למה הלב......

[t o t a l]

את לא צריכה להרגיש רע לגבי עצמך

את מתארת הלך רוח מאוד טבעי ושכיח, למרות שמעטים כאן יודו בכך. את קשורה אליו עדיין. וזאת לא בושה. אהבת אותו מאוד ובאיזה שהוא מקום את עדיין אוהבת. הוא היה האיש שקרוב אלייך מכל. וזה בסדר להרגיש כך. זה שלא הסתדרתם. זה שזאת היתה החלטה נכונה להיפרד. זה שהוא רחוק מלהיות מושלם. זה לא אומר שאסור לך להרגיש כך. את לא צריכה להתבייש ברגשות האלו ואת לא צריכה להאבק בהם. תכירי בהם. תפנימי שהם חלק ממך, לפחות לעוד תקופה. מטוטאל שנמצא באמצע בטקטס בוק

 

[דייב45]

בוקר טוב כוכבית

בוקר טוב- סליחה על הכתיבה האינטואיטיבית, למדתי שכשמנסים לשכוח, או כשאומרים למישהוא- תשכח מה-X , דוקא את ה-X הוא לא מצליח לשכוח. כשאני פועל נגד משהוא, אני למדתי שאני מחזק אותו. את הקיום שלו. " וההיגיון אומר "תיזרקי אותו". " - השכל - יש סיפור על גורו, שבא אליו תלמיד צעיר ושאל- איך אני יכול להיות מואר כמוך? ענה לו הגורו- אם לא לחשוב על פילים ורודים במשך היום הקרוב , תוכל להיות מואר. עכשיו תנסי לא לחשוב על פילים ורודים.. עד שלא חויתי אהבה , לא ידעתי מה היא. וכיום, בכל פעם מחדש האהבה מקבלת מימדים נוספים מול אנשים אחרים. אהבתי אותו מאד את כותבת. מה העצה שהיית נותנת לבת שלך שלך במקרה כזה? תדמייני את הבת שלך, סובלת מאלימות פיזית, יוצאת בעור שיניה מהמערכת הזוגית, וכעת באה לספר לך שהיא עדיין אוהבת אותו. מה העצה שהיית נותנת לה? זאת העצה לבת שלך, הדבר הכי קרוב אליך והכי אהוב. הכי? אז..את עצמך הוא הדבר "הכי" - כך זה קיים, ולא ניתן לשנות.. אז..אם לבת שלך העצה כזאת, היא תופסת גם לעצמך. בהצלחה בשחרור.. נ.ב. אני מאמין שיש שם פחדים אחרים, של לבד, ועוד..אם תרצי בפרטי.

 

[sungun]

אם זה מנחם אותך, אנחנו באותה סירה

גם אני הייתי נשוי לאשה שנורא אהבתי, שכיבדתי (בדיעבד) הרבה יותר ממה שהגיע לה, שפינקתי עד להשחתת כל שמץ של מידה טובה. עשיתי את זה גם כשידעתי שהיא משקרת לי, שהיא נמנעה מלשוחח איתי, כשהיא התעללה בי, כשהיא העדיפה בכל פעם את משפחתה וחבריה על פני. מעולם לא היכתי את אשתי. גם ברגעים הכי נוראיים, שהרגשתי את עולמי קורס, כשצרחתי כמוכה אמוק, כשמיררתי בבכי שקרע את כל מי ששמע אותי, מעולם לא הירהרתי אפילו באלימות. אבל היום, חצי שנה אחרי, כשממדי הנזק, השקר וההתעללות שלה בי רק מתבהרים, ואני מבין עד כמה באמת הקשר בינינו היה רקוב מצדה, ואמיתי ונכון מצדי, אני בפירוש יכול לדמיין את עצמי פוגש אותה ומוריד עליה כזאת כאפה, שתמרח אותה על הריצפה להרבה זמן. אני, כמובן, לא הולך לעשות את זה. אבל המחשבה חשובה, למה בעצם? הרי כבר נפרדנו, אין ילדים, כמעט את כל הרכוש נתתי לה מרצוני, שום דבר לא כובל אותי אליה, אני עומד להתחיל חיים חדשים במדינה בצד השני של העולם, למה אני עדיין רוצה להוריד לה סטירה? התשובה, ככל שאני חושב עליה היא הכאב שלי, שהוא דומה מאוד לכאב שלך. הרי כל כך אהבנו, כל כך רצינו, אנחנו כבר מבינים שזה היה מצב לא בריא, אז למה זה ממשיך לכאוב? זה כואב, אל"ף משום שדפקו אותנו, ואף אחד לא אוהב להידפק (את יכולה לקרוא לזה אגו, זה לא ממש משנה)ובי"ת משום שעוד לא מצאנו מישהו שימלא לנו את הצורך בלאהוב. את מבינה, את לא אוהבת את גרושך המכה, בדיוק כמו שאני לא אוהב את גרושתי האלימה הפאסיבית (ואלימות פאסיבית, היא אלימות לכל דבר). אף אחד לא אוהב להיות מנוצל. מה שאת אוהבת זה את ההרגשה של האהבה, של נתינה ללא גבולות, של ביחד. התרופה לבעיה שלך, כמו לזו שלי, היא למצוא אהבה. ואם פירוש הדבר שאת חייבת לחשוף את עצמך לפגיעה פוטנציאלית בלבך, תעשי את זה בלי פקפוק. כי רק ככה, רק אם תיפתחי את עצמך לפגיעה, גם תפתחי פתח לאהבה. כשתמצאי את האהבה האמיתית, זו שתהיה נכונה לך, ממילא יופנו האנרגיות שלך לכיוון הנכון, והמחשבות על האקס יקבלו את הפרופורציה המתאימה להן: זיכרון כואב, אך מאוד מאוד עמום. בהצלחה רבה.

 

[ד ו ל ה]

../images/Emo39.gif

 

[מקפיצים]

באחריות אני יכולה לומר לך

(ואני יודעת שאולי לא תהיה מוכן לקבל את זה כאן ועכשו), שעל כל "לא נכון" שהיא הביאה לקשר גם אתה הבאת אחד משלך. לשלה יש לך שמות "שקר", "אלימות פאסיבית" ועוד... תגים שאמורים לעשות לה דה-לגטימציה. לשלך אינך נותן שמות כי קל לך לקבל את עצמך כמו שהנך... עדיין יכול להיות שאצלך השמות הם "מחנק", "נוקשות" או כל דבר אחר. חושבת שכדאי לך להסתכל גם על מה שאתה הבאת לשם. רואה הרבה מאוד חד-צדדיות בהאשמות שלך. בעיני, שום אהבה אינה "אמיתית" או "לא אמיתית", בכל קשר אנשים מביאים את מכלול התכונות שלהם. לפעמים הם מתאימים כמו כפפה ליד, ואז התכונות ה"רעות" באות פחות לידי ביטוי, אבל לרוב (ויש גם תאוריות שיגידו שזו מהות הקשר) התכונות ה"רעות" באות לידי ביטוי בדרך זו או אחרת ומתחילות להעכיר את האהבה. להתפס רק למה ש"שייך" לצד השני הופך את המשחק לקל יותר אבל לא מאפשר צמיחה. (כתבתי "רעות" במרכאות, כיוון שאנני רוצה לשיך להן שיפוט ערכי). וגם את הכח לקום וללכת כשאתה מבין שלא טוב לך וזו אינה האהבה או האישה לה יחלת, צריך ללמוד מתוך הנסיון שעברת. מקווה שלא עברתי את גבול הקלישאות הנסבלות והתובנות הפסיכולוגיות בגרוש בפוסט אחד ... מקפיצה ... א-לה "לאישה".