zelozemasheze
New member
למה אנשים מתאבדים?
אדם חלה במחלה ממארת. יצא מהמחלה בשן ועין. תפרן בלי גרוש, הנפש חולה אבל... הגוף בריא. עם רדת הלילה עת הנפש חסרת הגנה, החלו העיטים, הניצים והנשרים לטרוף. הגישו תביעה להשבת חוב כספי. גרושים. האדם, מכיר בחובו, אפילו לא ניסה להתגונן. הודה בכל החובות. רק מה, הצהיר על נכותו 100%, על הכנסתו המיזערית, 4000 לחודש, על 5 הנפשות בביתו קיבל ראש לישכת ההוצל"פ את טיעוניו ופסק: חסר יכולת, שלם 100 לחודש. יצאה ראש ההוצל"פ לחופשת לידה ובא בנעליה רשם. עוד טרם יבשה הדיו על החלטת עכוב ההליכים החודשי הוציא הרשם צו עיקול. לא נח הרשם דקה, ובאותו היום הוציא אזהרת מאסר. התפלץ האזרח והגיש בקשה דחופה לביטול החלטה, יען כי עומד הוא בתשלומים לפי יכולתו. מה עשה הרשם? שם את הבקשה בצד, לא התייחס במשך 3 שבועות ואישר צו מאסר מיידי. לא התייבשה הדיו על החלטתו המבישה, הוציא גם צו כינוס נכסים על המעוקלים. וכיצד נימק הרשם את החלטותיו: החייב אינו משלם. ואולם, נגד עיניו על מסך המחשב (אליבא ד'פקיד ההוצל"פ, אילן) מופיע לבן על גבי שחור: החייב משלם על פי צו התשלומים. מצד אחד, ראש ההוצל"פ קבע כי כל עוד משלם החייב תשלומיו יעוכבו כל ההליכים נגדו. ואולם, מדינת קרקוש, חלם: הרשם שלנו, עיוור. לא רואה. לא קורא. לא מבין עברית. אולי בגלל מוצאו. בא החייב בשערי המשפט, דקה קודם מאסרו וכינוס נכסיו ומבקש עיכוב. מה עונה החוק? מצטערים חמודי, הרשם בא פעם בשבוע. תחזור בעוד שבוע. אומר האדם: אבל אוסרים אותי על לא עוול בכפי. הרי שילמתי על פי ההחלטה? מצטערים. תבוא עוד שבוע. יוצא האדם וקופץ מהקומה ה 10. ביי ביי לחובות, לנושים, לבנק, ביי ביי לחוק. מי הרשם? ריאד קודסי. איזה בית משפט? השלום טבריה. על המת תקראו בעיתונות. קצת רקע כללי עליו: בשנת 2000 חשף שחיתות במשרד השיכון, הטיית מכרזים. פוטר. הוגשה נגדו תלונה כוזבת על הטרדה מינית. יצא חסר אשמה. תבע את משרד השיכון. התיק מעלה אבק בבית הדין. נזקים ב 150,000 שח. מי השופטת דין אזורי? ורד שפר, שמה את התביעה בתחתית המגירה ושכחה אותו. 4 שנים. עוד טרם פוטר מעבודתו הבכירה חטף המסכן מכות רצח מבעלה של המתלוננת (שושנה פיניאן) רפאל פיניאן ומחברו, מאיר אוחיון, עבריין מוכר בטבריה. וראו זה פלא, משטרת ישראל הנחמדה לא מצליחה לאתר את העבריינים, כנגדם הוגשו כתבי אישום פליליים, במשך,..... כן.... לא תאמינו: 4 שנים! שניהם עובדי עיריית טבריה, האחד בן משפחתו של ציון פיניאן שהיה ראש עיר בטבריה ורץ לכנסת. מבינים? לא מוצאים אותם! האזרח המוכה נפגע בראש ובצוואר. נכות צמיתה עם קישיון ביד שמאל. נזק פיסי עצום. מטופל שנים ללא פיתרון. לא מוצאים אותם. אין את מי לחייב. אין מי שיפצה. הם מתחת לחוטמם של שומרי החוק אבל מה, מפשים מתחת לפנסי הרחוב בעפולה, לא בטבריה. אז הגיש האזרח תביעה להכרה בפגיעת העבודה למוסד המבטח, המדינה, המוסד לביטוח לאומי. זיכרו, זה קרה בשנת 2000. איזו שנה היום? כלום לא זז בעניינו למרות התביעה, לרבות בבית הדין. באותה שנה נפגע האיש בתאונת דרכים. הביטוח המקיף, חברת מיגדל, קבע שמאות עצמית שלו לפי ¼ שווי הרכב ושילם. גרושים. הלך האוטו. רץ האיש ברגל, ללא רכב, והגיש תביעה לבית המשפט. הדיון נמשך, כמה שנים אמרנו? 4 שנים. נקבע ל 2005. מי השופט? אברהם יונתן. האיש נכה 100% ממחלת הסרטן, זוכרים? נפגע בעבודה. זכאי לגמלה? תגידו בטח... לא זה מה שחושבת המדינה. 6 שנים של מאבקים משפטיים מול המוסד. הנשיא סומך הרים ידיים והשופטת איצקוביץ מושכת את הדיון שנתיים. אז מה דעתכם? לייעץ לאיש לקחת את החוק לידיים? לקפוץ מהגג? אל תגידו, שייקח עו"ד. יש לו עו"ד. כשזה שמע את החלטות בית הדין הוא התפלץ. אז היום, אחרי ששני הורים מהכיתה של הבת שלי התאבדו בשנה החולפת, האחרון ביום חמישי בקצרין, אני כבר לא מתפלא. אני רק מחכה לאזרח הקטן שיקח את החוק לידיו ויראה להם מאיפה משתין הדג.
אדם חלה במחלה ממארת. יצא מהמחלה בשן ועין. תפרן בלי גרוש, הנפש חולה אבל... הגוף בריא. עם רדת הלילה עת הנפש חסרת הגנה, החלו העיטים, הניצים והנשרים לטרוף. הגישו תביעה להשבת חוב כספי. גרושים. האדם, מכיר בחובו, אפילו לא ניסה להתגונן. הודה בכל החובות. רק מה, הצהיר על נכותו 100%, על הכנסתו המיזערית, 4000 לחודש, על 5 הנפשות בביתו קיבל ראש לישכת ההוצל"פ את טיעוניו ופסק: חסר יכולת, שלם 100 לחודש. יצאה ראש ההוצל"פ לחופשת לידה ובא בנעליה רשם. עוד טרם יבשה הדיו על החלטת עכוב ההליכים החודשי הוציא הרשם צו עיקול. לא נח הרשם דקה, ובאותו היום הוציא אזהרת מאסר. התפלץ האזרח והגיש בקשה דחופה לביטול החלטה, יען כי עומד הוא בתשלומים לפי יכולתו. מה עשה הרשם? שם את הבקשה בצד, לא התייחס במשך 3 שבועות ואישר צו מאסר מיידי. לא התייבשה הדיו על החלטתו המבישה, הוציא גם צו כינוס נכסים על המעוקלים. וכיצד נימק הרשם את החלטותיו: החייב אינו משלם. ואולם, נגד עיניו על מסך המחשב (אליבא ד'פקיד ההוצל"פ, אילן) מופיע לבן על גבי שחור: החייב משלם על פי צו התשלומים. מצד אחד, ראש ההוצל"פ קבע כי כל עוד משלם החייב תשלומיו יעוכבו כל ההליכים נגדו. ואולם, מדינת קרקוש, חלם: הרשם שלנו, עיוור. לא רואה. לא קורא. לא מבין עברית. אולי בגלל מוצאו. בא החייב בשערי המשפט, דקה קודם מאסרו וכינוס נכסיו ומבקש עיכוב. מה עונה החוק? מצטערים חמודי, הרשם בא פעם בשבוע. תחזור בעוד שבוע. אומר האדם: אבל אוסרים אותי על לא עוול בכפי. הרי שילמתי על פי ההחלטה? מצטערים. תבוא עוד שבוע. יוצא האדם וקופץ מהקומה ה 10. ביי ביי לחובות, לנושים, לבנק, ביי ביי לחוק. מי הרשם? ריאד קודסי. איזה בית משפט? השלום טבריה. על המת תקראו בעיתונות. קצת רקע כללי עליו: בשנת 2000 חשף שחיתות במשרד השיכון, הטיית מכרזים. פוטר. הוגשה נגדו תלונה כוזבת על הטרדה מינית. יצא חסר אשמה. תבע את משרד השיכון. התיק מעלה אבק בבית הדין. נזקים ב 150,000 שח. מי השופטת דין אזורי? ורד שפר, שמה את התביעה בתחתית המגירה ושכחה אותו. 4 שנים. עוד טרם פוטר מעבודתו הבכירה חטף המסכן מכות רצח מבעלה של המתלוננת (שושנה פיניאן) רפאל פיניאן ומחברו, מאיר אוחיון, עבריין מוכר בטבריה. וראו זה פלא, משטרת ישראל הנחמדה לא מצליחה לאתר את העבריינים, כנגדם הוגשו כתבי אישום פליליים, במשך,..... כן.... לא תאמינו: 4 שנים! שניהם עובדי עיריית טבריה, האחד בן משפחתו של ציון פיניאן שהיה ראש עיר בטבריה ורץ לכנסת. מבינים? לא מוצאים אותם! האזרח המוכה נפגע בראש ובצוואר. נכות צמיתה עם קישיון ביד שמאל. נזק פיסי עצום. מטופל שנים ללא פיתרון. לא מוצאים אותם. אין את מי לחייב. אין מי שיפצה. הם מתחת לחוטמם של שומרי החוק אבל מה, מפשים מתחת לפנסי הרחוב בעפולה, לא בטבריה. אז הגיש האזרח תביעה להכרה בפגיעת העבודה למוסד המבטח, המדינה, המוסד לביטוח לאומי. זיכרו, זה קרה בשנת 2000. איזו שנה היום? כלום לא זז בעניינו למרות התביעה, לרבות בבית הדין. באותה שנה נפגע האיש בתאונת דרכים. הביטוח המקיף, חברת מיגדל, קבע שמאות עצמית שלו לפי ¼ שווי הרכב ושילם. גרושים. הלך האוטו. רץ האיש ברגל, ללא רכב, והגיש תביעה לבית המשפט. הדיון נמשך, כמה שנים אמרנו? 4 שנים. נקבע ל 2005. מי השופט? אברהם יונתן. האיש נכה 100% ממחלת הסרטן, זוכרים? נפגע בעבודה. זכאי לגמלה? תגידו בטח... לא זה מה שחושבת המדינה. 6 שנים של מאבקים משפטיים מול המוסד. הנשיא סומך הרים ידיים והשופטת איצקוביץ מושכת את הדיון שנתיים. אז מה דעתכם? לייעץ לאיש לקחת את החוק לידיים? לקפוץ מהגג? אל תגידו, שייקח עו"ד. יש לו עו"ד. כשזה שמע את החלטות בית הדין הוא התפלץ. אז היום, אחרי ששני הורים מהכיתה של הבת שלי התאבדו בשנה החולפת, האחרון ביום חמישי בקצרין, אני כבר לא מתפלא. אני רק מחכה לאזרח הקטן שיקח את החוק לידיו ויראה להם מאיפה משתין הדג.
