למה דוקא אני??

[מבועתת1]

שלום לך

בעלי מודע למחשבות שלי, הוא לא מפחד ממני או מתרחק הוא מעודד ואומר שאלו רק מחשבות. יש לי חברה מאוד טובה שגם לה סיפרתי אני לא מתביישת במי שאני אני מבועתת מהמחשבה שבכלל אני חושבת על דבר כזה. ואם אני חושבת אז אולי אני מסוגלת??? מה העברת לנכדים??

 

[מבועתת1]

למה דוקא אני??

שנים אני סובלת מחרדות, הייתי בטיפולים פסיכולוגים ניסיתי את תרופות כאלה ואחרות היו ימים בהם נלחמתי בשניים לקום ולתפקד כרגיל עבודה, בית, ילדים אחרי טיפול של 4 שנים בציפרליקס הרגשתי שאפשר להפסיק, אני חזקה הפסקתי על דעת עצמי בהדרגה וכמו שכתוב בספרים פתאום מאמצע שום מקום מגיעים פחדים אחרים פחד שאני אחנוק את ביתי בת ה-3 שאני אפגע בעוד שני ילדיי אני אמא טובה, מעולם לא פגעתי בילדיי, ילדיי הם כל עולמי אני משקיעה עד אין סוף... המחשבה הטורדנית הזו כבר הופיעה פעם והתגברתי עליה ועכשיו היא הגיעה בצורה קשה יותר, אני כבר רואה בדימיוני את החורבן שאני מביאה על משפחתי מבועתת מהמחשבה שלכל אדם יכול לקרות מצב של אי שפיות זמנית ואולי גם אני מסובלת לעולל דבר כזה?? איזה מין בנאדם אני??? המחשבה שהיו נשים רגילות שעשו זאת לילדים שלהם מחרידה אותי. אני מוכנה לסבול כל חרדה אחרת רק לא את זו, מה אני אעשה עם עצמי?? אולי אני זקוקה לאישפוז?? איך בנאדם מגיע למחשבות כאלה על הילדים שלו??? בבקשה תעזרו לי.

 

[אמא11]

היי מבועתת יקרה

שלחתי לך מסר עם הטלפון שלי. חיבוק ענק תמי

 

[מבועתת1]

תודה רבה לך.

 

[בתאל משה1]

פחדים בנוגע לפגיעה בקורבים-חשוב לכולם

מבועתת יקרה באוסידי- לעיתים המחשבות "מתלבשות" דווקא על משהו שסותר את הזהות הערכית שלך. יש משהו באנשים עם אוסידי- שיש להם מצפון מאוד חזק,רגשות אשמה,ערכים ומוסר מאוד גבוהים,רגישות לאחר...ואז באה מחשבה אלימה או "מלוכלת", טורדנית ומציקה - שסותרת את כל עולם הערכים שלהם- וזה עלול להביא לעוצמות גובוהות של חרדה. מה שמדהים זה שאנשים עם אוסידי הם הכי פחות מסוכנים...

ואני אסביר: את,מבועתת יקרה, אינך מסוכנת כלל לילדיך. אנשים שפוגעים בילדים שלהם-אין להם בד"כ את הייסורים על כך לפני כן. אולי רק לאחר ביצוע המעשה. אצלך יש ייסורים רק על עצם המחשבה!! כמו שאני תמיד מסבירה כאן: עוברות לנו אלפי מחשבות בדקה בראש. לחלקן אנו מקשיבים ולחלקן אנחנו בכלל לא מודעים. המוח של אדם עם OCD רגיש במיוחד למחשבות מסוימות. בד"כ אלו מחשבות שיש בהן עבורו אות לסכנה שמתקרבת, וגם בד"כ זו מחשבה שסותרת סתירה גמורה את הזהות הערכית שלו. המחשבות האלה הם כמובן בלתי נשלטות. הן פיסות זיכרון/מחשבה/הרהור שקופצות לראש- רק שהוא, ה"אוסידיסטי", מתעכב דווקא עליהן. במקרה שלך- את חושבת המון המון מחשבות- על הארוחות שאת צריכה להכין, על האנשים שפגשת היום, על מראות שאת רואה ברחוב, על מידע מהטלויזיה,מהרדיו,מהמחשב, מהעולם שבחוץ,מריחות,מטעמים- כל אלו הן פיסות מחשבה שאת לפעמים אפילו לא מודעת אליהן. ואז מגיעה למוחך מחשבה שמאותת לך על סכנה ואת מתעכבת עליה ומנסה בכל כוחך להישמר ממנה ומן ההשלכות שלה. אנשים רבים חושבים מחשבות מלוכלות ופוגעניות כלפי הילדים שלהם/בני זוגם/חברים וכו... חלקן מחשבות מיניות חלקן תוקפניות...רוב האנשים אפילו לא מודעים למחשבות הללו כי ניחנו ביכולות הדחקה מפותחות..אצלך במוח כאילו יש "חיישן" שבולש אחר "מחשבות אסורות". זה משהו שמאפיין את המבנה המוחי של ה"אוסידיסטי" וזה הכל!!! עשו מחקר ענק באוניברסיטה כלשהי בחול (איני זוכרת היכן) וריאיינו אלפי סטודנטים בעילום שם. רוב רובם של הסטודנטים הודו כי יש להם מחשבות תוקפניות או מיניות. אז מה ההבדל בינך לביניהם?- שהמוח שלך מתעכב עליהן , נעצר, ונותן להן פרשנות נוראית,מפחידה, מלחיצה מאוד. אני רוצה לבקש ממך 2 דברים: אם תוכלי להיעזר במשימות הללו באדם קרוב-עדיף.אם את מטופלת-אז קל וחומר-עם המטפל. דבר ראשון: הקצי לך 3 פעמים ביום (של לפחות 45 דקות בכל פעם.עדיף שעה) לשבת ולחשוב את כל המחשבות המחרידות שלך בפרטי פרטים- ממש לדמיין איך את מזיקה לילדים שלך, אפילו איך את הורגת אותם.תדמייני את כל מה שקורה לאחר שביתך מתה. דמייני את החורבן שבא על המשפחה ועלייך.אל תנסי לחשוב מחשבה מרגיעה מנגד. אם את יכולה לשבת ליד המטפל שלך או ליד בעל או חברה קרובה שיוכלו לשבת שם איתך כשאת חושבת את כל המחשבות הללו-עדיף, לפחות בהתחלה.. בתחילת השעה את תחושי חרדה נוראית..לאחר כ25-30 דקות תתחילי להרגיש איך החרדה הולכת ופוחתת. אל תפסיקי לחשוב את המחשבות הנוראיות עד שהחרדה תפחת. תעשי את התרגיל שוב ושוב. עדיף 3 פעמים ביום. זה קשה מאוד- אבל זה גם כדאי מאוד!! בהדרגה המוח עובר "התרגלות" ומה שקורה-זה שאת מפסיקה לפחד לחשוב את המחשבות המפחידות. את לא נבהלת יותר כשהן עולות. כי את יודעת שמחשבה באה וחולפת. מותר לחשוב הכל!!! מותר לחשוב על דברים מיניים,תוקפניים,מזוהמים!! מותר לחשוב על הכל הכל הכל!! מותר גם לחלום על הכל

אבל זה נושא אחר.. אסור אמנם לפגוע באחרים, אבל מהיכרותי וניסיוני עם מטופלים עם OCD אין חשש שתפגעי בילדייך- כי את מתיסרת מכך,כי יש לך עולם ערכים מצפוני וגבוה. דווקא אנשים עם מצפון גבוה מאוד ואפילו מצפון "חריג" חושבים יותר מחשבות כאלה.. כי המוסר הרבה יותר חשוב להם. זה מן אבסורד שכזה.. הדבר השני שאני מבקשת ממך זה- לא להימנע. כן להישאר עם ילדייך! כמה שיותר! תעשי את זה בהדרגה: ביום יומיים הראשונים תבקשי מבעלך להיות נוכח כשאת מאכילה את ביתך, רוחצת אותה, מטפלת בה.אח"כ תבקשי ממנו להיות בחדר הסמוך עם דלת פתוחה כשאינו מסתכל עלייך, אחרי עוד כיומיים, בקשי ממנו להישאר בחצר בחוץ כשאת מטפלת בביתך..עד שתוכלי להישאר עימה לבד. תחליטי לעצמך על קצב ההתקדמות-אבל לא יותר מיומיים לכל שלב.. חשוב שתעברי את יסורי החרדה הללו ותשרדי אותם. את תחושי חרדה גבוהה מאוד אבל את תלמדי, שזו רק חרדה והיא פוחתת יותר ויותר. זה תהליך שדורש סבלנות. אבל הוא מוצלח מאוד. ותזכרי שמותר לך לחשוב שאת רוצה לחנוק את ילדייך. זה לא הופך אותך למטורפת או אלימה. זה שפשוט המוח שלך מתעכב עוד ועוד על המחשבה הזו הבלתי נשלטת שנכנסה ברוב חוצפתה למוחך

תני לה להיכנס תני לה להישאר וצפי בה יוצאת.. ככל שתיאבקי בה היא תתחזק יותר ויותר. תני לה מקום,תני לה להיות שם-היא תחלוף אם לא תבהלי ממנה כ"כ.זו רק מחשבה לא יותר מכך! תגידי לעצמך שוב ושוב: "מותר לי לחשוב מחשבות אלימות, זה לא אומר שאני אלימה!!! מפחיד אותי לחשוב מחשבות אלימות אבל אני מוכנה לחשוב אותן..בסוף הן יפחתו.." אם תרצי לשוחח עוד-בשמחה. בת-אל משה,עובדת סוציאלית קלינית

 

[מבועתת1]

אני מודה לך מאוד

הדברים שכתבת אלי כל כך נכונים זאת בדיוק אני. אני נשארת עם הילדה שלי לבד אם כי בימים האחרונים אני חוששת מכך מאוד אבל אני נלחמת ולא מוותרת. החשש הגדול הוא שבעלי נוסע בעוד שלושה שבועות לחודש שלם לחו"ל ואני אצטרך להיות לבד עם הילדים. אני מפחדת פחד מוות. האם היית ממליצה לי לחזור לטיפול תרופתי? אני לא נמצאת בשום טיפול פסיכולוגי מאחר והייתי בחיי כמה פעמים בטיפולים והם לא הניבו שום פרי, והיום גם אין לי את היכולת הכלכלית לטיפול קוגנטיבי או אחר. ושוב תודה לך.