למה אני שוטר

[ארמה אלון1]

למה אני שוטר

יום אחד בשיא הקיץ אנו עובדים עם חברת מקורות בבקעה. היום חם ומגעיל 45 מעלות בצל
ואין צל. עוברים על חיבורי המים לאורך כביש הבקעה, החקלאים צורכים יותר מדי מים.
עוברים מחיבור לחיבור שונקים את המגופים לכול ישוב בהתאם לכמות המים המגיעה לישוב.
לפי ההקצבות המתוכננות. הבריכות מתרוקנות עקב צריכת יתר של מים.
הקידוחים לא מספיקים לעמוד בקצב הדרישה למים. לאחר שעתיים של עבודה מגעילה אנחנו
מאובקים ומזיעים, נוסעים במקביל לכביש הבקעה על שביל של החקלאים.
אנו מבחינים מרחוק בניידת משטרה חונה על הכביש ומבצעת בדיקות רישיונות לרכבים חולפים.
השוטר חבר שלנו עומד מזיע ומאובק כולו. אנו עוצרים לידו במקביל אליו על השביל של החקלאים
ומברכים אותו לשלום. מציעים לו מים קרים וכוס קפה.
הוא עונה בשמחה. יושבים ביחד מדברים על המשפחה, על חום הנורא בעיקר מקטרים.
לאחר שעה אנו נפרדים לשלום. הרעב מציק לנו אנו נכנסים למכולת של קיבוץ גלגל לקנות קצת אוכל.
יוצאים מהקיבוץ עולים על כביש הבקעה להמשיך את העבודה בנקודה שהפסקנו
מגיעים ליד הניידת, השוטר מסמן לנו לעצור. אני עוצר שואל את השוטר מה קרה.
הוא משיב לי בקשיחות רישיונות בבקשה. אני מסתכל עליו בתדהמה אולי הוא קיבל מכת שמש.
שואל אותו תגיד לי אתה בסדר, זה אנחנו. הוא אומר סליחה, עכשיו אתם מבינים למה אני שוטר
ארמה אלון