למדתי, איך מבטאים?

[Lee Jun Fan]

למדתי, איך מבטאים?

ידוע לי שבפועל לָמַדְתִּי, האות דל"ת מנוקדת בשווא נח והמילה אמורה להישמע Lamadti - לָמַדְתִּי. אך לעומת זאת, אני שומע בהרבה מקומות שמבטאים Lamadeti (לָמַדֵתִי). כנ"ל לגבי פחדתי, שדדתי, וכל פועל אחר שלמ"ד הפועל שלו היא דל"ת... אז, איך יש להגות?

 

[mucool2]

שווא נח

 

[גנגי]

אין מקום לשאלה כזאת

מפני שהגייה היא עניין של נוחות, ולכן אמרו את זה איך שנוח לך לומר. אם כולם הוגים את ה-ד מובחנת, סימן שכך נוח יותר. בידול הגאים הגיוני מבחינה פונטית, אם אין הידמות מוחלטת.

 

[mucool2]

כולם גם משתמשים בבניין

"הֶפעיל". אופן ההגייה התקני (לא המקובל) הוא ללא תנועה, ככל הידוע לי.

 

[גנגי]

זה כמו להגיד

שבמילה "מזכירות" יש להגות Z ולא S. ברור שכך יש להגות, אבל השאלה היא אם כשאתה הוגה משהו בלי להתאמץ זה מה שיוצא לך. התשובה היא שלא לכולם יוצא אותו דבר, ואלו לא דברים שניתן להכתיב או ללמד, בניגוד לדוגמה שהבאת מבניין הפעיל.

 

[mucool2]

בטח שניתן להכתיב וללמד

את באמת חושבת שקרייני קול ישראל נולדו ככה?

 

[or99]

פעם...

ההגייה של הד' הרפה הייתה שונה מזו של הד' הדגושה (וזו שאנו הוגים היום). הוכחה לכך היא מהברייתא העוסקת בקריאת הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד": "תניא סומכוס אומר כל המאריך ב-"אחד" מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב - ובדלי"ת" (בבלי ברכות יג ע"ב). כלומר, היה ניתן לבטא את האות ד' ארוכה. ככל הידוע לי הדעה הרווחת היא שההגייה הייתה דומה ל-th האנגלית. הגייה זו שונה מת' דגושה, ולכן לא הייתה בעיה לבטא את המילה למדתי. מכיוון שבמצב הקיים היום אין אפשרות לבטא את הד' בשווא נח, אני באופן אישי די מבליע אותה ומבטא את הת' בדגש בדומה למילה מַתִּי (מֵת בעבר).

 

[nevuer]

th כמו ב-this, לא כמו ב-think