למה העולם לא הוגן???

[oribori9]

למה העולם לא הוגן???

מה עושים עם כל הכעס הזה?
אוף מרגישה שאלוקים צוחק עלי כל סבב מחדש.
עד שאני מרימה את עצמי ומפסיקה קצת מהרחמים העצמיים אני שומעת על עוד מישהי שתוך דקה וחצי נכנסה להריון ואצלי מהחזרה להחזרה יש מוקשים. לא מצליחה להבין איך היקום הזה עובד איך נשים מזעזעות הופכות להיות אימהות ונשים מיוחדות פשוט לא מצליחות?!. אני כבר מרגישה שלסביבה שלי יש פחות סבלנות כלפי, נכון שאני עדין צעירה והכל תקין אבל זה רק מתסכל יותר כל פעם השלילי מחדש.
סורי על המרמור פשוט חייבת לפרוק אני עכשיו באירוע וכל אישה שניה בערך בהריון פה.

 

[איןאריותכאלה]

למה?

ככה. העולם לא הוגן. נקודה. יש מי שמאריך ימים ומי שלא. מי שזוכה לזיווג טוב ומי שלא. מי שזוכה לפרנסה בשפע ומי שלא. מי שיש לו משפחה תומכת ומי שלא. מי שזוכה בחברים קרובים ומי שלא. מי שזוכה בבריאות טובה ומי שלא. מי שזוכה ביכולות מוזיקליות/אינטלקטואליות/וורבליות (וכו') מעולות ומי שלא. מי שזוכה בהופעה נאה ומי שלא. ועוד. ועוד. ועוד. ועוד. אני אישית חושבת שהנחת היסוד שהקיום מיטיב היא שגויה. הקיום אינו אישי. מאחלת לך סבב מנצח ממש בקרוב!

 

[PAND76]

היי יקירתי

התחושות הללו טבעיות. עצה שלי, אל תלחמי בהן. הן נורמליות לחלוטין וכמו עננה, הן גם ישוטו הלאה לטובת רגשות טובים יותר, תהיי בטוחה. חפשי פוסט שלי, מלפני יום העצמאות. גיסתי שהיא ובעלה נישאו אחריי, נקלטה מאפצ'י שלו. כמה כעסתי! אין לך מושג. זוג חסרי אחריות, ששותים, מעשנים, יש להם עודף משקל והם מבזבזים כסף בלי חשבון ומתפנקים בחשיש לעתים קרובות. והנה, להם זה קרה. לא לנו שעושים שמיניות באוויר ויותר מבוגרים מהם. אפילו רבתי קשות עם בעלי על מילה שתיים שאמר לא במקום, בגלל הצער העמוק שלי.

אירועים, זה לא פשוט במצבנו. צריך לגייס המון אנרגיות והמון אופטימיות (לעתים מזויפת), כדי להגיע אליהם עם חיוך. אני אישית, מנסה להתמקד בשמחה ולא במה שיש לאחרים ולי אין. מנסה ליהנות מלהתגדר לכבוד, מהאוכל הטוב, מהריקודים, מהמסיבה. מנסה ליהנות מלראות שוב את המשפחה שלי. ולגבי הסביבה - את חייבת לנטרל.
אסור שנחיה את חיינו, למען מה שאנשים אחרים רוצים או חושבים. חפשי כאן שרשור שלם, איך עונים לכל ה"נשמות טובות" שמעיקות עם "נו, מה חדש?".
יש כאן נשים מהממות, מבוגרות ממך, שנמצאות במסע הזה שנים רבות ובכ"ז מוצאות בעצמן כוח ואופטימיות וציפייה לעתיד. גם את יכולה. אני בטוחה.

לכי, עשי עבור עצמך משהו טוב היום. מגיע לך. ונסי להתמקד ביתרונות שיש לך, בגלל הגיל הצעיר והעובדה שהכל תקין. החיובי יגיע. את תראי. בהצלחה ובידיים מלאות בע"ה, במהרה.

 

[חדשהפה2012]

. העולם לא הוגן גם כלפי אחרים. אך

לא בהכרח באותם נושאים.
מכירה אנשים שלא נדע עם ילד לא בריא, או ידיד שלי עם שני ילדים קטנים שהפך לאחרונה בשל תאונה לנכה חצי משותק. מישהי שהסרטן חוזר אליה כל פעם שלא נדע (נלחמה עם זה דווקא בשנות הפריון שלה ועכשיו בת יותר מ 40 ובכלל לא חולמת כבר על להביא ילד). אינני מזלזלת לשניה. גם לי הייתה תקופה מאוד מאוד קשה כ 4 שנים אחרי שהתחלנו לנסות. אבל הסבל של מטופלות הוא לרוב זמני (חודשים, שנים, חלק מעל עשור) לעומת זאת חלילה שלא נדע יש סבל שהוא תמידי.
&nbsp
נסתרות הן הסיבות מדוע העולם עובד כך. אך ההבדל בין רוב הבנות פה לבין האנשים שציינתי לעיל.. זה שכנראה רוב הבנות כן יכנסו להריון ב 3 שנים הקרובות. עוד עשור או שניים תסתכלי לאחור על התקופה הקשה הזו אבל לא תחיי אותה יום יום. הילדים שלך יהיו צעירים יותר בכמה שנים מילדים של חברייך ומכרייך שכעת כבר ילדו. זה זניח. זה לא יעניין אותך בעתיד.
נסי לחשוב על זה כתקופה, בה את צריכה להיות אמיצה וחזקה ולהילחם על הילד שלך, להילחם יותר חזק מאשר שאר רוב האנשים בסביבתך. אבל התקופה הזו תחלוף. אם תלחמי בכל הכוח הסיכויים לטובותך שבסוף תצליחי.
&nbsp
אני יודעת שקשה לנסות להסתכל קדימה לעתיד ולומר לעצמך עוד כמה שנים זה לא ישנה כמה זמן לקח לי להרות, אחבק את הילד שלי והתקופה המוכחית תראה כזיכרון ישן. אבל לפחות לי אישית זה מאוד עזר ונתן לי כוח להתמודד ולא לשקוע בדיכאון. מודה שבשלב מסויים אחרי מספר שנים בטיפולים ולקראת החזרת עוברים ה 9 כבר כמעט איבדתי תקווה. אבל עד אותה תקופה, מאוד עזר לי לדמיין את עצמי בעתיד עם ילד/ה שכבר בן כמה שנים. ועל מה אחשוב באותו זמן.

 

[טוליתי]

צדק הוא שם של כוכב