חוסר תמימות דעים
קיים כל הזמן, בגלל זה אנחנו מתווכחים כאן כל כך הרבה. פה בפורום אין אפילו אחוז מכלל העוסקים ברפואה המשלימה בארץ ועדיין יש כל כך הרבה חילוקי דעות, גם בין אלה שעוסקים באותה שיטה. בעיני זה מראה שאנשים חוקרים ומנסים בעצמם, מקשיבים ליותר ממורה אחד ומאמצים את הגישה שמתאימה להם. לכן אני מעדיפה שתהיה חוסר הסכמה ויתנהלו דיונים, ושאנשים לא יחזרו כמו תוכי על מה שאומר המורה מבלי לבדוק בעצמם ולהקשיב ליותר ממורה אחד. יש הרבה מטפלים במגע שאומרים שאסור לטפל בחולי סרטן למשל, בחולי סוכרת, לב ובנשים בשליש הראשון להריון. פעמים רבות הסיבה היא החשש לגרום לנזק, וברוב המכריע של המקרים מדובר בצורך במספיק נסיון על מנת לדעת מה אפשר לעשות ומה אסור. עם זאת, בבתי הספר מלמדים שפשוט אסור לטפל באותם אנשים, משום שהם לא רוצים להיות חשופים לתביעות. במקרים של הריון בשליש ראשון למשל, מדובר בוודאות בחשש מתביעות, מפני שכל כך הרבה הפלות מתרחשות באופן טבעי ורוב המטפלים לא רוצים להיות חשופים לתלונה שההפלה נגרמה בגללם, גם אם הם יודעים שאין קשר בין הדברים. יש מטפלים שיש להם מספיק נסיון עם מטופלים שניסו לשלב שיטות ולפי נסיונם ונסיון מוריהם זה בסדר. אחרים חושבים שדרך הטיפול ההומאופתית יכולה לעבוד רק בתנאים מאוד מחמירים, וששילוב שיטות יזיק. הומאופתים אחרים טוענים שאם תהיה הטבה הם לא יידעו אם זה בגלל ההומאופתיה או הטיפול האחר, וזה מפריע להם לאבחנה ולהמשך פעולה. אני חושבת שמה שעירית אמרה הוא שהיא כבר מכירה את ההומאופתיה מספיק כדי לדעת כיצד היא עובדת, גם בשילוב טיפולים אחרים, וכן היא יודעת מתי שילוב עלול להזיק ומתי זה בסדר. זה עניין של ידע ושל נסיון, וגם של אגו. לפי דעתי ההומאופתים שלא מוכנים שהמטופלים שלהם ישלבו שיטות הם כמו הרופאים שאומרים למטופלים שלהם שאם הם רוצים לקבל טיפול ברפואה משלימה, שיחפשו רופא אחר. זה לא נראה לי בכלל, אבל זו רק דעתי ואני לא מבינה כל כך בהומאופתיה.
