...(ללא שם)
חיים לא נתתי לך. הייתי צעירה ומבולבלת, נערה מורדת, חצי אישה. ילדה חסרת אחריות לא יודעת מהי הגנה. אחרי מסע ארוך בעיר דרומית מסע מלא חוויות שבה נוצרת. עם מישהו שאהבתי כל כך. אני מאמינה בנשמות מרחפות, אני רוצה להאמין שמחלת לי שרצחתי אותך, השמדתי אותך בסוף החודש הרביעי ברחמי. ראינו אותך לפני זז,שמענו את לבך פועם. זוכרת שבכיתי לאמא שלי(שהייתה אמורה להיות סבתא שלך שלא הכרת מעולם) שאני לא יודעת אם אני ממש רוצה את זה. היא וסבתא שלי(שהייתה אמורה להיות הסבתא רבה שלך) שיכנעו אותי שאסור לי, אני צעירה, אני חייבת להמשיך במסלול הרגיל כמו כולן: לעשות צבא, לחיות, לאהוב עוד הרבה. ולא להתחתן בגיל כזה צעיר. ולכן עלי להשמיד אותך.לגרד אותך מתוכי. אתמול הוצאתי את יומן החיים שאני כותבת, היומן הישן, של הגיל המבולבל, והכל כתוב שם, כמה רציתי אותך, וכמה פחדתי להביא אותך. בקושי בת שמונה עשרה, לא יודעת מה רוצה עוד מחיי. זוכרת יום לפני שהשמידו אותך ברחמי, כמה הסתכלתי במראה, ואפילו את זה כתבתי ביומן: מראה שעל הקיר את רואה בתוכי את החיים מה אני עושה אני רוצה או לא אני מפחדת נורא (קטע שכתבתי אז ביומן נכתב בתאריך ה-8.5.90) התשיעי למאי 1990 בשעה עשר בבוקר הוכנסתי לחדר ניתוח ושם הושמדת, וגורדת מרחמי. לא סלחתי לעצמי על זה מעולם, והיום כאמא לשלושה ילדים לפעמים חושבת עליך. אני יודעת שזה מטורף אבל יודעת גם שמה שאני רואה ומרגישה היום כל כך שונה מבעבר.בוגר אחראי יותר. ולכן חייבת להפסיק את הכעס על עצמי על מה שעשיתי כמבולבלת, כחצי אישה שלא יודעת עתידה. חייבת לסלוח לעצמי גם במידה מסויימת. יודעת שלא עשיתי את זה כי ממש רציתי, אבל לא יכולה לכפר על זה לעולם. נשמה שמעולם לא יצאה לאוויר העולם אני בטוחה כי תסלח לי. ואני , אני חייבת לסלוח לעצמי, ולסגור את המעגל הזה של כל שנה לחשוב עליך ואפילו להזיל דמעה קטנה. מאמא שמעולם לא נתנה לך את האפשרות להכיר אותה. ס ל י ח ה. (פעם ראשונה שמשתפת בסיפור הזה בחוץ.תודה על ההקשבה. רוצה לסגור מעגל, מקווה לפעמים שהפורקן נותן לי להשלים ולקבל ולהמשיך הלאה)
חיים לא נתתי לך. הייתי צעירה ומבולבלת, נערה מורדת, חצי אישה. ילדה חסרת אחריות לא יודעת מהי הגנה. אחרי מסע ארוך בעיר דרומית מסע מלא חוויות שבה נוצרת. עם מישהו שאהבתי כל כך. אני מאמינה בנשמות מרחפות, אני רוצה להאמין שמחלת לי שרצחתי אותך, השמדתי אותך בסוף החודש הרביעי ברחמי. ראינו אותך לפני זז,שמענו את לבך פועם. זוכרת שבכיתי לאמא שלי(שהייתה אמורה להיות סבתא שלך שלא הכרת מעולם) שאני לא יודעת אם אני ממש רוצה את זה. היא וסבתא שלי(שהייתה אמורה להיות הסבתא רבה שלך) שיכנעו אותי שאסור לי, אני צעירה, אני חייבת להמשיך במסלול הרגיל כמו כולן: לעשות צבא, לחיות, לאהוב עוד הרבה. ולא להתחתן בגיל כזה צעיר. ולכן עלי להשמיד אותך.לגרד אותך מתוכי. אתמול הוצאתי את יומן החיים שאני כותבת, היומן הישן, של הגיל המבולבל, והכל כתוב שם, כמה רציתי אותך, וכמה פחדתי להביא אותך. בקושי בת שמונה עשרה, לא יודעת מה רוצה עוד מחיי. זוכרת יום לפני שהשמידו אותך ברחמי, כמה הסתכלתי במראה, ואפילו את זה כתבתי ביומן: מראה שעל הקיר את רואה בתוכי את החיים מה אני עושה אני רוצה או לא אני מפחדת נורא (קטע שכתבתי אז ביומן נכתב בתאריך ה-8.5.90) התשיעי למאי 1990 בשעה עשר בבוקר הוכנסתי לחדר ניתוח ושם הושמדת, וגורדת מרחמי. לא סלחתי לעצמי על זה מעולם, והיום כאמא לשלושה ילדים לפעמים חושבת עליך. אני יודעת שזה מטורף אבל יודעת גם שמה שאני רואה ומרגישה היום כל כך שונה מבעבר.בוגר אחראי יותר. ולכן חייבת להפסיק את הכעס על עצמי על מה שעשיתי כמבולבלת, כחצי אישה שלא יודעת עתידה. חייבת לסלוח לעצמי גם במידה מסויימת. יודעת שלא עשיתי את זה כי ממש רציתי, אבל לא יכולה לכפר על זה לעולם. נשמה שמעולם לא יצאה לאוויר העולם אני בטוחה כי תסלח לי. ואני , אני חייבת לסלוח לעצמי, ולסגור את המעגל הזה של כל שנה לחשוב עליך ואפילו להזיל דמעה קטנה. מאמא שמעולם לא נתנה לך את האפשרות להכיר אותה. ס ל י ח ה. (פעם ראשונה שמשתפת בסיפור הזה בחוץ.תודה על ההקשבה. רוצה לסגור מעגל, מקווה לפעמים שהפורקן נותן לי להשלים ולקבל ולהמשיך הלאה)
