ללא כותרת

ללא כותרת

אחרי הרבה זמן שלא השתתפתי כאן בכתיבה אני מעיז לפתוח הודעה וקצת להוציא ממה שיש לי בלב. עוד כמה ימים יהיה לי יומולדת 6 ליציאה בשאלה ואני ממש לא יודע מה כמה ולמה. אני מבולבל, כל כך הרבה דברים יושבים להם עמוק בלב, אבל אני לא מעיז לכתוב. אז כנראה גם ההודעה עצמה בופו של דבר ללא תוכן כלשהו, לא נורא יהיה טוב.
 

Le Fay

New member
קודם כל: ../images/Emo24.gif ו-../images/Emo49.gif

בלבול זה מה שמרגישה כל פעם שמתקרב שלב חדש בחיים, ויש אפשרויות חדשות וצכה לבחור. לדעתי זה מצויין, שיש ממה לבחור, רק תמיד קשה לי להחליט... אילו יכולתי בטח הייתי מנסה קודם הכל ורק אחר מחליטה, אבל אי אפשר; אז במקום זה אימצתי לי כמה כללי אצבע שעוזרים לי: א. לבחור לפחות דבר אחד שנהנית לעשות, גם אם הוא נראה משתלם פחות; בהנחה שדברים שלא אוהבת לעשות ממילא לא אצליח לעשות לאורך זמן. ב. לגרור איתי מינימום אנשים, כי משקל עודף מכביד על ההחלטות שלי. ג. במידת האפשר - להישאר קרובה למוקדי הכוח שלי, שבדרך כלל מורכבים מאנשים תומכים ועבודה שתורמת לתחושת הערך שלי. ד. כשמחוייבת לשינוי דראסטי, בדרך כלל בוחרת בזה שתובע ממני מינימום אנרגיה. ההסבר ארוך אז אדלג עליו. ה. במקרים יוצאי דופן אבחר דווקא באופציה הכי הרפתקנית, בתנאי שהיא לטווח מוגבל ולא מדלדלת את המשאבים שלי באופן מסוכן (כדי שיהיה על מה ליפול אם היא תיכשל). אממה, גם כללי אצבע מותר לכופף... ואם החיים שלך לא טובים וגם לא מסעירים, כנראה הגיע הזמן לשינוי. אז שלוש שאלות ראשונות: מה אתה אוהב לעשות, מה אתה עושה בפועל, ומה המרחק ביניהם?
 

boaZone

New member
מממ....גם אני עברתי לא מזמן את

משבר ה"שש" שנים. והוא, למעשה, הוביל אותי לפורום הזה ולעוד כמה דברים בתחום, שסגרו לי מעין מעגל. מכיוון ואתה כבר נמצא פה, ועוד בשעות כאלה, אולי אתה דווקא צריך לפתוח מעגל...
בכל מקרה, אני יכול להעיד על עצמי, שאחת לכמה זמן אני צריך לנתק את רוב הקשרים בחיי ולהתחיל חדשים, ודווקא תחושת האבדון הזמנית הזו נותנת לי אנרגיה מיוחדת, שהופכת למתוקה כשפוגשים אנשים חדשים ומעניינים. כך או אחרת, לא חייבים לנתק את כל העבר, ואת האנשים המיוחדים תדאג להעביר איתך הלאה. בהצלחה. ואתה מוזמן לכתוב פה הכול. הנייר תמיד סופג.
 

spag

New member
ואני בתמימותי חשבתי

שלאחר כמה שנים בחוץ, נתבגר וניגמל מהפורום ומהצורך בחֵברה יוצאת.
 

spag

New member
מתקרב ליומולדת שנה ליציאה,

אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, הבנתי שמה שמפריע לך זה אולי מה שמפריע גם לך. ואת זה אעלה פה, ומקווה שהתכוונת למשהו דומה. בשונה מיוצאים אחרים, אני רואה עצמי כיוצא לא רק "כי בא לי" אלא גם כי אני חושב שאני צודק. אני חושב שמבחינה פילוסופית - היהדות לא צודקת. אני אומר "לא צודקת" ולא "טועה", כי כל הפילוסופיה שלי מונחת על הרעיון שאי אפשר להוכיח את קיומו יתברך
אלא, פה דרושה אמונה שלנו. הבעיה ביהדות: אני,ספאג, לא מוכן להשתית את חיי על הימור שלא ניתן להוכחה. הבעיה שלי עכשיו: אמנם עכשיו לא הלכתי אחרי ההימור היהודי, אבל למה אצטרך תמיד להמשיך לחיות עם השאלה? מה הרעיון להמשיך עם הימור חילוני? עכשיו כשאני כותב את זה, זה נראה לי מטופש :"כן, תחיה עם ההימור, תחיה עם השאלה" - אבל לפעמים עוברות בי מחשבות אחרות, שרבנים למיניהם אוהבים להעלות: "איזה פאשלה תהיה למות ולגלות עצמי בגהינום. איזה בעסה לחיות בהימור. איזה חוסר אונים זה..." הערה: כדתי הייתי גאה בפתיחות שלי, על אף שמבחינת האידואלוגיה שלי הייתי חרדי די קיצוני - וכן, כעת אני גאה בכך שאני תמיד בוחן את עצמי ותמיד מוכן לשמוע את האפשרות שאולי אני טועה - ואולי אלוהים קיים. זו בעיה. לה' הפתרונים. מעוניין לשמוע אם למישהו יש משהו להגיד רק בקשר לההרגשה של חוסר האונים וחוסר הידיעה הברורה. מבקש שלא תיגררו בתשובות לעצם השאלה האם יש אלוהים וכו'
 

spag

New member
זכרונות מהישיבה:

היה לי ברור שמתישהו אנסה. תמיד הייתי ה"פילוסוף" של הכיתה, זה ששואל שאלות מעצבנות ת'מורה. אני זוכר שאחד החברקים אמר לי בפירוש :"אם תמשיך ככה, אתה בסוף תהיה חילוני". באותה מידה, אני חושש עכשיו שמתישהו אחזור בתשובה. זה נשמע כאילו אני לא החלטי (קלאסיק! ארצה!), אבל מה לעשות - - - נסו לחשוב על זה מנקודת מבט חיובית. דיאאאאנה, זה לא נועד אלייך, אל תבני על זה, את תמצאי פתרון אחר.
 

rigoletto111

New member
אני רק יכול להגיד לך

שאני מניח שעוד כמה שנים השאלה הזו לא תהיה לך חשובה יותר מ"הימור על כך שהנביא מוחמד היה סתם חולה רוח ולא שליח אללה" או "הימור שאכילת סטייק לא תחרבן לך את הקארמה בגלגול הבא" ובמיוחד "הימור שלזיין מישהי לא יעצבן את ישו שבגלל כמה יהודים חובבי נגרות כבר 2000 שנה לא יכול"
 
אותה דילמה מהצד השני

גדלתי בחברה חילונית, ובתקופה זו אני מתחבט קשות אם השאלה, האם יש בורא לעולם, מה זה אומר, האם זה מחייב אותי במשהו, מה הוא רוצה, וכו'. ידידי מבני ברק סיפר לי על משפטן גדול שהלך לסמינר שלהם, ובסופו אמר שהוא השתכנע, אבל הוא צריך לחשוב על זה. אמרו לו, אתה רוצה להגיש ערעור בסדר, אבל עד הערעור, לפי מערכת המשפט שלך, אתה חייב לעשות. הוא אמר אתם צודקים, אבל אני אחשוב על זה. קוריוז, שגרם לי לחשוב. המסר הסמוי הוא שהם (החרדים) צודקים, ושאני (החילוני) צריך להתחיל לעשות. המסקנות האחרונות שלי בקשר לדילמה הן כאלה: 1. אין דרך לדעת בוודאות את האמת. יכול להיות שכל החיים שלנו סרט שהשתילו לנו במוח. הנחת היסוד שלי בכל התהליך, ובכלל, היא שמאוד יכול להיות שאני טועה. סוקרטס אמר: "כל שאני יודע הוא, שאיני יודע כלום" (או לפחות כך מצטטים אותו). 2. לא לפחד. לא לפחד לטעות, לא לפחד לנסות, לא לפחד להודות בטעות. זה לא אומר עליך שום דבר חוץ משאתה אדם הגון, ישר, ואמיץ מאוד. לא לפחד לחיות בחוסר ידיעה, וחוסר שליטה (על המוות או דברים גדולים בחיים), כי כאלה הם החיים, ולא לפחד מהאחריות שלנו לדעת יותר, ולשלוט בעצמינו כמה שיותר. 3. לקחת דברים בפרופורציות. לא לשכוח להנות לפעמים. לנקות את הראש, ללכת לטיול, לצחוק עם חברים. להתענג על הבריאה, לא משנה מי יצר אותה. לחקור אותה ולהנות ממנה כמה שיותר. יכול להיות שאני טועה לחלוטין בבחירות שלי, אני בסך הכל עושה כמיטב יכולתי. לא פוטר אותי מהאחריות, אבל שם את הדברים בפרופורציה. 4. לא להשתית את חייך על הפחדות. גמול ועונש זו סיבה נוראית לפנות אל הדת. עדיין לא שמעתי הסבר לנושא שנראה לי הגיוני. החיים הם גם לא שחור ולבן כפי שחלק מהציבור מציג. אפשר להיות אדם טוב ולא להיות דתי. אפשר לקיים חלק מהמצוות שאתה מבין, ומתחבר אליהן. יש בחירה חופשית, ובשביל להשקיט את ה"מצפון", אפשר לעשות דברים מסויימים. אפשר להגיד אני חושב ככה וככה, אבל אני מודע לעובדה שיכול להיות שאני טועה, וזה, רק בשביל להזכיר לי את העובדה הזו. שלבי לא יגבה חלילה.
5. תבחר כיוון, ותלך על זה. לא תגיע לשום מקום אם תהסס ותחשוב אחרי כל חצי צעד אם זה הכיוון הנכון. תחשוב טוב לפני זה, אבל אם החלטת, תתחיל ללכת. אפשר לעצור כל 100 מטר, לנוח, לחשוב, לתקן סטיות. פעם בשנה נגיד. בערך בספטמבר נגיד.
חוסר החלטיות זו מחלה גדולה שלי, וקשה מאוד לחיות בצילה. הבעיה היא, שרק אני אחראי על מעשי, אני הוא זה שנושא בהשלכות שלהם. 6. להתייעץ עם אנשים טובים וחכמים. לקרוא הרבה ספרים. 7. תפסיק לשמוע לעצות של אנשים אחרים!
 

נויה לי

New member
איך אני מכירה את החשיבה הזאת

אתה באמת פיזיקאי. אבא שלי (פיזיקאי) מדבר מאוד דומה לאיך שאתה מדבר פה. אני גדלתי בבית עם למה אחד גדול. מה שלא אמרתי הייתי צריכה להסביר למה מדוע איך כמה .... אני קוראת לזה דת מדע. במדע הרי אומרים אנחנו לא יודעים כלום הכל הימור, תאוריה.
 

נויה לי

New member
מבחינתי זה פשוט

-מתעלמים כל אמונה היא הימור. כשבדקתי במה אני מאמינה אני התחלתי את השאלות מנקודה אפס.
האם יש משהו שברא את הכל? אם כן עוברים לשאלה 1
האם יש בורא אחד או הרבה בוראים? אם לא פונים למדע אם יש בורא אחד
האם הוא שייך לאחת הדתות המונותאיסטיות הקיימות? אם יש הרבה בוראים
האם הם לפי אחת הדתות האליליות שקיימות או התקיימו? כמובן אפשר להמשיך לשאול עוד ועוד ועוד.... מבחינת הסתברות הסיכוי ליפול על ההימור הנכון הוא אחד לאינסוף. אני מאמינה שאם יש אל או שלא איכפת לו מה אני עושה (דאיזם) או שהוא פשוט היה רוצה שאני אהיה אדם טוב. לשתי האפשרויות אין השפעה על החיים שלי אז פשוט החלטתי שלא איכפת לי. אוף... זה מזה נשמע כבד
 

Le Fay

New member
מסודר יפה ../images/Emo13.gif

יש לי גירסה קלה: אם הוא לא הודיע לי עד היום מה לעזאזל הוא רוצה - או שהוא לא שם, או הוא לא רוצה, או עד היום לא היו לו טענות על האוכל.
 
נכון!

ולפי דעתי הוא היה צריך לחדש את עצמו מדי פעם, ולצאת בעוד מתן תורה רק כדי שלא נשכח ונפקפק בו, שילמד קצת מהפוליטיקאים המשופשפים..
 

spag

New member
אחת הטענות של הרמב"ם

היא שכולנו ראינו בהר סיני ולכן אנחנו מסתמכים על עצמנו ולא על משה או נביאים וכו'. מגוחך...אני לא אאמין לבן אדם שינבא לי על אלוהים אבל אאמין לו אם הוא אומר לי שאני ראיתי את אלוהים נותן לנו ת'תורה. צחוקים...דאחקות איתו ית'.
 

spag

New member
לא...

יותר מזה. אפשר להגיד ש"הוכחתי" (בכל אופן, לי זו הוכחה מספקת) שאי אפשר להוכיח או להפריך את קיום האל. כמובן, אני לא רוצה להכנס לזה, אבל בקצרה: אלוהים הוא מעל כל גבול - כולל הגבולות של הלוגיקה. ולכן ברגע שמדברים עליו נשברים הכלים, כל השאלות בסגנון "כמה אלוהים יש" "האם הוא מודע לנו" האם הוא מודע" וכו' - אינן רלוונטיות. לכן זה הימור. אבל עדיין זה אכפת לי. כן...כבד...
 

Ttl Frdm

New member
אני חושב שהכיוון פה לא נכון

כל הנסיון לנסות בשכל ובאמצעים לוגיים לנסות לתפוס משהו שאינו בטווח חישה שלנו ושאין כל עדות מוכחת נידון מראש לכישלון- כדבריך spag אני מאמין שהדרך אל אלוקים לא עוברת בראש, אני מאמין שהדרך אליו גם לא עוברת בלב, שני הכלים האלו שיש לאדם הינם מועדים לטעות: על הרגש לא צריך להרחיב שהוא טועה ועל השכל - כמה פעמים כבר קרה לכם שמישהו אמר לכם משהו שהיה מאוד חכם ולא הצלחתם לפרוך אותו ואח"כ הגיע אדם יותר חכם ווהפריך את מה שהראשון אמר, בעצם כל חידה בנויה על בסיס זה שאתה צריך לפרוך משהו שלכאורה נראה ללא פתרון. לכן גם אם תוכיחו לי בשכל שיש אלוהים זה לא ישנה כלום, זה שאני לא מצליח לפרוך משהו לא הופך אותו לאמיתי. אני מאמין שהדרך אל אלוקים עוברת באינטואיציה שלנו (שאצל הנשים היא יותר חזקה -כולי קנאה) לפי היהדות יש בנו נשמה, חלק עמוק בתוכנו, שהוא רק רוחני ולא מושפע משום דבר שאנו עושים והוא מושך אותנו אל ה', אני רוצה לשמוע את הנשמה שלי, לראות האם באמת יש בתוכי חלק שקורא לאלוקים, שצמא אליו. ורק מתוך תחושת הצימאון הזאת, הקריאה אל אלוקים ניתן לחזור בתשובה, זה צריך להיות משהו שהוא יותר חזק מכל כח אחר בתוכנו. אני הורדתי כיפה כי נמאס לי לעשות בלי להרגיש,בלי רצון, אם אני אראה בתוכי כמיהה אל אלוקים, זה יהיה שלב א בדרך אליו. שלב ב' הוא שיש קשר בינו לבין התורה שמחייבת אותי להתקרב אליו בדרך מאוד מסויימת. אני לא מאמין בתורה הזאת, לא מוכן להאמין שמי שברא את היקום המדהים הזה הוא אותו אלוהים קטנוני וחטטן מהתורה, אלוהים שהוא כל כך חסר בטחון עצמי שהוא מכריח את העם שלו לעבוד אותו, אותו חוסר בטחון עצמי גורם לו להתעצבן על זה שבני האדם בנו מגדל ולרדת להרוס אותו, כאילו שמשהו בכלל מסוגל לאיים על אלוהים. הוא גם כנראה לא קרא מעולם שום ספר על חינוך, הכל בא מתוך רודנות וכפייה. אלוהים שבמשך 3000 שנה לא מצליח לשכנע את העם שלו לעבוד אותו, לא בנחמדות ולא בכח, זה לא נראה לכם קצת מוזר????? אני (נכון להיום) לא מאמין בתורה , ואת אלוהים עוד לא פגשתי יצא הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי...
 
למעלה