בעולם אנחנו חושבים דרך מושגים כמו סיבתיות, זמן, מרחב וכו.
השאלה אולי זה קיים אולי לא.
כאילו אין הכרח לוגי לזה.
זה רק ככה החושים שלנו מבינים.
בקיצור, המדע אומר אנחנו לא פועלים לפי לוגיקה.
אלא לפי החושים שלנו.
והחושים שלנו אנו יודעים שהם דפוקים.
אז לדעתי, אי אפשר באמת להיות אתאיסט
ראשית, יש להסכים כי תופעה מסוימת שנטען כי מתרחשת, אכן מתרחשת בכלל, עוד לפני מציאת הסבר.
אפשר כמובן לטעון כי משהו מתרחש, למשל, קיים אֵל, אולם אין מה לעשות עם טענה זו אם אין דרך לבחנה.
לאחר שמוסכם כי טענה מסוימת אכן מתרחשת - יש לחקרה.
אין לטבע חוקים.
הטבע נתון. הוא אמפירי.
חוקים הם כנוי אנושי לתוצאות חקירת טבע.
אין הוכחות בעניני טבע.
אנו צופים בתופעות טבע או בתוצאות נסויים ומנסים לזהות בהם סדירות, עקביות, מתכונתיות, ולו ברמה הסטטיסטית.
משזיהינו סדירות, עקביות, מתכונתיות, ולו ברמת הסטטיסטית - ננסה להציע הסברים.
יתכנו הסברים אחדים, מתחרים.
כל הסבר מוצע חייב להיות
בר-בחינה ו
בעל כושר חיזוי (לא יִדּוׂנוּ "הסברים" שאינם בני-בחינה או נטולי כושר-חיזוי, למשל קיום אֵל).
מביניהם נבחר את זה המניח מה שפחות הנחות (נעלמים) ומסביר כמה שיותר תופעות (יותר אוניברסלי).
הוכחות קיימות רק בענפי מתמטיקה, פשוט מפני שה"אלמנטים" בתחומים אלה אינם מוחשיים אלא מופשטים, פרי מחשבתנו והגדרותינו...