כלהשמותפוסים
New member
למאזיננו בחוץ לארץ...
"תתחיל לרשום, מוסטפה, הנה הם מתחילים", לחש איברהים ועיניו ברקו. מוסטפה הגביר את הווליום עד למקסימום. "ובכן חיים,אני נמצא ממש במקום הפיגוע. המראות פה הם קשים, אבל התוצאות יכלו להיות הרבה יותר קשות אילו המחבלים היו מניחים את המטען הרבה יותר קרוב לאולם השמחות העמוס בכל ערב במאות חוגגים..." מוסטפה חייך את חיכו השטני הקבוע, ואחר כך רשם: "יותר קרוב לאולם השמחות". איברהים רקע ברגלו: "איזה אהבל אחמוד, אמרנו לו ללכת עד לפתח האולם. וואלק חבל שהוא מת, אחרת הייתי הורג אותו". ככה זה תמיד. בעוד צה"ל סוגר את המעברים, הכבישים והשבילים, נשארים גלי האתר פתוחים לרווחה, מה שמאפשר לפלשתינאים ליהנות. יש תמורה לאגרה. "כתבינו מוסר כי לבושו המוזר של המחבל עורר מיד את חשדם של העוברים ושבים. המחבל הצנום לבש ז´קט גדול בכמה מספרים ממידתו, מה שחשף את העובדה שהוא מסתיר מתחתיו מטען חבלה. כמה אזרחים הסבו את תשומת ליבם של השוטרים שמנעו מהמחבל להיכנס אל תוך השוק, וכך נחסכו חיי אדם רבים..." לא פלא שבחמאס חידשו את מלאי בגרדרובה של המתאבדים הבאים. לא יפה למות כמו שלומפרים. "מזל שהמחבלים כיוונו את שעת ההפעלה של המטען לשבע וחצי בבוקר, ולא לשעה שמונה, שבה הצומת הומה מתלמידים בצועדים לעבר ביה"ס הסמוך..." ומוסטפה רושם את הלקח הבא: "שמונה בבוקר, בפתח ביה"ס". תודה ל"קול ישראל" שבלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום. וגם לגלי צה"ל. והשבוע – השבוע סיפרו למאזיננו השקדים בעזה וברמאללה, כי שני השוטרים שנפצעו בפיגוע בכיכר ציון הם שוטרים שהוצבו במקום לאחר פיגוע הירי שהתרחש באותו מקום בשבוע שעבר. היו גם תמונות של אנשי מג"ב על גגות הבניינים במרכז העיר. למקרה שבחמאס התלבטו אם לתכנן לפעם הבאה פיגוע ירי או לשלוח מתאבד. ואחר-כך שמעתי במו אוזני גם את הדיווח הבא: "בראיון כאן במשדר, הסביר הד"ר... כי מספרם המועט של הפצועים קשה נובע מכך שהפעם, בניגוד לפיגועים קודמים, לא הכיל המטען ברגים או כדורי ברזל. נראה כי למחבלים יש כיום בעיה להרכיב מטענים מתוחכמים..." מזל שבפרסומות מיד לאחר החדשות לא גילו למחבלים שיש עכשיו מבצע מדהים במחלקת הברגים אצל "גולדשמיט" בתלפיות. אם חסר להם ברגים, שיתאמצו לבד למצוא אותם. האמת, לא בטוח שלהם חסרים ברגים. (י. מיתר, משפחה, 31.1.2002)
"תתחיל לרשום, מוסטפה, הנה הם מתחילים", לחש איברהים ועיניו ברקו. מוסטפה הגביר את הווליום עד למקסימום. "ובכן חיים,אני נמצא ממש במקום הפיגוע. המראות פה הם קשים, אבל התוצאות יכלו להיות הרבה יותר קשות אילו המחבלים היו מניחים את המטען הרבה יותר קרוב לאולם השמחות העמוס בכל ערב במאות חוגגים..." מוסטפה חייך את חיכו השטני הקבוע, ואחר כך רשם: "יותר קרוב לאולם השמחות". איברהים רקע ברגלו: "איזה אהבל אחמוד, אמרנו לו ללכת עד לפתח האולם. וואלק חבל שהוא מת, אחרת הייתי הורג אותו". ככה זה תמיד. בעוד צה"ל סוגר את המעברים, הכבישים והשבילים, נשארים גלי האתר פתוחים לרווחה, מה שמאפשר לפלשתינאים ליהנות. יש תמורה לאגרה. "כתבינו מוסר כי לבושו המוזר של המחבל עורר מיד את חשדם של העוברים ושבים. המחבל הצנום לבש ז´קט גדול בכמה מספרים ממידתו, מה שחשף את העובדה שהוא מסתיר מתחתיו מטען חבלה. כמה אזרחים הסבו את תשומת ליבם של השוטרים שמנעו מהמחבל להיכנס אל תוך השוק, וכך נחסכו חיי אדם רבים..." לא פלא שבחמאס חידשו את מלאי בגרדרובה של המתאבדים הבאים. לא יפה למות כמו שלומפרים. "מזל שהמחבלים כיוונו את שעת ההפעלה של המטען לשבע וחצי בבוקר, ולא לשעה שמונה, שבה הצומת הומה מתלמידים בצועדים לעבר ביה"ס הסמוך..." ומוסטפה רושם את הלקח הבא: "שמונה בבוקר, בפתח ביה"ס". תודה ל"קול ישראל" שבלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום. וגם לגלי צה"ל. והשבוע – השבוע סיפרו למאזיננו השקדים בעזה וברמאללה, כי שני השוטרים שנפצעו בפיגוע בכיכר ציון הם שוטרים שהוצבו במקום לאחר פיגוע הירי שהתרחש באותו מקום בשבוע שעבר. היו גם תמונות של אנשי מג"ב על גגות הבניינים במרכז העיר. למקרה שבחמאס התלבטו אם לתכנן לפעם הבאה פיגוע ירי או לשלוח מתאבד. ואחר-כך שמעתי במו אוזני גם את הדיווח הבא: "בראיון כאן במשדר, הסביר הד"ר... כי מספרם המועט של הפצועים קשה נובע מכך שהפעם, בניגוד לפיגועים קודמים, לא הכיל המטען ברגים או כדורי ברזל. נראה כי למחבלים יש כיום בעיה להרכיב מטענים מתוחכמים..." מזל שבפרסומות מיד לאחר החדשות לא גילו למחבלים שיש עכשיו מבצע מדהים במחלקת הברגים אצל "גולדשמיט" בתלפיות. אם חסר להם ברגים, שיתאמצו לבד למצוא אותם. האמת, לא בטוח שלהם חסרים ברגים. (י. מיתר, משפחה, 31.1.2002)