להיות אמיתים עד שזה מכאיב להיות כנים גם כשלפעמים צריך לשקר להיות עם אחד מלוכד ואוהב לבכות בטקסי זיכרון כי לכל אחד יש פינה לנופלים לכבד את יום הזיכרון ולא ללכת לעשות שופינג ולאחל לכולם Happy Memorial Day לדעת שאם מחמיאים לך זה בא ממקום טוב ולא סתם מנימוס לדפוק בדלת של השכן בלי לקבוע שבועיים מראש לעשות מנגל עם הבשר הכי טעים בעולם ביום העצמאות לעשות עוגות גבינה בשבועות - כולם את אותו מתכון לדבר בסלנג שרק הישראלים יכולים להבין ואף אחד אחר לא יוכל להבין להרגיש צביטה של גאווה כשהמטוס נוחת בישראל לדעת שכמה שכולם מתלוננים על הישראלים - הישראלים הם האנשים שצריכים אותם הם מלוכדים ועוזרים !
אז כמו שאמרתי כבר.. קוטריות.אנחנו נוהגים לקטר פה על כל דבר שרע לנו במדינה,אבל בתכלס,לא עושים כלום בנוגע לזה. סנדלי שורש. קיבוץ. מדים של צהל גולדסטאר חום עצבים הילד של התפוח האדום. להיות בחו"ל,כדי להתרחק ממה שקורה בארץ,ולומר תמיד ש"אין כמו בארץ". לטוס למקומות בחו"ל,שבדוק יש שם יותר ישראלים מתושבי קבע,ואז להתלונן כמה ישראלים יש.. חוסר סבלנות ספרי שלג וכמובן ש..הוא!
הכי ישראלי זה להשתמש בתרוצים ובכסתח"ים כמו שכתבה מי שכתבה ולחיות במדינה ששופטת אותך לפי הדת/לאום כפי שכתבה אחרת... ואני יודע על מה אני מדבר ואתם לא !!! שזה הכי הכי ישראלי
זה כל מה שנרשם והכל נובע מהעובדה שכולנו מרגישים משפחה זה ללכת לחבר בלי להתקשר קודם או לחכות להזמנה זה להרים טלפון ב11 בלילה כי יש משהו חשוב לספר זה הבעלות שיש לכל אחד ואחת על הבטן ההריונית שלנו זה להרגיש חלק ממשפחה גדולה זה לשבת בהפסקת אוכל בצהריים ולקטר על ברמיצווה שיש מחר ולשמוע מהחברה הכי טובה שלך בעבודה שגם לה יש בר מיצווה מחר ואז לגלות שהחברה הכי טובה שלך בעבודה - היא משפחה - שתינו מוזמנות לאותו ארוע אח שלה עושה בר מיצווה לבן - אישצור היא במקרה או שלא בת דוד של בעלי...
הישראלים אוהבים להתחבט בשאלה - זה כל כך ישראלי. ולמה? זה מתחלק לשני סוגי ישראלים: 1. אלו שאוהבים לקטר על כל דבר ישראלי 2. אלו שחושבים שרק בישראל יש חברים אמיתיים... ואני שחיה בחו"ל - יכולה לומר ש: 1. בכל חברה יש על מה לקטר ועל מה לברך 2. בכל חברה ישנם כ ל מיני סוגים של חברויות! ותאמינו או לא חברות אמיתית יש גם מחוץ לגבולות ישראל) עם ישראל לנצח!
והיום הפייס בוק זו פלטפורמה נהדרת לחידוש חברויות ישנות אבל עדיין אני חושבת שיש משהו שמייחד אותנו משאר העמים ואני לא מדברת על דתיים ולא על הממשלה המוזרה שלנו אלא עלינו כעם
אני תמיד שומעת מישראלים גם מכאלה שגרים כאן שאין חברויות כמו בארץ...ואני ממש לא מסכימה עם זה. מתי בפעם האחרונה קפצת לחברה בהפתעה ב11 בלילה? בהתראה קצרה?...גם כאן זה קורה...תלוי ברמת הקשר. אני לא מנסה לדבר חלילה בגנות ישראל אלא לשלול את המיתוס המעצבן הזה.. אתן לך עוד דוגמא מצחיקה, אומרים שרק בארץ מקבלים הערות חסרות טקט גם מזרים. את יודעת כמה פעמים שאלו אותי בסופר, במול, איפה לא : "יש לך רק בן אחד? אל תחכי תביאי עוד", "את רוצה עוד ילדים"? וכו'...
האם אתם מתחברים רק לישראלים או גם למקומיים? האם לדעתך ישראלים שיורדים לחו"ל משתנים ומתאימים את עצמם לרוח המקומית או שישראלי נישאר ישראלי? הציעו לבעלי שליחות בארה"ב לכמה שנים אבל הוא ביטל את הרעיון ולא רצה בשום פנים ואופן. מאז יש לי תחושה של פיספוס..
. אני דווקא מאוד רציתי לגור שם לכמה שנים, לטעום קצת מהחיים בארה"ב ולחזור לכאן. זו הייתה מבחינתי הזדמנות נהדרת שהוחמצה. האם אתם חושבים לחזור לארץ מתי שהוא? (מקווה שאני לא מציקה לך עם השאלות ואת לא חייבת לענות אם לא בא לך...)
לנו אישית אין חברים ישראלי אבל זה לא בגלל שאנחנו לא רוצים אלא ככה יצא. אני מניחה שכשהבן שלי יכנס לגן אני אכיר גם ישראלים. אני לא יכולה לענות לך לגבי כל הישראלים כי זה מאוד תלוי. זה תלוי אם בן הזוג הוא מקומי או ישראלי, זה תלוי אם את עוברת רק לכמה שנים או לצמיתות ותלוי תלוי תלוי. כשמדובר בשליחות או במעבר זמני מטעם עבודה - בד"כ מקום המגורים הוא בשכונה ישראליץ וזה דווקא מאוד עוזר בהתאקלמות. את לא מרגישה מעבר חד. חוגגים חגים יחד, מבלים יחד. זו חוויה שבד"כ ממה שאני שומעת, חוויה טובה. אנחנו עברנו מהחלטה משותפת שלנו מסיבות אישיות. כיון שבעלי הוא אמריקאי אז לא היתה בעיה במעבר עצמו. מה שכן לא הגענו לסביבה תומכת כמו במקרים של רלוקיישן. לא היה קל אבל ידענו שזו תקופה. עכשיו הרבה יותר טוב! חוץ מהגעגועים למשפחה בארץ... אם נחזור לארץ?...קשה לי לומר ושוב בגלל מערכת שיקולים שלא מתאים לפרט בפורום. מה שאני יודעת ככל שהזמן עובר ,לבן שלי יהיה יותר קשה לחזור...הכי אידיאלי עבורינו זה לחיות בשני המקומות אבל בינתיים זו לא אופציה
לא ידעתי שיש דבר כזה, בכל מקרה אני מתארת לעצמי שלא קל להיות רחוקה מהמשפחה ומהחברים אבל צריך לדעת למצות את הטוב מכל סיטואציה. חוץ מזה המדינה לא בורחת לשום מקום, תמיד יש את האופציה לחזור ובינתיים אפשר לבוא לבקר. לגבי בנך אני לא חושבת שיש מקום לדאגה. כל חוויה בחיים היא חוויה בונה, גם אם בשלב מסוים תחזרו לארץ ההתנסות בחיים בתרבות נוספת רק תעשיר אותו ותיתן לו פרופורציות בחיים.(זה לא שיש הרבה הבדל...) לגבי קשרים חברתיים של הילדים אני רואה איך כל שנה כשהבת שלי עולה לגן, תמיד הרכב הילדים בגן משתנה כי יש הרבה שעוזבים והרבה שמגיעים, בסופו של דבר תמיד היא מוצאת את מקומה מחדש ומכירה ילדים חדשים. השנה אנחנו נעבור דירה שזה אומר שהיא תגיע לגן עם ילדים חדשים לגמרי כך שמצבים חברתיים כאלה קורים בכל מקום ובכל מצב בחיים ובעולם. אם מער' השיקולים שלכם היא כזאת שיותר טוב לכם להתקיים שם מאשר כאן אז אין ספק שזו הבחירה הנכונה עבורכם. חוץ מזה דרך הפורומים את יכולה כל הזמן להתעדכן ממה שקורה כאן כולל הקיטורים שלנו
1) להתאחד בעת צרה 2) לשלוח סיוע לכם מקום שצריך בעולם אפילו איפה ששונאים אותנו 3) לשמוח ולחוש גאוה כשישראלי זוכה בפרס בחו"ל 4) דאגה ואיכפתיות אפילו לחייל בודד שבוי אחד 5) להיות הכי מתקדמים ברפואה, בהייטק, בחקלאות..... 6) להיות בעלי כלכלה חזקה כשכל השאר סביבנו מתמוטטים 7) להיות גאה שאני ישראלית! תמי