למאיה

[דוני חיפה]

למאיה

יש לי שאלה על התקפות בליסה היום היתה לי ארוחת חג ואחריה נתקפתי בבליסה בלתי ניתנת לשליטה למה זה קורה לי וכאבי הבטן האלו למי זה בכלל מגיע העונש הזה? ביי דוני

 

[יעל.פ.]

למי זה מגיע???

לאף אחד!!! אפילו לפושע או לאדם הכי מרושע בעולם, לשונאי לא הייתי מאחלת ``הכרות`` עם אחת ההפרעות. סליחה, אני יודעת שלא פנית אליי אבל זה נורא הציק לי... יעל

 

[דוני חיפה]

יעל

תודה! זה נכון שלך דוני

 

[אביטל23]

דוני היקר

סליחה מראש שאני נדחפת להודעה שלא ממוענת אלי, מקוה שלא תראה בי חצופה אבל לא יכולתי שלא להגיב, כי אני כול כך, אבל כול כך מבינה אותך. אז שתדע שאתה לא היחיד שנתקף בהתקפי בליסה האילו, גם אני חווה אותם מדי פעם וגם לי מגיע אחר כך הכאב בטן הנוראי, ובטח כמו שזה קורה לנו, זה קורה לעוד מיליוני אנשים. אז ה``עונש`` הזה כמו כמו שאתה מכנה אותו הוא לא עונש, אסור לך לראות אותו ככה, אנחנו פשוט חייבים להתמודד עם זה , למרות שאני יודעת שזה קל להגיד, כי גם אני איתך בסירה. אז שתדע לך שאני תמיד פה להקשיב לך, אם רק בא לך לדבר ואם אתה פה עכשיו ובא לך לדבר בצט, אתה מוזמן, רק תשאיר לי פה סימן בפורום שלך אביטל

 

[אביטל23]

שכחתי.......... ... שיהיה לך חג שמח

 

[דוני חיפה]

אביטל

מה שלומך ? מקווה שמצויין חג שמח גם לך ...ושיעברו כבר כל הארוחות האלו אני ניגמר מזה.. שלך דוני

 

[אביטל23]

היי דוני

אני, שלומי בסדר, יהיה יותר טוב אחרי כול החגים האילו וכול הבליסות. נמאס לי כבר לראות אוכל, נו, אבל יהיה בסדר, עוד נתגבר מתי שהוא. מקוה שתחזיק מעמד, אני פה כדי לחזק אותך, תמיד שלך אביטל

 

[תרנגולת]

מאמי..

אחרי שמרעיבים את הגוף.. מתישהו הוא רוצה להשלים, להזין את עצמו, והוא עושה את זה בלי לשאול אותך כמה אוכל אתה רוצה לאכול.. זה נורא נורא טבעי.. זה קורה אחרי שלא אוכלים מספיק.. אז אני אסביר לך.. ``העונש`` הזה, הוא בסך הכל ניסיון של הגוף לתת לעצמו את הדלק שאתה לא נותן לו. אז נכון. זה כואב, וזה עושה רע על הנשמה.. יודעת- עברתי. אבל זה נותן לגוף שלך טיפטיפה ממה שהוא צריך.. מה שאתה מונע ממנו.

 

[דוני חיפה]

תרנגולת...

למה ??למה הוא לא שואל אותי הגוף שלי הרי הוא כל כך ממושמע בדרך כלל מסתפק בכל כך מעט מגיב כל כך טוב סוחב כמו שצריך... אני מטלטל אותו וסוחב אותו למיליון קילומטרים כל יום והוא עושה בסוף מה שבא לו??? טוב כניראה שבחגים הוא מרשה לעצמו לחגוג! אני בכל אופן לא כל כך מכיר אותו ביומיים האחרונים או לפחות חשבתי שאני כניראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על עצמי שלך דוני

 

[תרנגולת]

דוני יקר..

זה לא ללמוד על עצמך, אלא על הגוף של בני האדם. כן, יש כאלה שמצליחים לסחוב ולסחוב ולסחוב .. הם לא שורדים בסוף. לגוף יש חוקים משלו- תרעיב אותו.. או שבסוף הוא יגיד לך ``חומד.. אני לא עובד יותר.. גמרנו עם החיים``, או שהוא יגיד לך ``חומד.. אני צריך דלק כדי להמשיך לפעול, עכשיו- בין אם תרצה ובין אם לא, אני לוקח את הדלק הזה``.. ואני יאמר לו לבריאות על שהוא חגג.. ולך.. אני כל כך מבינה כמה זה קשה.. בפעמים הראשונות שזה קרה פשוט הסתגרתי בשירותים והתחלתי לבכות.. צריך לעבור את זה.. וכמובן שעדיף לחיות בלי רגשות אשם על כל פעם שאוכלים.. באמת מקווה שתרגיש יותר טוב..

 

[דוני חיפה]

תרנגולת

את חושבת שזה גם קשור לעובדה שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו יותר עם נהיה מושכים רזים מושלמים...לא יודע מה? הרצון הזה להיות טובים יותר? או שזו הדרך שלנו להכאיב לעצמינו להרגיש את עצמינו ולהביע כעס בדרך הקלוקלת הזו? אני לא מוצא לעצמי תשובות... שלך דוני

 

[תרנגולת]

זה עלול להיות שתיהם..

אני אישית מודעת לעובדה שהאידיאל שלי, הוא סביר להניח לא משהו שאנשים אוהבים.. ובכל זאת.. זה לא מה שמשנה לי, אני רוצה רק עצמות בולטות.. אבל זה מבחינתי.. אני מניחה שזה שונה אצל אחרים. יש ויש בקיצור הרצון להיות טובים יותר? אצלי זה כן.. מניחה שאצל.. ממ.. הרוב. והכעס והדרך להכאיב לעצמנו, זה אני מניחה שכולם.. לפעמים במודע גם. אני לא יכולה לקבוע איך זה אצל אנשים

 

[דוני חיפה]

תרנגולת

כניראה שהאכל הוא הדרך שלנו להרגיש את עצמינו זה מה שכל כך מעוות פה.. ביי דוני

 

[הדבורה מאיה]

דוני

קיבלת תשובות כל כך יפות.. כל כך נכונות. שאין לי מה להוסיף. לא. לא מגיע לך העונש הזה. ורק אתה יכול להסיר אותו ממך. עם המון תמיכה אבל ההחלטה היא שלך ורק שלך. בהצלחה אני.

 

[דוני חיפה]

מאיה

נדמה לי שבשלב הזה עדיין לא גייסתי את כל הכוחות הדרושים לכך... אני רק צריך את העידוד לדעת שיהיה בסדר ואת זה אתם עושות בצורה ניפלאה באמת מזמן לא נתקלתי בתופעה כזו של הדדיות או של...אחים לצרה הרבה יותר נעים מלשמוע שאני נראה כמו השלדים בסרט המומיה 2 וזה בשבילי המון...אני מצליח לחייך ! תודה מהלב דוני

 

[t@gel]

היי דוני

אני מקווה שהתקפת הבליסה שלך נרגעה עכשיו. אני זוכרת שכתבת שבעבר חלית באנורקסיה, וזה נפלא שכעת אתה אוכל אבל בשום מצב לא בריא לזלול במכה כמויות של אוכל. גם לא לרזים. בחגיםובשבתות יש לנו נטיה להכנס למצבי רוח משתנים...ההתאספות עם המשפחה סביב השולחן, התעסקות עם אוכל, לחצים של בית...אלו גורמים שמשפיעים. אני יכולה לומר על עצמי שבליסה לא הייתה לי, אבל בלי שום סיבה הגיונית, ישבתי עם בני המשפחה שלי ליד השולחן ובכיתי כמו ילדה קטנה. למה בכיתי? השד יודע...אני בטח שלא יודעת. אז אצל אחד יש בליסה ואצל השני יש רגשנות ייתר... מקווה שכעת אתה מרגיש טוב יותר... הלוואי ויכולתי לעמוד לצידך ולחזק אותך.... חג שמח, תגל

 

[תרנגולת]

.. לא מסכימה..

קודם כל, הוא לא חלה בעבר באנורקסיה, אלא עדין חולה.. וכן, גם לאנורקטים יש לפעמים פעמים שהם ``זוללים`` בלי שליטה.. ו.. ``התקף בליסה`` מפי בן אדם שמתמודד עם אנורקסיה, זה לאו דווקא התקף זלילה אמיתי- זה יכולה להיות הרגשה.. יכול להיות שהוא אכל יותר מהרגיל, ולכן הוא קורא לזה התקף זלילה, אבל כשהרגיל הוא מעט- זה לאו דווקא התקף זלילה.

 

[t@gel]

נכון

אבל אני או את או כל אדם אחר... אין לנו את הזכות לשפוט מה היא זלילה... המטרה שלנו לא לקבוע אם היה או לא אלא להבין את הפניה ולתמוך...

 

[דוני חיפה]

תרנגולת

היי מה שקרה והבנתי את זה רק אחר כך שבארוחת החג ההיא בערב היה כל כך הרבה אוכל מולי שגרם לי להיבהל מהכמות שלו. כל כך הייתי מסוחרר מהמצב לראות כל כך הרבה אוכל אכלתי בצורה מדודה כרגיל כמויות של ציפור רק מה, אחרי שניגמר הטררם של הארוחה אכלתי שלש פרוסות לחם עם ממרח טונה אחת אחרי השניה, עד שהרגשתי שאני גמור .זו היתה הבליסהה גדולה שלי כפי שכיניתי אותה. בפרופורציה היא היתה סטיה מהכמות ה``נורמאלית`` היומיומית שאני בולע יום יום מה גם שאחרי הארוחות שאני מתכנן היטב אני הולך הליכה מהירה בכל יום . היה מאוחר כבר ולא יכולתי ללכת כרגיל צרוף של כל הפרמטרים הזה הביא אותי להרגשת הבליסה ההיא אבל כמו שאמרת ...הכל יחסי בשבילי ההרגשה היתה הרגשה של איבוד שליטה טוטאלי פתאום לא הכרתי את הגוף שלי אבל על זה כבר דיברנו היום. שלך בהערכה דוני