lemony snickets
New member
ללחוש לך
צלצול... צלצול... צלצול... מה קרה לעזאזל...? צלצול... "הלו?" . אני מרים את השפורפרת ומעיף מבט בשעון. 2 לפנות בוקר. מי מתקשר בשעה כזו , מה אני ? מנתח מוח? "הלו" , אני מתעקש. ובצד השני דממה רועמת. הנמנום מתקדם אני שולח יד לנתק כשאני שומע קול בצד השני "אתה שם?". רק הסקרנות מנעה ממני מלנתק. "מי זה?" בצד השני נשמעת נשימה חלושה ואז המשפט שהעיר אותי לחלוטין " אני רוצה להרגיש את גופך בידיי". הלחישה מהצד השני הייתה חדה וברורה. אבל חד וברור לא מרפא גמגום. רק מחמיר אותו. "מממה אממרת?" זה מה שהגאון שבי הצליח להפיק מהמכונה הנקראת מוח. "אני אעביר את ידי על כל ריבוע בבטן שלך... (התנשפות) אלטף את הבטן התחתונה שלך בעודי מביטה בך במבט שורף..." גוש גדול ירד לו במורד הגרון שלי, תוך שהוא שוקל ברצינות אם להרוג אותי עכשיו או להמשיך הלאה. התחלתי לחוש בדופק שלי פועם בתוך אזני. " אני אמשיך אל הירכיים שלך ללטף קרוב קרוב למקום שיטריף אותך, להצמד אליך עכשיו ולהתחכך בגופך..." היא פשוט לא ריחמה עלי. הפה שלי היה יבש ורק הברות חסרות צליל יצאו ממנו. והיא? המשיכה בשלה "הייתי מספרת לשפתייך כמה אני רוצה אותך , כמה אתה סקסי כשאתה לא מוצא את המילים ." לו רק הייתה יודעת עד כמה אין לי מילים עכשיו... "אחר כך הייתי מצמידה את האגן שלי לאגנך ,תופסת את הישבן שלך ומצמידה אותו קרוב אלי, הכל יהיה מלווה בנשיפות חמות לצווארך". כבר קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בדירה. היה ממש קר בחוץ ואני לבשתי רק תחתונים , גופיה וזקפה. החום החל להשתלט. ידעתי שכל מילה שלי , אולי תגרום לה להפסיק, אז רק המשכתי להקשיב . "כך ננוע אני בין רגלייך מישירה את עיני אליך,נותנת לך לראות בדיוק למה אתה גורם. ידייך יובילו את עצמן ויתפסו בישבני בחוזקה, והמחשבות ילוו את שנינו עד כמה רחוק שפנטזיות יכולות להגיע..." צמרמורת החלה לחלוף בי. היא החלה להיאנח בצידו השני של הקו. תהיתי אם היא נוגעת בעצמה. אם היא מדמיינת אותי ב... "וכשכבר לא נוכל יותר כי האוויר יהיה דחוס מדי, אתקרב לאוזנייך ואבקש ממך שתיכנס ומהר. מפה הכל יהיה בהילוך מהיר, בגדים יתעופפו להם באוויר, נשימות כבדות וחמות אל תוך האוויר הקר ואתה תהיה בתוכי... ותלחש מה אני גורמת לך..." ראשי כבר היה סחרחר. ידי נשלחה אט - אט אל עבר הזקפה העירנית . "וכשהכל יגמר , הדבר הראשון שאני אלחש אחרי שאתאפס הוא... שאני רוצה אותך שוב ושוב ושוב, אני לא שובעת ממך!" גניחה אדירה הרעידה את השפורפרת והיא צנחה מידי. התנשפויות כבדות ואנחות עונג מילאו את רחבי הסלון שלי. היא הייתה בשיאה. לא היה לי כל ספק בכך ושכשהיא גמרה בקול גדול שמעתי אותה קוראת לעברי "אתה שם ? עמית ? אתה שם? היה לי מדהים באמת . ממש כמו שתיכננו. אנחנו חייבים לעשות את זה שוב..." . הרמתי את השפורפרת מהרצפה ולחשתי "את צודקת. אנחנו באמת חייבים לעשות את זה שוב. לילה טוב". וניתקתי. נכנסתי חזרה למיטה מרוצה וזקור איבר. לא יכולתי למחוק את החיוך מעל פני. אמנם הפסדתי שעת שינה , אבל עמית , מי שלא יהיה והיכן שלא יהיה , החמיץ לילה סוער למדי... לילה טוב עמית.
צלצול... צלצול... צלצול... מה קרה לעזאזל...? צלצול... "הלו?" . אני מרים את השפורפרת ומעיף מבט בשעון. 2 לפנות בוקר. מי מתקשר בשעה כזו , מה אני ? מנתח מוח? "הלו" , אני מתעקש. ובצד השני דממה רועמת. הנמנום מתקדם אני שולח יד לנתק כשאני שומע קול בצד השני "אתה שם?". רק הסקרנות מנעה ממני מלנתק. "מי זה?" בצד השני נשמעת נשימה חלושה ואז המשפט שהעיר אותי לחלוטין " אני רוצה להרגיש את גופך בידיי". הלחישה מהצד השני הייתה חדה וברורה. אבל חד וברור לא מרפא גמגום. רק מחמיר אותו. "מממה אממרת?" זה מה שהגאון שבי הצליח להפיק מהמכונה הנקראת מוח. "אני אעביר את ידי על כל ריבוע בבטן שלך... (התנשפות) אלטף את הבטן התחתונה שלך בעודי מביטה בך במבט שורף..." גוש גדול ירד לו במורד הגרון שלי, תוך שהוא שוקל ברצינות אם להרוג אותי עכשיו או להמשיך הלאה. התחלתי לחוש בדופק שלי פועם בתוך אזני. " אני אמשיך אל הירכיים שלך ללטף קרוב קרוב למקום שיטריף אותך, להצמד אליך עכשיו ולהתחכך בגופך..." היא פשוט לא ריחמה עלי. הפה שלי היה יבש ורק הברות חסרות צליל יצאו ממנו. והיא? המשיכה בשלה "הייתי מספרת לשפתייך כמה אני רוצה אותך , כמה אתה סקסי כשאתה לא מוצא את המילים ." לו רק הייתה יודעת עד כמה אין לי מילים עכשיו... "אחר כך הייתי מצמידה את האגן שלי לאגנך ,תופסת את הישבן שלך ומצמידה אותו קרוב אלי, הכל יהיה מלווה בנשיפות חמות לצווארך". כבר קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בדירה. היה ממש קר בחוץ ואני לבשתי רק תחתונים , גופיה וזקפה. החום החל להשתלט. ידעתי שכל מילה שלי , אולי תגרום לה להפסיק, אז רק המשכתי להקשיב . "כך ננוע אני בין רגלייך מישירה את עיני אליך,נותנת לך לראות בדיוק למה אתה גורם. ידייך יובילו את עצמן ויתפסו בישבני בחוזקה, והמחשבות ילוו את שנינו עד כמה רחוק שפנטזיות יכולות להגיע..." צמרמורת החלה לחלוף בי. היא החלה להיאנח בצידו השני של הקו. תהיתי אם היא נוגעת בעצמה. אם היא מדמיינת אותי ב... "וכשכבר לא נוכל יותר כי האוויר יהיה דחוס מדי, אתקרב לאוזנייך ואבקש ממך שתיכנס ומהר. מפה הכל יהיה בהילוך מהיר, בגדים יתעופפו להם באוויר, נשימות כבדות וחמות אל תוך האוויר הקר ואתה תהיה בתוכי... ותלחש מה אני גורמת לך..." ראשי כבר היה סחרחר. ידי נשלחה אט - אט אל עבר הזקפה העירנית . "וכשהכל יגמר , הדבר הראשון שאני אלחש אחרי שאתאפס הוא... שאני רוצה אותך שוב ושוב ושוב, אני לא שובעת ממך!" גניחה אדירה הרעידה את השפורפרת והיא צנחה מידי. התנשפויות כבדות ואנחות עונג מילאו את רחבי הסלון שלי. היא הייתה בשיאה. לא היה לי כל ספק בכך ושכשהיא גמרה בקול גדול שמעתי אותה קוראת לעברי "אתה שם ? עמית ? אתה שם? היה לי מדהים באמת . ממש כמו שתיכננו. אנחנו חייבים לעשות את זה שוב..." . הרמתי את השפורפרת מהרצפה ולחשתי "את צודקת. אנחנו באמת חייבים לעשות את זה שוב. לילה טוב". וניתקתי. נכנסתי חזרה למיטה מרוצה וזקור איבר. לא יכולתי למחוק את החיוך מעל פני. אמנם הפסדתי שעת שינה , אבל עמית , מי שלא יהיה והיכן שלא יהיה , החמיץ לילה סוער למדי... לילה טוב עמית.
