"למדת בכיתה רגילה?"

[רירוקס המלכה]

"למדת בכיתה רגילה?"

שתי בחורות בנות 17 יושבות בתור לספרית. הן לא מכירות כלל אחת עם השנייה. אחת מהן צוחקת בלי סיבה נראית לעין. בתגובה לפרץ צחוק זה, הבחורה השנייה פונה אליה ושואלת:
"באיזה בית-ספר למדת?"
הבחורה שצחקה מקודם עוטה עכשיו הבעת פנים נורמלית לחלוטין על פניה, ומשיבה בטון רגיל: "בבית-ספר (שם של תיכון רגיל עם מוניטין טוב)".
הבחורה השנייה שואלת: "בכיתה רגילה?".

כן, היא למדה בכיתה רגילה ואין לה שום אבחנה רשמית מהמדינה או מהרופא של שום-דבר, אבל גם אילו זה לא היה כך, למה הבחורה השנייה הייתה צריכה להראות לה שהיא ניחשה את זה?

ולאלה ממכם שיענו את התשובה הפופולרית: "בגלל זה חשוב שתהיה אבחנה רשמית ויקראו לדבר בשמו, כי הנ"טים בכל מקרה ישימו לב.":
התשובה שלי אליכם היא כזאת: לומר לבחורה השנייה שהיא צדקה בניחוש שלה ושלבחורה שצחקה אכן יש תווית של משהו ששולחים עליו לחינוך מיוחד היה עושה את התדמית שלה בעיניה רק יותר גרועה. כרגע עוד קיים איזשהו ספק קל שאולי היא צחקה סתם באופן חד-פעמי בחייה, ולא כי היא "דפוקה". לתת שם של משהו פסיכיאטרי רשמי היה מסיר את הספק הקל הזה.

 

[arana1]

ברור,האבחונים משרתים רק את הנ"ט

הם ממש לא קוראים לדבר בשמו
אלא אם הכוונה ב"דבר" זה לצרות האופקים של הסביבה

כל נ"ט הוא מכונת אבחונים מהלכת
רגישותו ודעתו כולם מכוונים רק לדבר אחד
לגלות חריגה הכי קטנה מ"הסדר הטוב"

לחוש את האדם ? להרגיש את מהותו ? לא בבית ספרנו

 

[אמא חמסה]

למה הבחורה מרגישה צורך בכלל לענות?

אני הייתי עונה לה,
או שזה לא עניינה
או בשאלה חזרה מתעניינת גם איפה היא למדה בעצמה.

אני דרך אגב, חושבת שהצעירה צחקה עם סיבה, אולי היא נזכרה במשהו מצחיק, אולי היא ראתה משהו מצחיק וכו'.
אבל מה זה משנה?
אני מאוד נהנית לראות בסביבתי אנשים צוחקים ומאושרים, עם סיבה ובעיקר בלי סיבה נראית לעין. כשיש משהו פנימי משמח - היש דבר נפלא מזה? כשאדם מוצא בעצמו דברים שמחים, שהוא לא צריך לחכות כדי שבחוץ יצחיקו אותו, בעיני זה נפלא.

 

[randy1982]

אני חושבת שעצם השאלה לא לעניין.

עוד לפני שחושבים מה לענות,
ומשם להגיע למסקנות על תועלת האבחון,
תשאלו את עצמכם למה שבכלל מישהי
שלא מכירה אותה צריכה לשאול אותה שאלות?
לדעתי זה שיא החוצפה והכי נכון לענות בנימוס
"זה לא עניינך".

 

[מלאת תקוות]

ואולי יכול להיות שבחורה שניה שאלה בלי קשר

לשום "רמז למשהו מיוחד" בבחורה ראשונה? אולי פשוט בחורה ראשונה נראתה דומה למישהי שלמדה באותו מקום שבחורה שניה למדה ואז היא רצתה לוודא שזאת היא? ושאלה "בכיתה רגילה?" התיחסה למגמת הכיתה?
לדעתי העינין הוא שכולנו פה בפורום מתעסקים בנושא של אוטיזם. אבל אנשים אחרים שאין להם נגיעה לבעיה בכלל לא חושבים בכוון הזה.
יש עוד מיליון דברים שאולי עברו בראש של בחורה שניה וגרמו לה לשאול את השאלות...

 

[bambina האחת]

ואולי היא התכוונה ב"כיתה רגילה" לעומת

"כיתת מופת" או "כיתת מדעים" או משהו כזה? למה ישר מסיקים מסקנות שהיא רמזה על חינוך מיוחד?
ומנסיוני אנשים ששואלים אנשים זרים שאלות אישיות הם בעצמם אנשים עם קשיים חברתיים ולא נ"טים "רגילים" (אם בכלל יש חיה כזאת)

 

[randy1982]

אז הניסיון שלי שונה לחלוטין

אנשים רגילים שואלים את השאלות פרטיות
במין חוצפה כזאת כאילו אני החברה הכי קרובה שלהם.
אני חווה את זה במיוחד כשאני בהריון -
אז ההרגשה היא כאילו נהייתי רכוש ציבורי...

 

[אשה מרציפן]

לא הייתי ממהרת להסיק מכך על הכלל וגם על הפרט

ואשתף במשהו שידוע לי מניסיון: לא אחת אלו ששואלים את זה, הם אלו שבעצמם למדו בכיתה "לא רגילה", כשזה לא דבר שמעיד על השתייכות לספקטרום, בתיכון שאני למדתי בו כמו בתיכונים רבים הייתה כיתה שיועדה לתלמידים חלשים יותר, מב"ר, וקרה לא אחת שבשיחה עם שכאלו הרבה אחרי סיום התיכון גיליתי שהם יוצאים מנקודת הנחה שאחרים כמוהם, זו תופעה אנושית נפוצה, לשייך אנשים לקבוצה שאתה שייך אליה.

אגיד לך יותר מזה? בשיחה מקרית שהייתה לי עם מישהי שמוגדרת כאשת מקצוע בעל ניסיון, היא שאלה אותי שאלות שבפועל היו ממש מעליבות - כמו אם יש לי תעודת בגרות ואם גוייסתי לצבא. אני נ"ט לגמרי ככל הידוע, בשלב בו נשאלתי את השאלות הייתי כבר אקדמאית (כשבתגובה לזה היא שאלה אם למדתי במכללה - והופתעה מאוד כשעניתי שאני בוגרת אוניברסיטה, ועוד בחוג מבוקש עם תנאי קבלה גבוהים), אני קצינה במילואים - ובכל זאת היא שאלה את השאלות האלו כי מצפיה של דקה וחצי בי היה נראה לה שמצבי "שונה". מה זה מעיד? עלי, שום דבר, עליה לעומת זאת...

ולסיכום - לא כל אדם סתמי שנתקלים בו בתור לאנשהו או אפילו באירוע חברתי, צריך להשפיע על התנהלות של אדם זה או אחר ובטח שלא באופן גורף.

 

[רירוקס המלכה]

היא אשת מקצוע של מה?

מפחיד שהיא נחשבת לאשת מקצוע בעלת-ניסיון. זה אומר שמסתמכים על דבריה.

 

[אשה מרציפן]

היא פסיכולוגית

ומכרה משותפת שלנו (שבאירוע שלה נפגשנו) סיפקה לי קצת מידע עליה לאחר מכן, וגם היא הייתה המומה מהדברים שהיא אמרה ומהאופן הישיר בו היא אמרה לי את מה שאמרה - זה לא מקובל לדבר ככה לאנשים אלא אם ממש רוצים להעליב.

 

[randy1982]

לא מפתיע שהיא פסיכולוגית.

 

[אשה מרציפן]

אותי דווקא הפתיע

כי בלי קשר לאופן בו היא מיהרה לקטלג אותי, היא התבטאה בצורה מאוד לא מקובלת - לי היא הזכירה ילדים מתנשאים בגילאי חטיבת ביניים-תיכון. זה משהו שהיה מפתיע אותי אם היה מגיע מכל אדם שהאינטרס שלו שונה מאשר להעליב נורא את הצד השני, אז על אחת כמה וכמה מישהי שאמורה להיות קצת יותר עניינית מרוב האנשים, מה גם שלתומי חשבתי שאדם בעל בעיה ביחסי אנוש יתקשה לעבור הסמכה במקצועות טיפוליים.

 

[randy1982]

בעיה ביחסי אנוש יכולה לאו בהכרח קדמה

לרכישת תואר.
יתכן מאוד שהיא התפתחה כתוצאה
מיותר מדי סמכותיות, תארים,
או במילים אחרות יותר מדי פוזה.
זו מלכודת שאנשי מקצוע רבים נופלים בה.

 

[פרח לי יפה ורוד]

הפסיכולוגיות שאני נתקלתי בהן בחיי

ונתקלתי בהרבה, היו מאוד שונות מזה.
ופסיכולוגיות זה מאוד שונה מעו"סיות

 

[schlomitsmile]

יש כלמיני טיפוסים בכל מקצוע

 

[randy1982]

נכון, אצל עו"סיות המצב גרוע בהרבה

אבל גם פסיכולוגים כאלה לא חסר.
על פסיכיאטרים אני בכלל לא מדברת -
הכרתי לא מעט ויכולה להצביע על אחד
מקסימום שניים שלא לוקים בהתנשאות.

 

[פרח לי יפה ורוד]

זה בכלל ברפואה

לא רק בפסיכיאטריה.
יש לי חברה רופאה שמאוד קשה לה עם ההתנשאות של הרופאים.
לא רק על מטופלים אגב,
אלה גם על רופאים אחרים.
בעיקר על כל מי שזוטר מהם.
בעיה שעוברת מדור לדור של רופאים ומושרשת בהם עוד במהלך לימודי הרפואה וההתמחות.

 

[randy1982]

להתרשמותי זה תלוי בתחום

רופאי ילדים שפגשתי לרוב נחמדים.
רופאי נשים לרוב צינים וגסים.
רופאי משפחה לעיתים קרובות מזלזלים.
אבל תמיד יש יוצאי דופן.

 

[רירוקס המלכה]

אבל פסיכיאטרים נושאים עמוקות את הדת החברתית

לפיה אנשים עם "נפש" שונה הם נחותים וצריכים להתקיים רק כפעוטות נצחיים וחסרי-זכויות.

 

[אשה מרציפן]

זה לא קשור לתואר

בלימודי פסיכולוגיה (שדורשים תואר שני אגב כדי לעסוק במקצוע כפסיכולוג) כוללים עבודה מעשית + הכשרה כפסיכולוג כוללת התמחות ממושכת מאוד עם מעקב של מדריך צמוד. אני לא יודעת אם במקרה הזה זו הייתה פוזה, אבל זה בהחלט היה מוזר וכאמור, מאוד לא מקובל.