החיבור לא זמין
New member
למה אתחפש?
חודש לפני פורים אבא ואני פתחנו את כל הספרים והתחלנו לחפש למה כדאי להתחפש. משהו שאף אחד לא חשב עליו לפנינו. משהו מאוד לא רגיל, ובסוף החלטנו שנינו שאני אתחפש - לקרוקודיל! אבא גזר וחתך והדביק ותפר וצבע ומדד ובסוף הקרוקודיל עמד. והוא הלביש אותו עלי. ואף אחד לא היה יכול לחשוב שאני, יורם הקטן והרזה, נמצא בתוך הענק הזה. ובערב פורים יצאו לחוצות מאות ילדים עם מאות תחפושות: עשרים אינדיאנים שלושים ערבים מאתים שוטרים ומאה גנבים ואף אחד לא קרוקודיל! וכל הגדולים התפעלו מן היצור הענק אך אני בפנים כמעט נחנק. וכשכל הילדים עשו פנטזיה הלכתי בפנים עיף ומזיע. ובערב במסיבת פורים, עמדתי בצד: לא שתיתי, כי לא יכולתי להוציא את היד; לא נשענתי, בגלל הגב; לא ישבתי, בגלל הזנב. אבל בסוף המסיבה, לפני שהלכו לישון, החליטו לתת לי את הפרס הראשון. ואני לא לקחתי. לא בגלל שהייתי מנומס! פשוט, לא יכולתי להוציא יד בשביל לקחת את הפרס... ובפורים הבא, אבא ואני החלטנו שאהיה פינגוין שבא מהקוטב הצפוני פינגוין הוא עוף מיוחד במינו עם סינר לבן ונוצות שחורות עם מקור ארוך ורגלים קצרות. ובערב פורים יצאו לחוצות מאות ילדים עם מאות תחפושות: עשרים אינדיאנים שלושים ערבים מאתים שוטרים ומאה גנבים ואף אחד לא פינגוין! ואז- כל האינדיאנים והערבים והשוטרים והגנבים התחילו לרוץ מדלת לדלת על פני הקיבוץ. קיבלו ממתקים, אמרו תודה רבה ורצו מהר אל החדר הבא ואני בקושי זזתי על המדרכות הצרות כי לפינגוין, כמו שאמרתי, יש רגלים קצרות. וכשראיתי את הילדים חוזרים עם כיס נפוח אמרתי לעצמי: דבר אחד בטוח - בפורים הבא, שיתהפך העולם, אני מתחפש לאינדיאני כמו כולם! יורם טהרלב
חודש לפני פורים אבא ואני פתחנו את כל הספרים והתחלנו לחפש למה כדאי להתחפש. משהו שאף אחד לא חשב עליו לפנינו. משהו מאוד לא רגיל, ובסוף החלטנו שנינו שאני אתחפש - לקרוקודיל! אבא גזר וחתך והדביק ותפר וצבע ומדד ובסוף הקרוקודיל עמד. והוא הלביש אותו עלי. ואף אחד לא היה יכול לחשוב שאני, יורם הקטן והרזה, נמצא בתוך הענק הזה. ובערב פורים יצאו לחוצות מאות ילדים עם מאות תחפושות: עשרים אינדיאנים שלושים ערבים מאתים שוטרים ומאה גנבים ואף אחד לא קרוקודיל! וכל הגדולים התפעלו מן היצור הענק אך אני בפנים כמעט נחנק. וכשכל הילדים עשו פנטזיה הלכתי בפנים עיף ומזיע. ובערב במסיבת פורים, עמדתי בצד: לא שתיתי, כי לא יכולתי להוציא את היד; לא נשענתי, בגלל הגב; לא ישבתי, בגלל הזנב. אבל בסוף המסיבה, לפני שהלכו לישון, החליטו לתת לי את הפרס הראשון. ואני לא לקחתי. לא בגלל שהייתי מנומס! פשוט, לא יכולתי להוציא יד בשביל לקחת את הפרס... ובפורים הבא, אבא ואני החלטנו שאהיה פינגוין שבא מהקוטב הצפוני פינגוין הוא עוף מיוחד במינו עם סינר לבן ונוצות שחורות עם מקור ארוך ורגלים קצרות. ובערב פורים יצאו לחוצות מאות ילדים עם מאות תחפושות: עשרים אינדיאנים שלושים ערבים מאתים שוטרים ומאה גנבים ואף אחד לא פינגוין! ואז- כל האינדיאנים והערבים והשוטרים והגנבים התחילו לרוץ מדלת לדלת על פני הקיבוץ. קיבלו ממתקים, אמרו תודה רבה ורצו מהר אל החדר הבא ואני בקושי זזתי על המדרכות הצרות כי לפינגוין, כמו שאמרתי, יש רגלים קצרות. וכשראיתי את הילדים חוזרים עם כיס נפוח אמרתי לעצמי: דבר אחד בטוח - בפורים הבא, שיתהפך העולם, אני מתחפש לאינדיאני כמו כולם! יורם טהרלב