ללא כותרת אני מרגישה משהו בלב שמת פשוט לצאת כבר כמה ימים... אבל אני פשוט שותקת... לא מצליחה לקשר בין המילים... לחבר משפטים... שומעת מוזיקה שחורה... אולי היא תתן לי השראה?.. היא נותנת?.. אולי כן אולי לא.. אני כבר לא יודעת, אני כבר לא יודעת כל כך הרבה דברים... אם אני רוצה שזה ימשך... אם אני רוצה אותך עוד... אם אני נמשכת אליך... אם בא לי לעבוד בכל התקופה הזו... נראה לי שכן, אתה יודע חברים חדשים אנשים חדשים, בנים חדשים, וואו... בנים... אתמול נפגשתי עם מישהו, נראה טוב אבל אני ממש לא מאלו שהולכות לרדוף אחריו ולתת לו הרגשה של וואו אני נראה טוב והיא רוצה אותי, לנפח לו את האגו... חחחחח ממש לא נראה לי... אני כבר לא יודעת מתי להוציא את התעודה... לא יודעת מתי לעשות תיאוריה... לא יודעת מתי לגשת ולהתחיל ללמוד נהיגה... לא יודעת מתי אני אראה אותך... לא יודעת אם בכלל אני רוצה לראות... לא יודעת אם אני רוצה שזה יקרה שוב... לא יודעת אם אני רוצה פירוק או אחדות ממושכת... אני יודעת שאני אוהבת אותך... אבל מעבר לזה אני לא ממש יודעת... עכשיו אנחנו נקראים ``ביחד`` ממש ביחד... אני רואה אותך פעם בשבוע... למה בכלל נכנסתי לזה? הרי ידעתי שהכל יהיה כמו אז... אוף אני כבר לא יודעת וזהו... אולי זה בכלל יותר טוב לא לדעת?.. אבל אני לא מאלו של הראש קטן... לא הייתי ולא אהיה לעולם... אני מאלו שלוקחים את העיניינים לידיים, מארגנים פגישות מסיבות חברים שכולם יהיו יחד שוב זו שעושה את כל הטלפונים זו שרצה ומשיגה כל דבר שהיא רוצה.. זו שהיא בעצם ל-י-א-ת...ליאת... תמיד שנאתי את השם הזה שלי.. איכסי שם עם יותר מדיי משמעות... רציתי פעם שיקראו לי דפנה... דפנה.. אח איזה שם. אבל אין מה לעשות אני ליאת וזהו... או פה תותי... טוב גם פה כולם יודעים שקוראים לי ליאת... תראה איפה התחלתי ולאן הגעתי.. מה זה אמור לעניין אותך שרציתי שיקראו לי דפנה?... או גאד... תשמור עליי... שיהיה רק טוב שאני כבר אדע... ליאת.