חיה בסרט25
New member
למה אתה לא בקטע שלי?
אתה מרגיז אותי. ואני שונאת אותך. טוב בעצם אני לא שונאת אותך. אני בעצם לא ממש מכירה אותך. קצת, אבל לא ממש. אבל אני רוצה להכיר. אני חושבת שזה יכול להיות נחמד. ואני חושבת שגם לך יהיה נחמד להכיר אותי. אני לא סתם איזו אחת. דווקא יש לי הרבה מה להציע. יודע מה? אני חושבת שאתה אפילו יודע את זה. אבל משום מה, אתה כנראה פשוט לא שם עליי. ואני לא יודעת למה. הרי שנינו פנויים. אחרי הרבה זמן ששנינו לא היינו והכל היה מאוד סבוך. ואני? אני אחלה. באמת שכן. אני נראית טוב (כן, קלטתי איך בחנת אותי אז), אני די חכמה. אני אפילו מצחיקה אותך, ואני מספיק נבונה כדי לדעת איך להעצים גבר. איך ללטף לו את האגו. ואם זה נראה לכם שאני קצת שחצנית או חושבת את עצמי, אז רק שתדעו לכם שאחרי שנים של תיעוב עצמי, אנוכי ואני השלמנו ואני מרשה לעצמי לדעת מה אני שווה. ואני יודעת שאני שווה. אז למה אתה לא מבין את זה?
וגם אתה שווה. לא שווה בקטע של נסיך מושלמי מהאגדות. אני כבר גדולה מדי לסיפורים האלה. אבל אני חושבת שמשהו בדינימיקה שיכולה להיות לנו יהיה מחשמל. מכל הבחינות. אנחנו יריבים ראויים, אני ואתה. יכולים להיות.
ובעטתי כדורים למגרש שלך. כמה וכמה וכמה. ישירים אבל מעודנים. לא בוטים או נואשים מדי. לא קלושים מדי ובלתי מורגשים. הסיכוי היחידי שלא שמת לב אליהם הוא אם אתה טיפש. ואתה לא. אז כנראה שאתה פשוט לא מעוניין. וזה לא שאתה ביישן או משהו. ראיתי אותך כבר מתחיל עם בנות בזמן שהייתי תפוסה. לא היה שום דבר ביישן בזה. כמובן שזה לא החזיק מים עם אף אחת מהן. הכרתי אותן. הן היו מקסימות, אבל לא מספיק. לא מספיק מתוחכמות בשבילך. לא מספיק. אני כן. אז למה הן כן ואני לא?
אומרים שהתקווה היא האחרונה שמתה. ושלי כבר במצב של מוות מוחי. זו גלולה מרה לבלוע שלא רוצים אותך. וזו גלולה מרה יותר כשההוא שלא רצה אותך רצה אחרות שלא דגדגו לך את הקרסוליים. אלוהים יודע שבלעתי לא מעט כאלה. ואיתך זה לבלוע כמה כאלה כל יום מחדש. זה מעליב. זה מחזיר אותי לתקופות האלה שבהם לא באמת ידעתי כמה אני שווה. אני כועסת עלייך בגלל זה. ממש. אבל זה לא העיקר. העלבון זו רק התוספת שמגיעה בצד.
אני יודעת שזה לא סוף העולם. אם לא אתה אז יבוא מישהו אחר. אבל, אני לא רוצה מישהו אחר. אני רוצה אותך. יודע מה? אני אפילו לא רוצה אותך עדיין. כמו שאמרתי קודם. אני לא באמת מכירה אותך. אבל אני רוצה שתרצה גם. אני רוצה שתשים לב אליי. אני רוצה שתחשוב עליי בצורה הזאת. שתרצה להכיר אותי.
אבל, אתה פשוט לא.
אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה. אולי כי אני מתבשלת עם זה כבר יותר מדי זמן והדייסה הזאת החמיצה. אולי כי זאת הדרך שלי לוותר על הפנטזיה הזאת. על לשחרר. ואולי הגוש הזה שיש לי עכשיו בגרון מסמן שכנראה ייקח לי עוד קצת זמן.
התקווה כידוע, היא האחרונה שמתה.
אתה מרגיז אותי. ואני שונאת אותך. טוב בעצם אני לא שונאת אותך. אני בעצם לא ממש מכירה אותך. קצת, אבל לא ממש. אבל אני רוצה להכיר. אני חושבת שזה יכול להיות נחמד. ואני חושבת שגם לך יהיה נחמד להכיר אותי. אני לא סתם איזו אחת. דווקא יש לי הרבה מה להציע. יודע מה? אני חושבת שאתה אפילו יודע את זה. אבל משום מה, אתה כנראה פשוט לא שם עליי. ואני לא יודעת למה. הרי שנינו פנויים. אחרי הרבה זמן ששנינו לא היינו והכל היה מאוד סבוך. ואני? אני אחלה. באמת שכן. אני נראית טוב (כן, קלטתי איך בחנת אותי אז), אני די חכמה. אני אפילו מצחיקה אותך, ואני מספיק נבונה כדי לדעת איך להעצים גבר. איך ללטף לו את האגו. ואם זה נראה לכם שאני קצת שחצנית או חושבת את עצמי, אז רק שתדעו לכם שאחרי שנים של תיעוב עצמי, אנוכי ואני השלמנו ואני מרשה לעצמי לדעת מה אני שווה. ואני יודעת שאני שווה. אז למה אתה לא מבין את זה?
וגם אתה שווה. לא שווה בקטע של נסיך מושלמי מהאגדות. אני כבר גדולה מדי לסיפורים האלה. אבל אני חושבת שמשהו בדינימיקה שיכולה להיות לנו יהיה מחשמל. מכל הבחינות. אנחנו יריבים ראויים, אני ואתה. יכולים להיות.
ובעטתי כדורים למגרש שלך. כמה וכמה וכמה. ישירים אבל מעודנים. לא בוטים או נואשים מדי. לא קלושים מדי ובלתי מורגשים. הסיכוי היחידי שלא שמת לב אליהם הוא אם אתה טיפש. ואתה לא. אז כנראה שאתה פשוט לא מעוניין. וזה לא שאתה ביישן או משהו. ראיתי אותך כבר מתחיל עם בנות בזמן שהייתי תפוסה. לא היה שום דבר ביישן בזה. כמובן שזה לא החזיק מים עם אף אחת מהן. הכרתי אותן. הן היו מקסימות, אבל לא מספיק. לא מספיק מתוחכמות בשבילך. לא מספיק. אני כן. אז למה הן כן ואני לא?
אומרים שהתקווה היא האחרונה שמתה. ושלי כבר במצב של מוות מוחי. זו גלולה מרה לבלוע שלא רוצים אותך. וזו גלולה מרה יותר כשההוא שלא רצה אותך רצה אחרות שלא דגדגו לך את הקרסוליים. אלוהים יודע שבלעתי לא מעט כאלה. ואיתך זה לבלוע כמה כאלה כל יום מחדש. זה מעליב. זה מחזיר אותי לתקופות האלה שבהם לא באמת ידעתי כמה אני שווה. אני כועסת עלייך בגלל זה. ממש. אבל זה לא העיקר. העלבון זו רק התוספת שמגיעה בצד.
אני יודעת שזה לא סוף העולם. אם לא אתה אז יבוא מישהו אחר. אבל, אני לא רוצה מישהו אחר. אני רוצה אותך. יודע מה? אני אפילו לא רוצה אותך עדיין. כמו שאמרתי קודם. אני לא באמת מכירה אותך. אבל אני רוצה שתרצה גם. אני רוצה שתשים לב אליי. אני רוצה שתחשוב עליי בצורה הזאת. שתרצה להכיר אותי.
אבל, אתה פשוט לא.
אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה. אולי כי אני מתבשלת עם זה כבר יותר מדי זמן והדייסה הזאת החמיצה. אולי כי זאת הדרך שלי לוותר על הפנטזיה הזאת. על לשחרר. ואולי הגוש הזה שיש לי עכשיו בגרון מסמן שכנראה ייקח לי עוד קצת זמן.
התקווה כידוע, היא האחרונה שמתה.
