למדנו משהו.
לפני כמה שבועות היה לאבא קונצרט. הגעתי לאקדמיה עם עידו, וידידה היתה אמורה להיות איתו בזמן שאני אכנס לשמוע את היצירה שבנזוגי מנגן. היא איחרה ואני נכנסתי עם עידו והסברתי לו שחשוב לא לדבר בזמן הקונצרט כי זה מפריע לאבא להתרכז בנגינה. זה היה קונצרט חשוב, כל המורים היו שם. מן בחינת שליש כזו. בקיצור, שתי דקות אחרי שזה התחיל עידו הצביע על אבא וקרא- הינה אבא. הסברתי לו שאם הוא ימשיך לדבר, נצטרך לצאת. שוב ביקשתי שיהיה בשקט ואחרי פעם פעמיים כאלה פשוט יצאנו. עידו פרץ בבכי, והשתולל ורצה להיכנס ואמר שעכשיו הוא לא ידבר, והסברתי לו שאי אפשר כבר. לא ניתן להיכנס באמצע אפילו אם הוא בטוח שהוא לא ידבר. והוא היה מאוד מסכן ובכה איזה עשר דקות. שלשום היתה הרצה (קונצרט-חזרה) של האיש עם ההרכב. עידו רצה לבוא. הלכנו יחד, ובדרך הסברתי לו שוב בעניין השקט והריכוז. בשתי היצירות הראשונות הוא ישב עלי והקשיב. בשלישית הוא התפתל ועמד והקשיב, ברביעית הוא קצת רקד
, אבל החלטתי להשאר איתו כי זה לא הפריע לאף אחד מהנגנים. עצוב לי על ההתנסות הראשונה, אבל בשניה הייתי רווית נחת...
לפני כמה שבועות היה לאבא קונצרט. הגעתי לאקדמיה עם עידו, וידידה היתה אמורה להיות איתו בזמן שאני אכנס לשמוע את היצירה שבנזוגי מנגן. היא איחרה ואני נכנסתי עם עידו והסברתי לו שחשוב לא לדבר בזמן הקונצרט כי זה מפריע לאבא להתרכז בנגינה. זה היה קונצרט חשוב, כל המורים היו שם. מן בחינת שליש כזו. בקיצור, שתי דקות אחרי שזה התחיל עידו הצביע על אבא וקרא- הינה אבא. הסברתי לו שאם הוא ימשיך לדבר, נצטרך לצאת. שוב ביקשתי שיהיה בשקט ואחרי פעם פעמיים כאלה פשוט יצאנו. עידו פרץ בבכי, והשתולל ורצה להיכנס ואמר שעכשיו הוא לא ידבר, והסברתי לו שאי אפשר כבר. לא ניתן להיכנס באמצע אפילו אם הוא בטוח שהוא לא ידבר. והוא היה מאוד מסכן ובכה איזה עשר דקות. שלשום היתה הרצה (קונצרט-חזרה) של האיש עם ההרכב. עידו רצה לבוא. הלכנו יחד, ובדרך הסברתי לו שוב בעניין השקט והריכוז. בשתי היצירות הראשונות הוא ישב עלי והקשיב. בשלישית הוא התפתל ועמד והקשיב, ברביעית הוא קצת רקד
