למד בכדורגל

למד בכדורגל

אתמול הייתי בכדורגל. לא תאמינו, אבל יחד איתי הלכו אחי (שזה טבעי), החברה שלו, וגולת הכותרת: אמא ואבא. אמא זה פחות נדיר, כי הייא אוהבת את מכבי נתניה לא פחות ממני אבל אבא, לא יאומן שהצלחנו להביא את אבא. היות ויש לי מנוי ליציע הכבוד, עשינו הפרדת משפחות ואני ישבתי לבד. הבחורה מאחורי התלוננה עלי. "לאא, שמו לי 2 מטר לפני, אני כבר רואה שאת המשחק אני לא אראה". אולי תזוז כסא, אמרה הגברת, בחורה יפה לכל הדעות. ואני, מסתכל עליה בחיוך ואומר שאם אזוז מקום, אסתיר לידיד שלידה החצופה שאלה אם אוכל לזוז כמה מקומות ימינה, ואמרתי שלא, משם לא רואים כלום (פחון כזה מסתיר) אמרתי לה שאם היא רוצה, אני מוכן להחליף איתה מקום ולעלות שורה למעלה, אבל היא , הפרימדונה הקטנה :"לא, זה מקום קבוע שלי" אז מה את רוצה ממני? למה שאני אזוז? שתבקש מידיד שלה שיחליף איתה. בתחילת המשחק היא עוד ביקשה שאתכופף קצת בכסא. ולי שלא יודע, במגרשי כדורגל הכסא הוא מיניאטורה של כסא, משענת שמגיעה לך 10 סנטימטר מהישבן, אין משענת לכלום. אז לאן אתכופף?? במשחק ניצחנו
לאחר מהפך נאה. אבא מסכן. סבל.כאב לו הגב הוא התעקש לשבת ביציע של האוהדים השרופים, מה שאומר שאין לשבת. כל המשחק עומדים שם. ולמרות שאחי אמר לו מההתחלה שיעבור ליציע ליד, שם יושבים, הוא התעקש. אז מה התלונות שלו? בסוף המשחק, תקרית ביציע הכבוד. קללות, צעקות, טלנבולה, אח של אח דחף איזה גיסה עם הילדה. והיא מקללת אותו קללות ומתקשרת לבעלה שיבוא לסגור חשבון "זה היום האחרון שלו", היא אומרת, אני אראה לו מה זה. איזה תענוג זה לילדה שלה, בת 3 בערך, לשמע את אמא שלי מקללת וצורחת. ועשרה שוטרים מסביב, לא עושים כלום. בן אדם מאיים איומים קשים, ובמקום להראות מי הבוס, הם יושבים ומחכים. פלא שיש רציחות?
 
למעלה