כי זה מדבק
פציפיסט טוב שפועל בשכל, פשוט מפיץ את הגישה שלו בדיפוזיה לאנשים אחרים ורמת האלימות סביבו פוחתת במידה משמעותית. מול בני דודנו אפשר לעשות הרבה דברים שמעודדים שיתוף פעולה ויחס של כבוד. למשל, לא להתנקש סתם בחייו של רופא שהיה גם פעיל שלום מוערך, כפי שצה"ל עשה לפני שנים מספר, וזו רק דוגמה קטנטנה. האמירה שלך על "מלחמות בעת הצורך" משקפת לדעתי גישה של "אני וצרכי במרכז, והצרכים שלי חשובים יותר משל הזולת". נסה לצאת לרגע מתוך עצמך ולראות את החיים מזוית אחרת. וכיוון שלא בא לי על דוגמאות פוליטיות, אני אלך לתחום שונה לחלוטין: היחס בינינו לבין בעל חיים מסוים. לגבי רוב האנשים, ג'וקים הם מזיקים. צריך לסלק אותם מהבית בכל מחיר, כולל ריסוס מאסיבי, כי זה משרת את הצורך שלנו לא לראות יצורים מכוערים מסתובבים לנו במטבח. מהזוית של הג'וקים, הם לא מתחרים אתנו על משאבי מזון (הם אוכלים את הפירורים שאנחנו לא רוצים), לא על טריטוריה (מספיק להם מעט מאוד) ולא על מים. הם לא טורפים את צאצאנו, לא הורגים אותנו, לא מסבים לנו כאב. אנחנו, מצד שני, מפזרים סביבם חומרים רעילים שגם הורגים אותם, גם מתפזרים לאויר ופוגעים במידה זו או אחרת ביצורים אחרים מסביב (כולל אותנו!), וגם חודרים למקורות המים ודרכם מזיקים לנו ולמגוון אדיר של יצורים אחרים ברדיוס הולך וגדל. אז מי פה המזיקים? ואם הגעת למסקנה (הנכונה) שאנחנו המזיקים בסיפור הזה - האם זה נותן למקקים ולעכבישים זכות מוסרית להרוג אותנו?
