HIPOPOTAM31
New member
למבואנו - מאלפוי חלק א'
הוא הביט בעינייה במבט סולד. הוא רעד. " מה הבעיה " היא הטיחה בו בזעם " אין לך מילים הפעם? " שני הבנים שניצבו לידה התפוצצו מצחוק. הוא העביר יד על שפתיו, שחוברו יחדיו בכישוף אכזרי. " ופעם הבאה שקרא לי בוצדמית " היא אמרה " אני אעשה אותו דבר לידיים שלך!!! " הוא נמלט משם. הוא שמע את קולו השנוא " הרמיוני, את גדולה " " אני יודעת, הארי " היא אמרה. הדבר שהכי פגע בו זה קולה הצחקני. היא נהנתה מזה. " אה... דראקו. " הוא שמע את קולו של אחד משני הבריונים שלו, גויל. " אתה בסדר? " דראקו הפנה את ראשו והחווה בידיו על פיו. " או.... שוב הבוצדמית? " גויל אמר בעודו צוחק צחוק מטופש ומתגלגל. דראקו גילגל את עיניו והלך משם. " מה?!! " גויל צעק אחריו. " הוו, מר מאלפוי, איך אתה יכול להכנס לכאלה שטויות? " מאדם פומפרי נאנחה בעודה מורחת משחה על שפתיו " זה ישרוף קצת אבל... תוך שעה השפתיים יחזרו להיות כרגיל, למרות שהכאב... נו, תוך יומיים זה יעבור. אני מקווה... המשחה הזו הגיעה מפורקו ודגניוס בע''מ...אי אפשר אף פעם לסמוך עליהם " דראקו עצם את עיניו בעוצמה, בתקווה שזה יעביר את הכאב על שפתיו ועל ליבו. עוד יומיים לימודיו בהוגוורטס נגמרים, והוא לא התוודה בפניה על כלום. זה התחיל רק בתחילת השנה. הפרופסור החדש להתגוננות בפני כוחות האופל, או למעשה, הישן, פרופסור רמוס ג' לופין, נכנס לכיתה " לאחר תלונות רבות שלימדתי רק על יצורי פלא קסומים " הוא אמר בעודו סוגר את האורות " ברצוני ללמד אתכם קסם חדש ששמו הוא ' למבואנו '. " דראקו ישב בספסל האחורי יחד עם קראב וגויל. " איך הם נתנו לו ללמד? " הוא לחש להם " הוא רק אדם זאב עלוב!!! " " ובכן, למבואנו זה קסם שימושי מאוד בגילוי האמת אצל הקוסמים. השתמשו בו בעבר כדי לחשוף אוכלי מוות. בואנו נגזר מהמילה ' טוב '. הוא לא יכול לחשוף דברים רעים, אלא רק טובים. כשבאדם אין שום דבר טוב הקסם לא עובד. אם כן, הוא חושף אותו בפני האדם שהקסם שומש עליו ובפני האדם אשר השתמש בקסם. " דראקו, שצייר קריקטורות לועגות במיוחד של לופין, לפתע הרם את ראשו כששמע " פוטר. בוא הנה ". הארי פוטר, הילד ששרד, אותה צלקת שנואה ושיער שחור ופרוע שנוא קם ממקומו וניגש לצידו של לופין. " ובכן, מי מתנדב להיות התלמיד ש... " " היי, מאלפוי, תראה!!! " קראב צווח ודחף לפרצופו בכוח ציור עלוב של הארי פוטר עם ברק יותר מדי גדול. " קראב, זוז!!! " דראקו דחף אותו והספיק לשמוע " ...עם הארי פוטר את קסם הלמבואנו?... " דראקו בלי לחשוב פעמיים הרים את ידו. כל המבטים הופנו אליו וצחקוקים קלים נשמעו ברחבי הכיתה. " מצוין " לופין אמר " גש הנה, מר מאלפוי " דראקו שלא הבין מדוע כולם צוחקים, ניגש לכיתה ותקע מבט סולד בהארי פוטר. " פוטר " הוא סינן " מאלפוי " הוא סינן לו חזרה ושלף את שרביטו. " למה אתה שולף שרביט, פוטר? " דארקו סינן ושלף גם הוא את שרביטו " שימו לב, כשרוצים לצאת מהלמבואנו כל מה שצריך לעשות זה לצעוד צעד אחד אחורה. בגלל זה משתמשים בקסם המשתק כשמשתמשים בזה בחקירת אוכלי המוות. הבנת, מאלפוי? צעד אחד אחורה כשלא תרצה שפוטר יכנס עמוק מדי, אם הוא יכנס " " מה? " דראקו עמד לשאול כשהארי פוטר הניף את שרביטו " למבואנו!!! " שובל ירוק ונוצץ יצא משרביטו של הארי והתקדם לעבר עיניו של דראקו. דראקו מאלפוי זהר ולפתע חיזיון נתגלה לעיניו. הוא ראה את גריינג'ר. הבוצדמית שמסתובבת עם פוטר ווויזלי. היא לבשה שמלה ירוקה שהחמיאה מאוד לגופה הצר והשופע. הוא לא ידע מה עליו לעשות. היא חייכה אליו והניחה יד על סנטרו. " בוצדמית! מה את חושבת שאת עושה?! " הוא קרא ופסע צעד אחד לאחור. " הוו, מצוין, מצוין, יופי של נסיגה, מאלפוי " לופין קרא בשמחה " חמש נקודות לסלית'רין " דראקו הביט בפחד בהארי. הארי הביט בו המום. דראקו החל לחשוב במהירות. למה הוא הציק לה כל השנים? למה היא בגריפינדור? איך הוא לא הבין שדם טהור זה לא מה שחשוב?... " מאלפוי, אתה יכול לחזור למקומך. גם אתה, פוטר " לופין אמר. " אתה לא מתכוון לספר כלום, פוטר " דראקו סינן באוזנו של הארי. דראקו מאז החל ולחשוב עליה כל הזמן. הוא ניסה להתקרב אליה בדרך היחידה שידע, כי ידע שאין לו סיכוי אחר. אף אחד לא ידע על זה, חוץ מפוטר. ולכן יש סיכוי שכבר וויזלי יודע, וגם שהיא יודעת. הוא חשב על זה לעיתים קרובות ופחד מהיום הנורא שבו היא תגלה. יומיים. זה משך הזמן שנשאר לו. וזהו. לא יהיה לו עוד סיכוי. הוא החליט לנצל זאת בדרך מסוימת. הוא ידע שהוא מוכר בזאת את הכבוד העצמי שלו. זה היה משחק הקווידיץ' הגדול ביותר שכולם ראו. בגלל המחפש האגדי, פוטר. כל הוגוורטס ניצב בקהל והביט בדריכות במגרש הקווידיץ'. ראש הקבוצה, שהוא גם המחפש הידוע, הארי פוטר, ניצב מול מאלפוי, שהפך להיות ראש הקבוצה. " אתה רוצה לנצח במשחק בלי בעיות? " דראקו סינן לו " אל תענה לי. אם כן, תפגוש אותי אחרי המשחק באולם הגדול. " המשחק התחיל. דראקו ניסה להתרחק כמה שיותר מהסניץ'. הוא הצליח והגריפינדורים ניצחו 190 / 50.
הוא הביט בעינייה במבט סולד. הוא רעד. " מה הבעיה " היא הטיחה בו בזעם " אין לך מילים הפעם? " שני הבנים שניצבו לידה התפוצצו מצחוק. הוא העביר יד על שפתיו, שחוברו יחדיו בכישוף אכזרי. " ופעם הבאה שקרא לי בוצדמית " היא אמרה " אני אעשה אותו דבר לידיים שלך!!! " הוא נמלט משם. הוא שמע את קולו השנוא " הרמיוני, את גדולה " " אני יודעת, הארי " היא אמרה. הדבר שהכי פגע בו זה קולה הצחקני. היא נהנתה מזה. " אה... דראקו. " הוא שמע את קולו של אחד משני הבריונים שלו, גויל. " אתה בסדר? " דראקו הפנה את ראשו והחווה בידיו על פיו. " או.... שוב הבוצדמית? " גויל אמר בעודו צוחק צחוק מטופש ומתגלגל. דראקו גילגל את עיניו והלך משם. " מה?!! " גויל צעק אחריו. " הוו, מר מאלפוי, איך אתה יכול להכנס לכאלה שטויות? " מאדם פומפרי נאנחה בעודה מורחת משחה על שפתיו " זה ישרוף קצת אבל... תוך שעה השפתיים יחזרו להיות כרגיל, למרות שהכאב... נו, תוך יומיים זה יעבור. אני מקווה... המשחה הזו הגיעה מפורקו ודגניוס בע''מ...אי אפשר אף פעם לסמוך עליהם " דראקו עצם את עיניו בעוצמה, בתקווה שזה יעביר את הכאב על שפתיו ועל ליבו. עוד יומיים לימודיו בהוגוורטס נגמרים, והוא לא התוודה בפניה על כלום. זה התחיל רק בתחילת השנה. הפרופסור החדש להתגוננות בפני כוחות האופל, או למעשה, הישן, פרופסור רמוס ג' לופין, נכנס לכיתה " לאחר תלונות רבות שלימדתי רק על יצורי פלא קסומים " הוא אמר בעודו סוגר את האורות " ברצוני ללמד אתכם קסם חדש ששמו הוא ' למבואנו '. " דראקו ישב בספסל האחורי יחד עם קראב וגויל. " איך הם נתנו לו ללמד? " הוא לחש להם " הוא רק אדם זאב עלוב!!! " " ובכן, למבואנו זה קסם שימושי מאוד בגילוי האמת אצל הקוסמים. השתמשו בו בעבר כדי לחשוף אוכלי מוות. בואנו נגזר מהמילה ' טוב '. הוא לא יכול לחשוף דברים רעים, אלא רק טובים. כשבאדם אין שום דבר טוב הקסם לא עובד. אם כן, הוא חושף אותו בפני האדם שהקסם שומש עליו ובפני האדם אשר השתמש בקסם. " דראקו, שצייר קריקטורות לועגות במיוחד של לופין, לפתע הרם את ראשו כששמע " פוטר. בוא הנה ". הארי פוטר, הילד ששרד, אותה צלקת שנואה ושיער שחור ופרוע שנוא קם ממקומו וניגש לצידו של לופין. " ובכן, מי מתנדב להיות התלמיד ש... " " היי, מאלפוי, תראה!!! " קראב צווח ודחף לפרצופו בכוח ציור עלוב של הארי פוטר עם ברק יותר מדי גדול. " קראב, זוז!!! " דראקו דחף אותו והספיק לשמוע " ...עם הארי פוטר את קסם הלמבואנו?... " דראקו בלי לחשוב פעמיים הרים את ידו. כל המבטים הופנו אליו וצחקוקים קלים נשמעו ברחבי הכיתה. " מצוין " לופין אמר " גש הנה, מר מאלפוי " דראקו שלא הבין מדוע כולם צוחקים, ניגש לכיתה ותקע מבט סולד בהארי פוטר. " פוטר " הוא סינן " מאלפוי " הוא סינן לו חזרה ושלף את שרביטו. " למה אתה שולף שרביט, פוטר? " דארקו סינן ושלף גם הוא את שרביטו " שימו לב, כשרוצים לצאת מהלמבואנו כל מה שצריך לעשות זה לצעוד צעד אחד אחורה. בגלל זה משתמשים בקסם המשתק כשמשתמשים בזה בחקירת אוכלי המוות. הבנת, מאלפוי? צעד אחד אחורה כשלא תרצה שפוטר יכנס עמוק מדי, אם הוא יכנס " " מה? " דראקו עמד לשאול כשהארי פוטר הניף את שרביטו " למבואנו!!! " שובל ירוק ונוצץ יצא משרביטו של הארי והתקדם לעבר עיניו של דראקו. דראקו מאלפוי זהר ולפתע חיזיון נתגלה לעיניו. הוא ראה את גריינג'ר. הבוצדמית שמסתובבת עם פוטר ווויזלי. היא לבשה שמלה ירוקה שהחמיאה מאוד לגופה הצר והשופע. הוא לא ידע מה עליו לעשות. היא חייכה אליו והניחה יד על סנטרו. " בוצדמית! מה את חושבת שאת עושה?! " הוא קרא ופסע צעד אחד לאחור. " הוו, מצוין, מצוין, יופי של נסיגה, מאלפוי " לופין קרא בשמחה " חמש נקודות לסלית'רין " דראקו הביט בפחד בהארי. הארי הביט בו המום. דראקו החל לחשוב במהירות. למה הוא הציק לה כל השנים? למה היא בגריפינדור? איך הוא לא הבין שדם טהור זה לא מה שחשוב?... " מאלפוי, אתה יכול לחזור למקומך. גם אתה, פוטר " לופין אמר. " אתה לא מתכוון לספר כלום, פוטר " דראקו סינן באוזנו של הארי. דראקו מאז החל ולחשוב עליה כל הזמן. הוא ניסה להתקרב אליה בדרך היחידה שידע, כי ידע שאין לו סיכוי אחר. אף אחד לא ידע על זה, חוץ מפוטר. ולכן יש סיכוי שכבר וויזלי יודע, וגם שהיא יודעת. הוא חשב על זה לעיתים קרובות ופחד מהיום הנורא שבו היא תגלה. יומיים. זה משך הזמן שנשאר לו. וזהו. לא יהיה לו עוד סיכוי. הוא החליט לנצל זאת בדרך מסוימת. הוא ידע שהוא מוכר בזאת את הכבוד העצמי שלו. זה היה משחק הקווידיץ' הגדול ביותר שכולם ראו. בגלל המחפש האגדי, פוטר. כל הוגוורטס ניצב בקהל והביט בדריכות במגרש הקווידיץ'. ראש הקבוצה, שהוא גם המחפש הידוע, הארי פוטר, ניצב מול מאלפוי, שהפך להיות ראש הקבוצה. " אתה רוצה לנצח במשחק בלי בעיות? " דראקו סינן לו " אל תענה לי. אם כן, תפגוש אותי אחרי המשחק באולם הגדול. " המשחק התחיל. דראקו ניסה להתרחק כמה שיותר מהסניץ'. הוא הצליח והגריפינדורים ניצחו 190 / 50.
אני נותן לדמיון שלכם להחליט מה קרה שם. אחרון - שלח לי פיקים של דראקו/הרמיוני!!! :O חשבתי שאני הראשון שכתבתי על פיק כזה!!! :O זה השיפ שאני הכי אוהב 
