ללמוד מילדים
הבוקר בני בן ה 11 יצא לרכוב על אופניו עם חברו.במהלך הרכיבה עצרו לנוח במקום כלשהו ואז נטפלה אליהם חבורת נערים שקראה להם בשמות גנאי וטענה כי אינם יכולים לנוח שם כי זה האיזור שלהם.החבורה החלה לדחוף ולנסות לזרוק לילדי וחברו את אופניהם.
בני מספר:"לא הרגשתי פחד וראיתי שהאדישות שלי מרגיזה אותם עוד יותר אבל הם גם חוששים ממנה ואז אמרתי ליואב(חברו) בוא ניסע ננוח במקום אחר.ולהם אמרתי אנחנו ניסע עכשיו ועוד כמה דקות אשכח ממה שהיה פה ואתם תמשיכו לכעוס ככה שלי יהיה טוב ואתם תשארו עם הכעס."
ואז נסעו לדרכם החבורה ניסתה לידות בהם אבנים ללא הצלחה.הוא סיפר לי את הסיפור הזה בשיוויון נפש ובשלווה כזו שזה העלה דמעות בעיניי.אני בגילו הייתי מגיב אחרת לחלוטין וזה היה נגמר רע.
מגיל אפס אני מראה לו את דרכי בלי מעטפות צמר גפן והוא גם מתאמן איתי.כיום הוא כבר כמה שנים מתאמן בג'ודו שהוא מאוד אוהב ויכולותיו גבוהות ביותר וכן הוא קיבל במתנה כוח פיזי רב אתלטיות מהירות.אך יותר מכל אצילות נפש ושלווה שאינני יודע איך היא קיימת בגילו.אמרתי לו שהוא עשה את הדבר הנכון ואפילו זה לא הוציא אותו משלוותו וגרם לו לאיזה ניפוח של חזה.זו אינה התקרית הראשונה שהוא פותר כך.
לאורח השנים הקפדתי שלא להעביר לו פחדים לא סיפרתי לו סיפורים על כמה שהעולם מסוכן שכן אני באמת לא חושב שהעולם מסוכן אלא אם אדם בוחר לחיות חיים מסוכנים.תקריות קורות אבל גם אז צריך להכנס לפרופורציות.
לסיכום אני יכול רק להמליץ להורים לא להפחיד את ילדיהם וכחלק ממסע ההפחדה הנוירוטי לא לשלוח את ילדיהם ללמוד אומנויות לחימה שמוגדרות כ"הגנה עצמית" בגיל הכל כך רגיש הזה שכן עצם השילוח לאומנות לחימה שכזו יוצרת ומגבירה פחד ארכאי.
וכמו כן יש להקפיד על מורה שלא יפחיד את הילדים ויספר להם סיפורים על אלימות.
מצאתי שאומנויות לחימה המתמקדות בטכניקה ובליטושה ללא אלמנט אסטרטגי המגדיר מטרות של "הגנה עצמית" בונות בצורה כמעט פרדוקסלית יכולות אמיתיות של הגנה על העצמי לעומת סיפורים אחרים שבונים יכולות הגנה על האגו ולאגו יש כבר גם ככה מספיק מנגנוני הגנה הרסניים.
הגנה על האגו איננה הגנה עצמית ולרוב היא תוביל להסלמה במערכות יחסים ובעימותים.הגנה על העצמי קיימת בנו מלידה וחשוב לחשוף אותה ולשחרר אותה מערימות הרפש החברתי תרבותי המונח עליה וכבר מילדות.
הבוקר בני בן ה 11 יצא לרכוב על אופניו עם חברו.במהלך הרכיבה עצרו לנוח במקום כלשהו ואז נטפלה אליהם חבורת נערים שקראה להם בשמות גנאי וטענה כי אינם יכולים לנוח שם כי זה האיזור שלהם.החבורה החלה לדחוף ולנסות לזרוק לילדי וחברו את אופניהם.
בני מספר:"לא הרגשתי פחד וראיתי שהאדישות שלי מרגיזה אותם עוד יותר אבל הם גם חוששים ממנה ואז אמרתי ליואב(חברו) בוא ניסע ננוח במקום אחר.ולהם אמרתי אנחנו ניסע עכשיו ועוד כמה דקות אשכח ממה שהיה פה ואתם תמשיכו לכעוס ככה שלי יהיה טוב ואתם תשארו עם הכעס."
ואז נסעו לדרכם החבורה ניסתה לידות בהם אבנים ללא הצלחה.הוא סיפר לי את הסיפור הזה בשיוויון נפש ובשלווה כזו שזה העלה דמעות בעיניי.אני בגילו הייתי מגיב אחרת לחלוטין וזה היה נגמר רע.
מגיל אפס אני מראה לו את דרכי בלי מעטפות צמר גפן והוא גם מתאמן איתי.כיום הוא כבר כמה שנים מתאמן בג'ודו שהוא מאוד אוהב ויכולותיו גבוהות ביותר וכן הוא קיבל במתנה כוח פיזי רב אתלטיות מהירות.אך יותר מכל אצילות נפש ושלווה שאינני יודע איך היא קיימת בגילו.אמרתי לו שהוא עשה את הדבר הנכון ואפילו זה לא הוציא אותו משלוותו וגרם לו לאיזה ניפוח של חזה.זו אינה התקרית הראשונה שהוא פותר כך.
לאורח השנים הקפדתי שלא להעביר לו פחדים לא סיפרתי לו סיפורים על כמה שהעולם מסוכן שכן אני באמת לא חושב שהעולם מסוכן אלא אם אדם בוחר לחיות חיים מסוכנים.תקריות קורות אבל גם אז צריך להכנס לפרופורציות.
לסיכום אני יכול רק להמליץ להורים לא להפחיד את ילדיהם וכחלק ממסע ההפחדה הנוירוטי לא לשלוח את ילדיהם ללמוד אומנויות לחימה שמוגדרות כ"הגנה עצמית" בגיל הכל כך רגיש הזה שכן עצם השילוח לאומנות לחימה שכזו יוצרת ומגבירה פחד ארכאי.
וכמו כן יש להקפיד על מורה שלא יפחיד את הילדים ויספר להם סיפורים על אלימות.
מצאתי שאומנויות לחימה המתמקדות בטכניקה ובליטושה ללא אלמנט אסטרטגי המגדיר מטרות של "הגנה עצמית" בונות בצורה כמעט פרדוקסלית יכולות אמיתיות של הגנה על העצמי לעומת סיפורים אחרים שבונים יכולות הגנה על האגו ולאגו יש כבר גם ככה מספיק מנגנוני הגנה הרסניים.
הגנה על האגו איננה הגנה עצמית ולרוב היא תוביל להסלמה במערכות יחסים ובעימותים.הגנה על העצמי קיימת בנו מלידה וחשוב לחשוף אותה ולשחרר אותה מערימות הרפש החברתי תרבותי המונח עליה וכבר מילדות.
