ללמוד נהיגה בסין
הכל התחיל בזה שהגעתי למסקנה שאני כבר בן 21 ועוד לא יודע לנהוג, וההורים די דחפו אותי אז החלטתי ללכת לעשות רשיון נהיגה בסין. מצאנו בית ספר לנהיגה מוכר (JIN JIANG – שהיא גם חברת מוניות בשאנגחי) והלכתי להרשם. לפני שלומדים ממש, חייבים לעבור תיאוריה, ובבית ספר אמרו שאני חייב לעשות את התאוריה של הסינים (יש מבחן שונה לזרים). לצערי הסינית שלי לא מספיק טובה להבין את חוקי התנועה בסין, ולא היה לי ממש כח להתחיל לשנן בעל פה את הספר, אז בבית ספר אמרו לי שאין בעייה, אני יכול ללכת למבחן הם יטפלו בזה. שהגעתי למבחן חיכה לי שם אחד מהבוחנים ואמר לי לענות לאט על הבחינה (זה בחינה אמריקאית במחשב), התחלתי את הבחינה ולקראת הסוף אני רואה שהתשובות כבר מסומנות – הבחור ישב בחדר מחשב הראשי וענה במקומי, ובסופו של דבר גם עברתי. אחרי זה הייתי צריך לחזור לבית ספר לנהיגה שהם יוציאו לי תעודת תלמיד נהיגה (כרטיס מגנטי שכזה). הם בקשו את הדרכון שלי, שאלתי אם אפשר לתת את הRESIDENT במקום והם אמרו שזה בסדר גם, ותוך 10 ימים הם יתקשרו אלי. אחרי חודש הם התקשרו ואמרו שאפשר רק לעשות את התעודה אם הדרכון, לצערי בדיוק הייתי אמור לצאת לטיול מחוץ והסברתי להם שאחרי שאני אחזור אני אוכל לתת להם את הדרכון, הם לא התנגדו. אחרי שחזרתי מייד הלכתי לבית ספר לתת להם את הדרכון, והם הודיעו לי שעכשיו אין להם מקום פתוח ללמוד, והם יודיעו לי, כמובן שאת הכסף הייתי חייב ישר על ההתחלה לשלם, אז אפילו לא יכולתי להחליף מקום. אחרי כמה חודשים הם הודיעו לי שיש מקום, אבל בגלל שעבר כל כך הרבה זמן עבר מאז שעשיתי את התאוריה אני אצטרך לעשות אותה עוד פעם, הפעם הם אמרו שאני יכול לעשות את מבחן התאוריה של הזרים. הלכתי למקום שהזרים נבחנים (בצד השני של העיר מהמקום בו הסינים נבחנים), עמדתי בתור קרוב לשעה, ובסוף השוטרת אמרה "מה? כבר עשית את הבחינה? אז למה באת? אנחנו יכולים פשוט לעדכן את זה במחשב" DUH! טוב, אז את שלב התאוריה עברתי... ללמוד נהיגה בסין זה לא כל כך פשוט, אני מניח שבכל עיר הנוהלים הם די שונים וזה גם די תלוי בזמן. אבל כשאני למדתי בשאנגחי באותה תקופה היה צריך לעשות 60 שעות שיעור לפני הבחינה. לכל מורה יש עד 8 תלמידים, בכל פעם עד 4 תלמידים יכולים להיות במכונית, כשאתה מגיע אתה צריך להעביר את הכרטיס המגנטי (תעודת תלמיד נהיגה) וגם לסרוק את טביעת האצבע, אותו הדבר בסוף השיעור, והזמן שאני נמצא מתחלק למספר האנשים ברכב (אז אם אני הייתי במכונית 8 שעות, ואיתי עוד 3 אנשים, לכל אחד נחשב רק שעתיים). רב הזמן אנחנו נמצאים בתוך איזור תחום שיש בו כמו מבוך של כבישים, עם גבעות, צמתים, וקצת תמרורים. לא מלמדים לאותת, לחגור חגורה או להסתכל במראות – אבל בשיעור הראשון כם הראו לנו איך לפתוח את מיזוג האוויר ואיך לפתוח את האורות הגבוהים. ויש גם מורה נפרד ללמוד רוורס, שאחרי 16 שעות לימוד אתה יכול לגשת למבחן רוורס (חנייה ברוורס, ולעבור ממקום חנייה אחד לשני). למזלי אחרי 40 שעות (שזה משהו כמו 3-4 חודשים) שכנעתי את המורה שדי, אני מוכן לעשות את המבחן הגדול. המבחן עצמו מתחלק לשני חלקים, אחד בתוך האיזור התחום, והשני נחשב כמבחן "בחוץ" – יוצאים מהאיזור, עוצרים בתמרור עצור, נוסעים ישר, עושים U-TURN וחוזרים וזהו! אז לאלו שלא מבינים למה האנשים פה לא יודעים לנהוג, זו הסיבה... ולאלו שסקרנים לדעת, אז כן, אני נוהג כמו נהג מונית סיני – מה לעשות, זה מה שהמורה לנהיגה שלי היה לפני שהוא הפך להיות מורה לנהיגה... (ואוו אני חושב שמאז הבית ספר הייסודי לא כתבתי כל כך הרבה בעברית)
הכל התחיל בזה שהגעתי למסקנה שאני כבר בן 21 ועוד לא יודע לנהוג, וההורים די דחפו אותי אז החלטתי ללכת לעשות רשיון נהיגה בסין. מצאנו בית ספר לנהיגה מוכר (JIN JIANG – שהיא גם חברת מוניות בשאנגחי) והלכתי להרשם. לפני שלומדים ממש, חייבים לעבור תיאוריה, ובבית ספר אמרו שאני חייב לעשות את התאוריה של הסינים (יש מבחן שונה לזרים). לצערי הסינית שלי לא מספיק טובה להבין את חוקי התנועה בסין, ולא היה לי ממש כח להתחיל לשנן בעל פה את הספר, אז בבית ספר אמרו לי שאין בעייה, אני יכול ללכת למבחן הם יטפלו בזה. שהגעתי למבחן חיכה לי שם אחד מהבוחנים ואמר לי לענות לאט על הבחינה (זה בחינה אמריקאית במחשב), התחלתי את הבחינה ולקראת הסוף אני רואה שהתשובות כבר מסומנות – הבחור ישב בחדר מחשב הראשי וענה במקומי, ובסופו של דבר גם עברתי. אחרי זה הייתי צריך לחזור לבית ספר לנהיגה שהם יוציאו לי תעודת תלמיד נהיגה (כרטיס מגנטי שכזה). הם בקשו את הדרכון שלי, שאלתי אם אפשר לתת את הRESIDENT במקום והם אמרו שזה בסדר גם, ותוך 10 ימים הם יתקשרו אלי. אחרי חודש הם התקשרו ואמרו שאפשר רק לעשות את התעודה אם הדרכון, לצערי בדיוק הייתי אמור לצאת לטיול מחוץ והסברתי להם שאחרי שאני אחזור אני אוכל לתת להם את הדרכון, הם לא התנגדו. אחרי שחזרתי מייד הלכתי לבית ספר לתת להם את הדרכון, והם הודיעו לי שעכשיו אין להם מקום פתוח ללמוד, והם יודיעו לי, כמובן שאת הכסף הייתי חייב ישר על ההתחלה לשלם, אז אפילו לא יכולתי להחליף מקום. אחרי כמה חודשים הם הודיעו לי שיש מקום, אבל בגלל שעבר כל כך הרבה זמן עבר מאז שעשיתי את התאוריה אני אצטרך לעשות אותה עוד פעם, הפעם הם אמרו שאני יכול לעשות את מבחן התאוריה של הזרים. הלכתי למקום שהזרים נבחנים (בצד השני של העיר מהמקום בו הסינים נבחנים), עמדתי בתור קרוב לשעה, ובסוף השוטרת אמרה "מה? כבר עשית את הבחינה? אז למה באת? אנחנו יכולים פשוט לעדכן את זה במחשב" DUH! טוב, אז את שלב התאוריה עברתי... ללמוד נהיגה בסין זה לא כל כך פשוט, אני מניח שבכל עיר הנוהלים הם די שונים וזה גם די תלוי בזמן. אבל כשאני למדתי בשאנגחי באותה תקופה היה צריך לעשות 60 שעות שיעור לפני הבחינה. לכל מורה יש עד 8 תלמידים, בכל פעם עד 4 תלמידים יכולים להיות במכונית, כשאתה מגיע אתה צריך להעביר את הכרטיס המגנטי (תעודת תלמיד נהיגה) וגם לסרוק את טביעת האצבע, אותו הדבר בסוף השיעור, והזמן שאני נמצא מתחלק למספר האנשים ברכב (אז אם אני הייתי במכונית 8 שעות, ואיתי עוד 3 אנשים, לכל אחד נחשב רק שעתיים). רב הזמן אנחנו נמצאים בתוך איזור תחום שיש בו כמו מבוך של כבישים, עם גבעות, צמתים, וקצת תמרורים. לא מלמדים לאותת, לחגור חגורה או להסתכל במראות – אבל בשיעור הראשון כם הראו לנו איך לפתוח את מיזוג האוויר ואיך לפתוח את האורות הגבוהים. ויש גם מורה נפרד ללמוד רוורס, שאחרי 16 שעות לימוד אתה יכול לגשת למבחן רוורס (חנייה ברוורס, ולעבור ממקום חנייה אחד לשני). למזלי אחרי 40 שעות (שזה משהו כמו 3-4 חודשים) שכנעתי את המורה שדי, אני מוכן לעשות את המבחן הגדול. המבחן עצמו מתחלק לשני חלקים, אחד בתוך האיזור התחום, והשני נחשב כמבחן "בחוץ" – יוצאים מהאיזור, עוצרים בתמרור עצור, נוסעים ישר, עושים U-TURN וחוזרים וזהו! אז לאלו שלא מבינים למה האנשים פה לא יודעים לנהוג, זו הסיבה... ולאלו שסקרנים לדעת, אז כן, אני נוהג כמו נהג מונית סיני – מה לעשות, זה מה שהמורה לנהיגה שלי היה לפני שהוא הפך להיות מורה לנהיגה... (ואוו אני חושב שמאז הבית ספר הייסודי לא כתבתי כל כך הרבה בעברית)
