למה אנחנו חיים

יוגי379

Member
למה אנחנו חיים

תגידו

לא חשבתם פעם, כאילו OK, יש לי הנאות כאלו וכאלו, אני אוהב ללכת לכאן או לשם אבל תכלס, בשביל מה??? תכלס בשביל מה כל זה?

אני לא דתי, ממש לא ואני גם לא חושב שלאותו חרדי שנולד במשפחה מסויימת של אפוטרופסיות על מה שנקרא רוחניות אבל יש בי נקודה פנימית שאומרת לי שאם בן אדם שואל, אז כנראה שעמוק בפנים חבויה לה איפשהוא גם תשובה.

עד היום אף פרדיגמה או תפיסה/גישה בפסיכולוגיה לא הצליחה לתת הסבר כוללנו ומקיף לסיבת קיומנו.
ובבקשה אל תגידו לי שאנחנו מתקיימים על מנת לקיים את הדור, להביא צאצאים לעולם ולשרוד. שזו היא מטרתינו ולשם כך אנו חיים.

 
 

babylon_a1

New member
אתה כנראה צריך להבין לבד שאין "בשביל"

כל אחד יוצר את ה"בשביל" שלו

אין מטרה ואין סיבה כל אחד בוחר לעצמו
 
נקודה למחשבה

מה משמעות השאלה "למה".

אם אני אוחז בידי בכוס זכוכית ולפתע אני פותח את ידי והכוס נופלת ונשברת, את יכול לשאול אותי "למה עזבתי את הכוס" או "למה כאשר עזבתי את הכוס היא נפלה", ומשמעות המונח "למה" בשני המקרים תהיה שונה מאד.

בשאלה הראשונה "למה" יכול להיות מוחלף ב-"לשם מה", כלומר - מהי המטרה בגללה ביצעת פעולה זו, והתשובה המתבקשת היא לדוגמה - "כי רציתי שהיא תישבר". זושאלה שמתאים לשאול על ישות עם מודעות ויכולת בחירה, שאנחנו מנסים להבין את מערכת השיקולים שלה שהובילה אותה להחלטה הספציפית.
בשאלה השנייה "למה" בעצם מייצג "בגלל מה", כלומר - מהו המנגנון שגרם לנפילה, והתשובה המתבקשת היא "כוח המשיכה האיץ את הכוס כלפי מטה". במקרה זה איננו מניחים את קיומה של ישות, אלא של מנגנון דטרמניסטי הפועל לפי חוקים מוגדרים.

כשאתה שואל "למה אני חי" ומתכוון למשמעות השניה התשובה שלי פשוטה. אמא ואבא שלי עשו דברים שאסור לדבר עליהם בחדר השינה שלהם, תשעה חודשים אחר כך באתי לאוויר העולם, ומאז לא קרה לי שום דבר שיגרום למותי.
אם אתה מתכוון למשמעות הראשונה, אתה חייב להסביר קודם מיהי הישות עליה אתה שואל את השאלה. אתה יכול לשאול למה אבא ואמא שלי החליטו להביא ילד (תצטרך לשאול אותם), או לשאול למה אני לא מתאבד (אני נהנה בינתיים בחיים ולא רואה סיבה להתאבד), אבל אינך יכול להשאיר את השאלה מרחפת באוויר בלי למען אותה לישות ספציפית שלכאורה בחרה להחיות אותי.
 
אם אתה זוכר

כשהעליתי את הקטע הזה הקדמתי וסיפרתי, שיש לי תובנה מצויינת על השאלה הזו שתמיד הייתי גאה בה, אבל הוא נותן משהו הרבה יותר שנון.

במקרה הזה התובנה שלו פחות רלוונטית, ולכן העדפתי לכתוב את שלי בצורה מפורטת.
 

יוגי379

Member
הבל הבלים...

אתה מזכיר לי את ההורים שלי לפני 20 שנה שלא היו מודעים לכך שחשיפה לשמש מסכנת אותנו, אני מאמין שאם היית אומר לפני 20 שנה שחשיפה לשמש זה מסוכן, גם לך היו אומרים: הבל הבלים
אך אין הדבר סותר את העובדה שהדבר מסוכן.

מה שאני אומר זה : המקרים וההשגות שאנחנו משיגים אינם אלא תוצאה של אותם כלים שפיתחנו. אם זו המודעות , אם זה רדיו שקולט תדרים ואם זה קרן בתדר מסויימת שנקלטת ע"י מכשיר שמכוייל לאותו הגל. קפיש?

כשאתה אומר הבל הבלים אתה אומר בעצם: אני מנקודת המבט שלי ומהשכל והחושים המוגבלים שלי לא מצליח לתפוס בעולם הזה שאותו אני חווה בצורה מסויימת, משהו נוסף, פרמטר נוסף
וכאן נשאלת השאלה: האם זה שכך אתה מרגיש את העולם (וחס ושלום אני לא מזלזל), אומר שהעולם כך קיים?
 

65537gon

New member
כמה תשובות

1. בשביל כל רצף מקרים שעשוי להתרחש איתי בהיותי אוניקום בזמן הנתון ובמקום הנתון על בסיס מצע חיי הקודמים באשר הם.
2. מה מונע בעדי מלהתאבד - אינסטינקט
3. מה גורם להביא לעולם ילדים- אינסטיקט\אהבה\לחץ חברתי\דאגה לאופן זיקנה מסוים\רצון להנחיל תפיסת חיים (צורת חשיבה על רוטב ערכים עם פצפוצי רגש) כזאת או אחרת עם בונוס חומרי.
4.מהם מבחינתי חיים של אחר שאין ולו סיכוי קלוש שאהיה מודע אליו ואבוא במגע איתו בצורה שהיא ואין לו (ולעלול ממנו ולעלול של עלול ממנו וכן הלאה ) שום השפעה על חיי אני - כלום.
5.מהו מבחינתי צער (עד כדי אבדון חיים) של זולת (כולל חיות) הידוע לי - מטרד שכלי פלוס מינוס רגעי (יש אחרים הזקוקים לפסיכולוג מחמת התברכותם בדמיון פורה במיוחד) והשתדלות להבטיח מצב שהנ"ל לא יקרה איתי.
6.מהו מחינתי צער (עד כדי אבדון חיים) של זולת (כולל חיות) הלא ידוע לי - כלום.
 

N0Way

New member
חבל שאני לא יודעת למצוא בקלות את הקישור, אבל

התשובה הכי טובה שאני אי פעם שמעתי היתה של nini123:
'למה לא?,
ז'תומרת: אם קמתי בבוקר ואני חי, אז למה לא?'
 

יוגי379

Member
אז למה לא

מכיוון שאם תקומי מחר וישתנה לך הרצון, כבר לא תגידי למה לא.
בצורה מחוייבת, תתחילי לחפש את המקור שבגללו קמת בבוקר, בגללו את חיה, ובגללו את שואלת למה לא
:)
 
"אם בנאדם שואל, כנראה חבויה תשובה.."

אז אתה בעצם אומר כך: עצם זה שהפלגתי אל פסגות התבונה האנושית ובחוכמתי העצומה הצלחתי למצוא את השאלה העמוקה, החמקמקה והכלל לא מתבקשת: "אהה, כאילו, OK, למה אנחנו חיים" אומר שכנראה ישנה היכן שהוא סיבה ומשמעות לקיום שלי מעבר לפליטה שפלט אבא שלי לתוך הרחם של אמא שלי מתישהו במאה הקודמת, כמו שעשו הוריהם והורי הוריהם של כל חתולי הרחוב, הזבובים, המקקים והסמולנים בעולם כבר מליוני שנים.
 

יוגי379

Member
מי ברא אותי (ואת זה לא שאל הג'וק...)

האם הוריהם והורי הוריהם של כל חתולי הרחוב, הזבובים, המקקים והסמולנים בעולם שקיימים כבר מליוני שנים שאלו אי פעם את השאלה: מי יצר אותי, מי ברא אותי??? האם אי פעם מישהו מהיצורים האלה התעלה מהסרט של עצמו ושאל , כאילו פאק, מי לעזאזל יצר את הסרט הזה שאני נמצא בו?
 

babylon_a1

New member
יש הרבה כאלה

הם אנשים דתיים בדת כלשהי או פילוסופים

אם אתה שואל אותי, זה מיותר
 

יוגי379

Member
אנשים דתיים או פילוסופים - שלילי, לא מסכים!

לא מסכים לחלוטין

1. האיש הדתי, בד"כ נולד דתי, הכתיבו לו מצוות אנשים מלומדה, והוא פועל בצורה אינסטינקטיבית בהתאם למה שכיוונו אותו
2. פילוסופים - מגיעים למסקנות על סמך מחשבות ורעיונות מופשטים ולא על סמך ניסוי מדעי

* בן אדם עם נקודה בלב ששואלת שאלות קיומיות, שהרצונות הקיימים אינם מספקים אותו יותר, יחקור, יתעדף דברים, יקריב מעצמו ומזמנו - עד שיגיע לאמת.
 
תתעשת יקירי,

אין לי מושג מה עובר בראש של יצורים שאינם בני אדם כי אני לא מבין את השפה שלהם.
אבל המינימום שאני מצפה מיצור שמספיק חכם לנגב לעצמו את התחת עם נייר, הוא שישאל את עצמו - מניין באתי ולמה.
זוהי השאלה האולטימטיבית. שאלת השאלות. השורש, עמוד השידרה מאחורי כל כת ודת שקמו אי פעם בהיסטוריה. עזוב נייר טואלט, אנשים שאלו את השאלה הזו לפני שהומצא הגלגל. התמוגגות והתבשמות עצמית מעצם שאלת השאלה לא מעידה על "התעלות מהסרט", ההפך.

לגבי התשובות, יש שטוענים שהחיים הם חיפוש אז... אחלה חיים :)
 
אני חושב על זה הרבה לאחרונה

למה חיים?
סתם עבודה, בית, עבודה בית...חולים לפעמים. מבלים לפעמים. הכל נגמר ונמחק וזהו.
נשמע מוזר הקטע
 

יוגי379

Member
סתם? נמחק?

זו באמת שאלה.

האם הכל פועל בצורה אקראית ובאמת ברגע שאתה מת, פוף הכל נעלם ונמחק כמו שכתבת
או שקיימת המשכיות רק שכרגע איננו מודעים לקיומה.
אתה יכול לומר, זה לא מעניין אותי.
אבל תביט על הטבע, אני לא דתי אבל שים לב לתכליתיות של הטבע, גוף האדם, כיצד כל תא פועל בצורה הרמונית בתוך המירקם המדהים הזה.
מה שקשה לנו באמת להבין זה את הפער המוטרף שבין המחשבה העל אנושית והתכליתיות בטבע לבין הבלאגן, הרוע, השנאה וההיפך של אותו הטוב.
והפער הזה הוא בדיוק הגורם שמקשה להאמין כי סוף מעשה במחשבה תחילה
 
לאן אתה חותר?

אז אנחנו לא נמחקים לגמרי... אנחנו מהווים אוכל לתולעים. זה אמור לעודד?


או שאולי רמזת (בלי קשר לדת) שיש איזושהי המשכיות קוסמית שאנו לא מסוגלים להבין ואנו לא נמחקים?
 
למעלה