גם אני אסתכן ואענה
קודם כל אני חייבת להודות שזהו מצב מבלבל לאללה. אכן כן. חושבת שלא שמת כותרת, בגלל שיש כזה באלאגן מוזר ברמה של הגדרות, שלך תביא אותה עכשיו באיזו כותרת ראויה.... נשמע בלתי אפשרי. אישית, אין לי מושג מאיפה הביצים האלה להכניס אותו לביתך. טוב, זאת סוגיה שהיא כבר ממש "פאסה" וכבר בטח דנו בה פה לפני ולפנים. רק רציתי להגיד, ככה שיהיה כתוב, שבעיני זאת היתה ועדיין נשארה תעלומה. (תעלומה מלאת הערצה, אגב
) מעבר לכל מה שתימללתי פה, יש איזה קו חכם חכם חכם, שאני רואה מצוייר שם, בתוך מערכת היחסים שעדיין לא ממש הבנתי אצלך בבית: והקו הוא - לא לקפוץ או לסטות בעקבות המצב המוזר הזה, לא למסקנות חפוזות, ולא למעשים חפוזים. בעיני, זה הכי בוגר בעולם. יצא הבחור מביתך, תהיו שניכם חופשיים להפנים, לעכל ולהחליט לאן הולכים מפה. ולא רגע לפני כן. למה לא? - טוב, אני רק מדברת, את מה ששניכם עושים ומבצעים הלכה למעשה - כי כרגע המצב די מבלבל ויכול לגרור למקומות, שאיש מכם לא ממש נמצא בהם. איך אמר קיאנו ריבס בסרט עם סנדרה בולוק והאוטובוס...? מצבים קיצוניים ודרמטיים, אינם התחלה טובה למערכת יחסים (פאראפרזה על נושא). לא בטוחה האם זה מצב כה "דרמטי", אבל לדעתי יש בו מהקיצוניות. לי הוא מזכיר משהו של אי בודד. ככה, מהבטן. קצת אורח מאונס, קצת חבר, קצת בן משפחה, קצת אאוט-סיידר, קצת-הרבה זמני, קצת "תיכף זז הלאה", בטח מוקיר תודה, וכו'. ואת - בעלת בית אולטימטיבית, טובת לב, מארחת למופת, נעימה על פי רוב
, את המחליטה, את הקובעת, את ה"מסכימה" או לא, בלה בלה בלה. רצית כותרת? הבאתי לך עשר! אז ממש הערצתי לבגרות ששניכם מפגינים בזמן הזה. מעניק לכם את מלוא היכולת פשוט להנות מהסיטואציה הזמנית הזאת. כל אחד משתדל להיות הכי הכי בעולם (הדגש הוא על מ ש ת ד ל), ומקבל פידבאקים בהתאם. כן, את מופלאה ונפלאה בימים אלה. וזה רק בנוסף לכל השאר. תהני! מיליון פעם תהני! ותשמחי לאללה, כי בעיני את משחקת אותה נפלא בתוך הסיטואציה הזאת. מה יהיה הלאה? תדעי קצת אחרי שיעזוב וילך. אני כאן, אפקח שבע עיניים בסקרנות רבה
לחיים!