למה אנשים מתחתנים?

[השם אינו פנוי]

למה אנשים מתחתנים?

זה לא מגרה, זה לא נשמע כיף, זה סתם בולשיט אחד גדול. חוץ מההורים שלי שחיו באושר ועושר וסגרו שנים יפות וטובות עד שאחד מהם החליט לעלות למרומים אני לא מכירה זוג אחד נורמלי במקום הזה שנקרא כדור הארץ וכי אני רואת שחורות? אני מסתובבת סביבי, ויש הרבה קוצי מוצי, הרבה ליקוקים, הרבה צביעות, הרבה ויתורים. למה פשוט לא חיים יחד ככה וזהו למה צריך להגדיר דברים? למסד? מה הבעיה לחיות יחד ו.. זהו! למה צריך "חתונה"?? למה אנשים פוחדים להישאר לבד? זה מגעיל, מעצבן, מטריד, והכל יחד! הנה אני והנסיכה שלי, חיות באר(מ)ון במקום נעים טוב לנו יחד, בגל זורם על מיי מנוחות. מה צריך יותר מזה??? השבת התארחתי אצל משפחה ממשפחתי, בלעכס! זה היה נראה לי בולשיט אחד גדול, אני לא רוצה את זה אני לא רוצה את זה גם לאחרים! יאללה, כפרה על התורה הקדושה שלנו שלא הכריחה את בנות ישראל להינשא. אם הייתי גברבר סטרייט ולא היה בעיה הלכתית להביא לעולם ילד מחוץ לנישואים, דוגרי! לעולם לא הייתי מתחתנת! שונאת חתונות! ומחותנים וחתנים וחננות. חננות?? חננות אני דווקא אוהבת!

ביי

 

[השם אינו פנוי]

בגל* - הכל. טעות בהקלדה עיוורת מהירה ../images/Emo12.gif

 

[חמדח ואוהב]

את גדולה! ברצינות!

 

[השם אינו פנוי]

עכשיו אני אאעצבן גם אותך

כי אני גזענית, |חע| ומה שכתבתי נועד לחילונים בלבד. כי חרדים/דתיים ניחא, ה' אמר להם "אל תקיימו יחסים אלא רק אם אתם נשואים" והם שומרים מצוותו אבל חילונים שממלא לא מאמינים בו... למה הם צריכים את זה????

 

[סורנטו]

הייתי שואלת אחרת, למה לאנשים נשואים שרע להם

קשה להתגרש? אני נשואה רע ובכל זאת בעד למה? כי אני רואה סביבי בין המתוסכלים שלא חיים בזוגיות טובה (ולא הולכים) המון המון (6 אחיות שלי....) חיים גם טוב ואפילו באושר, ברור שאין מושלם, האם לך ולבת זוגתך מושלם? זה לא טבעי כי העולם שלנו לא נברא בתבנית אחת. האם היית רוצה להיוולד בלי תא משפחתי שיגרום קצת, קצת מחוייבות להורייך? ואני לא נוגעת בעניין שאם לא מסתדר ומה טוב יהיה לילד כי זה נושא אחר כבר. להתחתן זה להשבע רשמית למחוייבות אם הכל בסדר אחרת, מה מותר האדם מן הבהמה? שוב, אני נגד (למרות שאני במסגרת הרעה שלי) להשאר כשלא טוב, אבל העובדה שרוב האנשים בכל העולם בכל דת עושה זאת (גם הומואים ולסביות), אומר שזה נכון.

 

[סורנטו]

ואגב אני לא דתית (הבן שלי כן) אבל מלא חברות

חילוניות נשואות באושר ולא חושבות על חיים בלי נשואים.

 

[konito]

שליש מהנישאים כיום מתגרשים

האם העובדה שאדם התחתן גורם לו להיות יותר מחוייב? בטוח שלא. האם הילדים מרגישים פחות בטחון בגלל שהוריהם לא נשואים? ממש לא. אני מאמין שהמחוייבות בזוגיות שלי נשענת על האמון שלנו זה בזה וברצון שלנו להיות זה עם זה ושום מסמך תפל דתי לא היה גורם לחיבור הזה להיות חזק יותר או חלש יותר. אני אבל מאוד בעד הסכם חיים משותפים בו מוסדרים הגירושין במידת הצורך. זאת הגנה פי כמה וכמה יותר טובה מנישואין על פי הדת. ואגב, אני צופה שכמות הנישאים תרד ותפחת. כשהייתי ילד לא היה אצלנו בכיתה אף ילד להורים גרושים! אף אחד! היום כיתות מורכבות מכל כך הרבה סוגים של משפחות. אבל השאלה החשובה ביותר שמרתקת כאן היא למה את לא מתגרשת.

 

[סורנטו]

אתחיל מהסוף:

1. אני לא אדם שיכול לחיות לבד. 2. התרגלתי להיות תלויה בכל מובן כמעט, בבעלי. 3. פוחדת שיהיה לי יותר גרוע. 4. סטיגמה של כשלון, עוד "כשלון" בחיים? 5. עלולה לחיות בצמצום רב שלא מורגלת אליו. 6. ריחמתי על הילדים כשהיו קטנים שממש רצו אותי עם האבא (ואבא טוב הוא כן, מה שאמת אמת). 7. אם יהיה משהו שיהיה מוכן לחיות איתי היום, אם אוהב אותו והוא אותי ואני אדע שיהיה בסדר-אולי האהבה שלי כלפיו תדחף אותי החוצה לגרושין אין לי בעיה בזוגיות עם אהבה בלי תשוקה...אבל גם לזה התרגלתי. להתחתן ולהתחייב עם חוזה או כתובה אני חושבת שזה היינו אך, שניהם מחייבים וזה נכון לעשות, באופן פסיכולוגי כשיש התחייבות כתובה אתה משתדל ועושה שיקול דעת בלי צעדים פזיזים. לי למשל יש הרגשה שבעלי לא מתגרש בגלל רכוש וגם אני רק שאצלי זה כי אין לי ולו כי יש לו.

 

[konito]

כל כך עצוב לי לקרוא

חוזה אינו דומה לכתובה. גירושין מסורים לבית הדין הרבני. במידה ולמשל תחליטי להתגרש, עליך לפנות (בלי לומר לו מילה אחת לפני) לבית המשפט על מנת שהוא לא יכרוך הכל ברבני ואז תהיי תלויה בבית דין דתי שמפלה במקרים רבים נשים. כשאין נשואים, ומדובר בחוזה, פשוט אין לדת כאן כל דריסת רגל. זה פשוט נפלא. כל זוג חייב להסדיר את הגירושין שלו. ישנה אמרה ידועה שיותר חשוב לדעת ממי מתגרשים מאשר עם מי מתחתנים. כשהזוג יושב וחושב על מה יהיה כשיפרדו, אז הכל על השולחן, גלוי ומדובר. זה גם מאוד תורם לזוגיות. במידה וצברתם רכוש במהלך נשואיכם, את זכאית למחצית אותה את תקבלי. גירושין אינם כשלון. כשלון הוא להשאר תקוע במשהו שאת אומרת שהוא לא טוב. גירושין זה פתיחת חלון ודלת. גירושין זה שינוי. גירושין זה עצמאות. היו לי מערכות יחסים לפני הנוכחית שלי ואני כל כך שמח שסמכתי על עצמי וסיימתי אותן כי כיום אני במקום הכי טוב שיכולתי לאחל לי בחיי. במידה ויש לכם רכוש, אז מכיון שאת זכאית לחצי ובמידה ויש רכוש, לא תחיי כל כך בצמצום. אם את קרובה לגיל פנסיה, אנא בדקי כמה תקבלי (סביב ה 2000). יש גם הבטחת הכנסה מהמל"ל. אם יש קורת גג, אפשר להסתדר. וגם אפשר לקחת עבודה חלקית כלשהי שתרחיב את העניין בחיים. ובכוונה השארתי את הלבד לסוף. את כבר היום חיה לבד. אתם חיים כמו בחניון לילה בו כל אחד מחנה את המכונית שלו. אני יודע שדווקא נשים מאוד טוב להן לבד. שיש להן חיים עצמאיים בלי אותו בעל עלוקה שמרר להן את חייהן והתיחס אליהן לא יפה. ויתכן, יתכן שישנו מישהו אי שם שתפגשי ויהיה לכם נורא כיף ביחד. אבל גם לבד תמיד עדיף על המצב הנוכחי. זה הכישלון והחיים חולפים מהר מידי בכדי להיות תקועים בכישלון. אולי את צריכה פשוט לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לך לעשות את השינויים הנפלאים הללו.

 

[סורנטו]

היי קוניטו, אני חושבת שהדומה בין חוזה לבין

כתובה, המחוייבות לקיים את מה שנחתם...אני יודעת שבית דין רבני לטובת הבעל ברוב המקרים, אם הייתי מחליטה לעשות צעד בעניין אולי לא הייתי פונה אליהם... גם אני חושבת שזה טוב לעשות חוזה גרושים אבל זה נראה מלאכותי קצת ולא יודעת כמה זוגות יסכימו כשהאהבה פורחת בהתחלה. לבעלי רכוש שצבר לפני.... ורכוש שצברנו יחד אחרי. למדו אותי שלהתגרש זה כשלון וזה תקוע ולמען האמת ברגעים "שפויים, אני חושבת שצריך לנסות לשקם קודם אבל לי זה לא הלך, לכן היום אני חיה את חיי והוא את חייו. אני לא יודעת אם זה היינו אך להיות במערכת יחסים עם חבר לחיים כמו עם זוג שהתחייב אחרת, איך אתם? אני כשלון בזוגיות, באהבה. מעולם לא חוויתי אהבה או אולי חשבתי שלא אבל כן אהבתי כך שאין לי תקוות גדולות מלבד פנטזיות. לגבי מערכות יחסים, אני יודעת לקלקל יופי והנה אני הולכת לספר משהו שאף אחד כאן לא יודע כי מה לי להכנס לפורום הזה? אני לומדת שנה שלישית משהו שאני מאוד אוהבת, הארה אחרי שגיליתי בגידה מכוערת מאוד של בעלי. בקמפוס פגשתי מרצה מקסים, מכל הבחינות... לא יחסתי לכך עד שהיו לי אי אלו קשיים והוא הציע לעזור לי, תוך כדי העזרה הפכנו מעין ידידים, התברר לי שהוא גיי!!! לא רציתי לוותר ואף קצת שמחתי שאני לא צריכה לבגוד אבל הוא חומד של בחור, מקסים באמת והמשכנו להיות בקשר עד שקלקלתי בגלל שיחה אחת מטופשת. היום אנחנו לא מדברים למרות שנפגשים בקמפוס וזה די קשה אבל הנה עוד כשלון.

 

[השם אינו פנוי]

סטופ!!!

א, את טועה. כיום רובם מוותרים ישר ומתגרשים. סקרים מראים שכל זוג שלישי במדינת ישראל מתגרש, שזה עצוב. זה מראה כמה אנחנו פזיזים או לא מתמודדים ב, קוניטו הזכרת לי ספר של מתנחלת אחת, היא כתבה ספר לילדים שמספר על ילד שבא לגן והגננת אמרה לכל אחד להציג את עצמו. אז אחד סיפר שהוא בן להורים גרושים, ואחד סיפר שהוא בן להורים הומואים ואחד סיפר שהוא בן לאבא ערבי ואמא יהודיה וכו' כל ילד והתיאור שלו. הילד שעליו הסיפור כל כך התבייש, הוא פחד לספר על עצמו.. כי מה הוא יגיד? המשפחה שלו רגילה... !! (זה עצוב או מצחיק?!) ג, חוזה וכתובה זה בולשיט לחילונים, אני ממליצה = חילונים! אל תתחתנו!! ד, בקשר למרצה הגיי, מכירה את המשפט "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" השתמשי בו! ה, לילה טוב מתוקה, תזכרי שאפאחד לא אחראי על הגורל חיים שלו, אבל לכל אחד יש זכות בחירה איך להגיב או לפעול. בהצלחה! הא, שניה נזכרתי בד, אז... ד, הילדים לא טיפשים, הם יודעים ומזהים צ'יק צ'אק מתי אבא ואמא לא מסתדרים וכו'.. על מי את עובדת? אם לא טוב לך שם ויעוץ זוגי לא עזר, אז קומי צאי "התנערי מעפר קומי"! זה אפשרי

 

[סורנטו]

היי, אפשר לחזור על סעיף ד'? לא

ממש הבנתי או שאני רוצה לדעת יותר? תודה!

 

[סורנטו]

שלום מקום לא פנוי ותודה! בקשר לנשואים,

יש כאלה שיש להם אומץ, פתוחים יותר ויש שלא כמוני...הפתיחות והמתירנות לדעתי מאפשרים זאת, היום יש יותר סיבות או תרוצים ויש יותר לגיטימציה לנשים גם מגופים אחרים לקבל עזרה במידה ומתגרשים. יש חילוניים כמו הדתיים שרואים בכתובה או חוזה, ערך שנותן בטחון ואני בעד כי כך אי אפשר לקום וללכת על כל שטות. הילדים שלי לא רק יודעים מתי אנחנו לא מסתדרים, אלא ראו את האבא עם בחורות אחרות (מחוץ לבית) ולא רצו לספר לי כדי לא להכאיב, זה היה בתקופת גיל ההתבגרות שלו עד שצרחתי שיסתיר לפחות מהילדים. היום אני לא רוצה ולא מוכנה לסלוח, סלחתי וסבלתי מספיק. הוא לא רצה לבא לייעוץ זוגי. אין לי אומץ! לא שלמה עם שום החלטה ולמען האמת, אני קצת בעניין של למצא דרך לבקש סליחה או הדברות עם המרצה על טעות שילמתי ורוצה לכפר. השאלה אם זה אפשרי ובעלי חיי את חייו ומרוצה ונהנה מכל רגע. תודה ולילה טוב,

 

[konito]

סורנטו יקרה

אני כל כך שמח לשמוע שבחרת ללמוד משהו וזה נשמע שכיף לך מכל התהליך. זה מוציא אותך מהבית ומאפשר לך להתפתח, להרחיב אופקים ולהכיר אנשים חדשים. המרצה ההומו הוא רק אפיזודה וזה לא כשלון. אם אמרת משהו שלמדת שלא היית צריכה לומר או שלא היית בסדר, היית צריכה להתנצל. לפעמים אנחנו אומרים דברים שלא יכולים להחזיר את הגלגל אחורה. אבל לא ידענו טוב יותר בעת שאמרנו את הדברים. תהיי החברה הכי טובה של עצמך! גם אם היחסים נהרסו, אם למדת מזה, זה הכי חשוב וזה לא כשלון!!! הכשלון הוא אולי החינוך שקיבלת. את לא אשמה. באופן כללי אומר על מערכת היחסים שלך עם בעלך שכנראה פשוט לא התאמתם. את יודעת כבר שנים שזה לא עובד. אני משער שהרבה לפני הבגידות מת הקשר ביניכם. הטעות היתה להשאר שם. אני באופן אישי אפילו לא רואה את הדברים כבגידות כי אתה לא בוגד כשהקשר מת. אין קשר כשכל הדבק שיש הוא ההיסטוריה שפעם אהבתם, שהתחתנתם רשמית (שוב הנושא כמה זה לא שווה כלום) ושנולדו לכם ילדים. אין כאן כשלון. החיים היו כאלה שהבנתם כנראה דיי מהר שזה לא עובד ולא מתאים. אני חושב שהכשלון האמיתי כאן הוא הלהשאר יחד במקום שכל כך לא טוב. כיון שהיום למדתי עליך שאת אדם מתפתח ומוכן ללמוד, אני ממש ממליץ לך לשוחח על מצבך עם מישהו מקצועי. זה בסך הכל מאוד כיף ודיי זול דרך קופות החולים.

 

[סורנטו]

קוניטו, הנה התוודתי אז אני מרשה לעצמי עד הסוף

אני ידעתי שהוא גיי אולי הוא העדיף שלא אדע כי נהנה ונתתי לו להנות מהפלירטוט, היו לנו יחסים נחמדים ובאיזה מקום שמחתי כפי שכתבתי שהוא גיי כי זה לא הצריך להתנצל בפני איש על בגידה אפילו חשבתי שה' שלח אותו בכוונה לתת לי פן אחר של רגש כדי לא לבגוד. היה ממש כיף איתו בקטע של לקבל עזרה ולהתידד ויום אחד אמר: ,אני אוהב אותך באמת" ...ואני חשבתי שהוא עובד עליי כי הוא גיי ולא חשבתי על אהבה אחרת חוץ מאהבה רומנטית, כשפגשתי אותו באקראי, התטחתי בו דברים בבוטות ולא ישנתי כל הלילה והתנצלתי למחרת והוא היה ממש ממש מקסים וסלח לי ושוחחנו ארוכות אבל אחרי יומיים הייתה שוב שיחה ושוב גלשתי באמירות שלי (אולי נשמעתי אגרסיבית או הבהלתי אותו בגישה שלי) וזה הסתיים מכוער, לא רציתי להגיד לו אפילו שלום כי נפגעתי מהדחיה שלו אבל תלמידה אחרת התקרבה אליו ביוזמתה, (הוא די נאה ובנות מתאהבות בו) חשבתי שריכל עליי משהו ושלחתי מייל בו שאלתי למה???, לא ענה ולמחרת התקשרתי והתחננתי שידבר איתי (וזה מגעיל יותר) אבל ככל שהתחננתי!!! הקשיח את ליבו. השיחה הסתיימה והרגשתי כשלון חרוץ וחשבתי לי באותו רגע: "לא יודעת להתנהג, כמה טוב אני יכולה להרוס?) רציתי לחזור אחורה, לבקש לאפס... נעלמתי קצת כי לא היה לי כוח לכאוב דחיה והתעלמות (מבחינתי התגובה שלו קצת קיצונית אבל זה הוא) בשבוע שעבר והיום נראה שהתרכך קצת אלא היום ראיתי אותו, אמנם לא התעלם ממני כפי שחשבתי או דמיינתי ורק ישב מרחוק עם עוד שתי מרצות (שיט) והביט בי מידי פעם,נדמה שהשבועות שלא התראינו קצת השכיחו, כמעט נגשתי אליו, כמעט כתבתי לו פתק, כמעט נגשתי להפרד כביכול מאחר שזו הייתה ההגשה האחרונה שלו לסמסטר הנוכחי והוא חושב שלא נתראה (אני עוברת לימים שלו בעוד כחודש) חשבתי לכתוב לו תודה עם משהו קטן (תמיד הבאתי לו פה ושם והוא ממש שמח) אבל הססתי ופוחדת מדחיה שוב. עכשיו עצוב לי כי בעלי יצא מהבית ולא יודעת לאן, חזר באחת אחרי חצות, הגדול עם חברה בביתה ללון, הצעיר בצבא ואני דחויה וטופשת ומתוסכלת, היה לי קצת טוב עם המרצה, גם כאדם מצפוני שאולי שמח שלא יבגוד, גם בקטע של ידידות ויחס נעים ונחמד וקלקלתי. אני אוכלת את הלב ותודה קוניטו וסליחה על ההתפרקות. לילה טוב,

 

[סורנטו]

אגב הוא סיפר לי באותה שיחה מכוערת שהוא גיי

במפורש ואני אמרתי שאני יודעת...

 

[סורנטו]

סליחה שחפרתי ועכשיו אני מתביישת

 

[konito]

מצטער שלא הייתי כאן לענות יותר מהר

קודם כל אין על מה להתבייש על כך שכתב כאן. להיפך, היית צריכה להתפרק מהמועקה של כל העניין וזאת דרך מצויינת. כל מה שאכתוב כאן להלן הוא תוצאה ממה שאני מבין או רואה ממה שכתבת. מהדברים שאת כותבת עולה כמיהה עצומה לאהבה. הילדים התבגרו ובונים להם חיים ונותרתם בעלך ואת בבית שכבר שנים לא משמש מקום לאהבה וזוגיות אלא תחנת לינה משותפת. אם מחר בבוקר תמצאי אהבה חדשה, אין מדובר כלל בבגידה. כאן אולי תביני את הנקודה שלי מדוע חתונה דתית היא דבר כל כך גרוע. כי בעלך יכול כן לטעון שאת בוגדת בלה בלה בלה ברבנות ואם לא תוכלי להביא ראיות שהוא נאף ראשון אז את יכולה לאכול אותה בענק אם הוא כורך את נושא הממון ברבנות (לכן יש לזכור תמיד בגירושין את מירוץ הסמכויות ולטוס לבית המשפט בלי להגיד לבעל כלום!). אבל באמת מה שחשוב כאן הוא שלך ולבעלך אין כל קשר למעט קשר בו שולטת היום הדת. זה מאוד מצער שגוף חיצוני יכול לשלוט במשהו כל כך אינטימי שבין שניים ולכן כל כך חשוב להסדיר זוגיות בחוזה, ללא נשואים דרך גוף דתי וזהו. לי מהצד נראה שכל הקשר עם המרצה נובע מהכמיהה העצומה שלך והלחלוטין מובנת לקשר ואהבה. במידה והמרצה הומו ומחוץ לארון נפשית, אז מבחינתו בודאי מדובר היה בידידות טובה וקרובה איתך בלבד. לא סיפרת מה היו הדברים שאמרת לו אבל זה לא כל כך חשוב. מדובר כאן באי הבנה בה הוא התכוון שהוא אוהב אותך כידידה ואת פרשת זאת כאהבה אמיתית. יש לי תחושה שאת מאוהבת בו ממש (מסתכלת עם מי הוא יושב ועם מי הוא מדבר). ולכן את צריכה היום להתנתק ממנו לחלוטין . לא לקחת שום קורס נוסף איתו ולא ליצור שום קשר איתו. בעיקר משום שהמרצה אינו רלבנטי לחייך משום שאינו מעוניין בך רומנטית. אין לזה כל תכלית וסיכוי. היתה אי הבנה, התנצלת וזהו. לפעמים קשה לחזור אחורה ולשמר את הידידות הנפלאה שבהתחלה התרקמה לה. אין מה לעשות. גם אין מה להתעקש. את תסיימי את הלימודים ולעולם לא תתראו יותר. והכי חשוב, זה ממש לא נורא ולא סוף העולם. אבל הלקח שאת צריכה לקחת איתך וברור לי שאת מודעת לזה, הוא שאת רוצה קשר עם גבר שיאהב אותך באמת. אף פעם לא מאוחר למצוא קשר כזה. כתבת ששמחת שהוא גיי כי לא היית צריכה לבגוד בבעלך. זאת הטעות הקריטית שלך כאן. משום שהלוואי והוא לא היה הומו ובאמת היה מעוניין בך רומנטית. לו היה נוצר ביניכם קשר רומנטי, זאת כלל לא היתה בגידה בבעלך כי בעלך ואת כבר מזמן מזמן לא נשואים ומחוייבים ריגשית זה לזאת.

 

[סורנטו]

היי קוניטו, לא חשבתי שתענה בשעה כל כך מאוחרת

אבל לא נעים לי כי הפורום כאן מכובד ומכבד מקרים אחרים ואני פתחתי את ליבי משום שבאמת עוברת תקופה... אני מאמינה שיש צורך באהבה וזה בסיס לחיים אבל מאמינה ומכירה גם (אמא שלי) אנשים שחיים בלי זה עם השלמה. אני קצת קשה לי אולי כי אני כאן במרכז, אולי כי בתקופה וחברה אחרת, אולי כי יש לי את הרגשות והכמיהות שלי וכפי שכתבתי שילדיי התבגרו ומה??? למדו אותי שלבגוד זה לא טוב ואני לא רוצה, גם להרוס משפחות ולבגוד עם נשוי זה לא לרוחי (יהיו שיחלקו עליי ויגידו שאני צריכה לדאוג לעצמי אבל מאמינה שזה חוזר כבומרנג), אני צריכה ככל אדם אהבה אבל אם אני פוגשת חיבה וידידות לא רוצה להעיף והעפתי ברוב טפשות. נכון, לפני שידעתי שהמרצה גיי התאהבתי בו (לצערי לא ידעתי והוא בחוץ וחיי לבד ויש לו חבר הוא לא כזה צעיר...), כשידעתי עשיתי סגירה רגשית והפנמתי והתחלתי להתרגל למצב. המרצה מושך בלי קשר לאף אחד כי הוא באמת נאה ביותר וחביב מאוד והרגשתי "שזכיתי" שדוקא לי הציע עזרה, בנות אמרו לי את זה

. הוא עזר, הוא סיפר, הוא ארח אצלו בבית ולא חששתי להפך, הרגשתי כמה פעמים שהוא פחד שאני אסחף, הוא היה באמת מקסים איתי וידעתי לקלקל כי כשאמר לי שהוא אוהב כעסתי ואמרתי לו משהו מגעיל: "אני רוצה להוציא אותך מהחיים שלי" ועוד ...למחרת (תראה כמה מקסים הוא), התנצלתי והוא מיד חזר ושוחחנו והבהרנו שאנחנו ידידים בלי שום רומנטיקה וזה היה בסדר. אחרי יומיים, דיברתי איתו והזכרתי את הנושא והוא: "אני לא מאמין שאני צריך לדבר על זה שוב", התעקשתי שיראה לי משהו כאן ועכשיו, התלוננתי והייתי הכי מגעילה בעולם...והוא הגיב: "רוצה לסיים את השיחה", התחיל מטר תחנונים...עד הרצפה...לא רוצה להפסיד את הקשר הזה כי הוא ממש היה נחמד איתי ואני מכה על חטא ומענה את עצמי. אגב, העניין עם מי מדבר זה אמנם מעיד על כך שאני אוהבת אבל יכול לקרא גם בין סתם חברות ויש לי חברה (סטרייטית) שכל חברה חדשה או פעולה שהייתי עושה עם חברות אחרות ולא איתה, תגובות קנאה מתחילות... הלוואי ולא היה הומו, אבל הוא הומו שחבב (עכשיו אני נזכרת...) ורציתי להסתפק בזה וכנראה שאני לא יודעת לקחת את הטוב או מאלה שעושים מטוב רע. כשלון של בחורה, כך אני מרגישה. וחבל לי עליו קוניטו, אני די מחבבת אותו ודי רוצה להמשיך להעזר בו. ולא קל לי .... תודה!!!!!

 

[סורנטו]

סתם שאלה: אתה לא מאמין שיש אפשרות לסלוח או

לחזור? היה לי ויכוח שהוביל לנתק עם חברה מהכתה ואחרי תקופה התחלנו לדבר כאילו כלום. אני חושבת שהבהלתי אותו במשפט שלא אכתוב כאן כי אחר כך מיד ביקש לסיים את השיחה. לי הייתה כוונה אחרת אבל הוא פרש אותה אחרת. (אני כועסת על עצמי).