ללא גבולות (1)

[מחכה איפה שתהיי]

ללא גבולות (1)

חזרתי לקצת, בא לי שוב פעם לכתוב ...

עוד דייט לא מוצלח. כן, מנפלאות הבליינד דייט, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. החורף הקיש בדלת, מביא איתו את הגשם הראשון שלא הפסיק לרדת בשעתיים האחרונות, ממאן להרגע. חמישי בערב, השעון מראה עשר וחצי, ישובים באיזה פאב במרכז תל אביב, מוסיקה שקטה ברקע, שיחות רדודות מתוך ספר השיחות של בוגרי הקורס "איך לעבור בליינד דייט גרוע בשלום", הפה מפהק והעיניים על השעון. לא, אני לא בראד פיט, אפילו לא תום קרוז ומן הסתם יצא לי להיות גם מעברו השני של המתרס, אבל אותו ערב, אני הייתי הצד הסובל, וחיכיתי שיעברו להן עוד כמה דקות כדי שנוכל לגמור את הדייט הזה ולחזור הביתה (לבד!) בשלום. היא נראתה טוב, בטח לא טיפשה, אפילו מצאנו פה ושם על מה לדבר, אבל זה לא היה זה. ממש לא. למעט הבירה במורד הגרון שלי שום דבר לא זרם שם. פגישה מסוג הפגישות בהן אתה יודע מהדקות הראשונות שזה פשוט לא זה, אבל מנסה, אולי בכל זאת. כשביקשתי את החשבון, נדמה היה לי שראיתי חיוך בזוית פיה של המלצרית. היה נדמה כאילו היא יודעת בדיוק מה עובר עלי, מחייכת כמשתתפת בצערי. ענת, הדייטית שלי ניגשה לשירותים, חוצה במסלולה את דרכה של המלצרית שהתקדמה לעברי עם החשבון. היא הניחה אותו על השולחן ופנתה ללכת. "תודה", אמרתי , תוך כדי אנחה "זה לא זה, הא?" היא אמרה לי, מאמצת פרצוף עצוב. "ממש לא... מכירה את ההרגשה" ? היא חייכה, הנהנה וחזרה לכוון הבר. עקבתי במבטי אחריה. יש משהו מושך במלצריות... חשבתי לעצמי, או אולי זה רק אני ? החיוך שלהן, ההליכה בין השולחנות, הרצון לשאת חן ולקבל את הטיפ המיוחל, הופך אותן בעיני לדוגמניות על מסלול הבר. על חלקן ניתן להבחין בבירור כי החיוך הוא אפילו אמיתי, לא אחד ששמור ללקוחות. כזה היה החיוך שלה. החיוך הזה היה מחובר לפנים יפות, חלקות ובהירות, בעלות עיניים ירוקות שגם החושך בפאב לא הצליח לכבות, ושיער שחור ארוך אסוף, כמנהג המקום. על החשבון הודפס כמה רוצים מאיתנו על שתי בירות וקצת מזטים. למטה הופיע בכתב עגלגל המשפט הצפוי "לא כולל שירות" מלווה בציור של פרח קטן. מבט מדוקדק יותר על התדפיס גילה את שם המלצרית שלנו, אפרת ..... הסתכלתי עליה על אפרת, מרחק שני שולחנות ממני משרתת לקוחות אחרים, מבחין איך היא מגניבה לעברי מבט חטוף שנעלם מייד. 3 דקות לאחר מכן, ענת ואני היינו בחוץ, צועדים בשתיקה לעבר האוטו שחנה לא הרחק משם, כדי לגמור את הערב הזה בצורה מכובדת, איש איש בביתו. את מה שעשיתי כמה רגעים קודם בפרץ של ספונטניות, מתובל בקצת אומץ, לא יכולתי כמובן לספר לענת. ממילא לא נפגש יותר לעולם, לפחות לא בנסיבות האלה. אפרת לעומת זאת באותן דקות בהן פסענו לאוטו, ניגשה אל השולחן כדי לאסוף את הכסף שהושאר שם, היא אספה את הצלחת הקטנה עם הכסף והחשבון וניגשה לקופה. רגע לפני שהטביעה את החשבון במגירה, בין שאר החשבונות שהצטברו באותו ערב, משהו עצר אותה. היא הסתכלה שוב על החשבון, וברגע אחד של ידיעה מוחלטת הפכה אותו... וראתה .... היא חייכה... המשך בקרוב

 

[מחכה איפה שתהיי]

ללא גבולות (2)

הפלאפון צפצף, בצורה בה הוא נוהג לבשר לי ש"התקבלה הודעה חדשה" מקש ה"קרא" הביא איתו את תוכן ההודעה: "כן" קראתי שוב ושוב את המילה היחידה שהיתה בהודעה הזאת, מתרגש מעצם ההודעה, וחושב על הבאות. את ענת הורדתי חצי שעה קודם לכן בדיוק במקום בו אספתי אותה בתחילת הערב, אך הפעם הרבה פחות נרגש. נפרדנו לשלום, וחסכנו אחד מהשניה את "נהיה בקשר" כמשפט סיום ששנינו ידענו שמיותר אפילו להגיד. הSMS הזה תפס אותי בבית, ולמען האמת, אפילו קצת עייף. באותם רגעים בהם ענת היתה בשירותים, ואפרת נראתה לי כליל השלמות, כתבתי לה מאחורי החשבון את מה שהיה לי על הלב... לא ממש הקדשתי מחשבה, פשוט כתבתי את הדבר הכי מקורי שהצלחתי להוציא תחת ידי באותו רגע ותחת לחץ... "לא מאמין בבליינד דייט לא מאמין באהבה ממבט ראשון מאמין גדול בחיוך ובעיניים ואם אני אוכל לראות היום אחרי המשמרת שלך שוב את החיוך והעיניים האלה מבטיח להחזיר לך חיוך משלי אפשר?" הוספתי את מספר הנייד שלי, והיה לי ברור שלא תבוא תגובה. מעולם לא עשיתי את זה קודם. נראה לי מביך, נראה לי נדוש, ויותר מכל נראה לי חסר סיכוי. התבדיתי. מזל של מתחילים הוא כנראה יותר מסתם סיסמא. באחת בלילה, מחוץ למקום בו ישבתי לא מזמן עם ענת, חיכתה לי אפרת מחויכת מתמיד. כמה שניות של מבוכה אחרי שנכנסה לאוטו, ואנחנו בדרכנו לדרום תל אביב. "אז מה, תמיד מתחיל עם מלצריות?" היא שאלה בחיוך ובחצי התרסה. "מה פתאום" עניתי,"רק בימי חמישי גשומים, במקרה נפלתי על המשמרת שלך, זכית..." "ולחשוב שהחזאי בכלל לא דיבר על גשם היום" היא חייכה, "תאר לעצמך, עוד יכולתי חס וחלילה לפספס אותך, הא?" "ולחשוב שאת חושבת שהכל במקרה ..." צחקתי, "הפעלתי קשרים במטאורולוגית, גם דני רופ היה בסוד העניין, עוד כמה דקות ביקשתי ממנו לגמור עם הגשם הזה" "ואללה? מה מתוכנן לנו בהמשך?" ושוב החיוך המדהים שלה ... "הזמנתי לנו שקיעה מדהימה עוד חצי שעה, וסיכמנו שנהיה בקשר לגבי הזריחה" אמרתי. "כך שאל תתני למזג האויר להטריד אותך, הכל בשליטה" בדרך לפלורנטין הספקנו להכיר אחד את השניה ברמה של בוחן בסיסי אחד על השני. למדתי לדעת שאפרת היא סטודנטית לתקשורת שנה שלישית, בת 24, מדריכת כושר בזמנה הפנוי, גרה בשכירות עם שותפה ברמת גן, ומגדלת בהרמוניה נדירה כלב ושני חתולים. בכניסה לפאב היא הספיקה לדקלם לי בחזרה את קורות חיי, בהצלחה יתרה. הפאב הזה בניגוד גמור לפאב בו היא עבדה, היה קטן. קטן מאוד אפילו. שלושה שולחנות , כמה כסאות ובר אחד קטן שהחביא מאחוריו הרבה יותר אלכוהול ממה שיכלו לשתות שם במשך חודש. הזמנו מהברמן משהו לשתות. השיחה קלחה, החיוכים הפכו מהר מאוד לפרצי צחוק, מלמדים על חוש הומור דומה, והמון המון כימיה שרצה של מעל הבר. "לחיים" הרמתי כוס כבדה מבירה מסתכל עמוק לתוך עיניה הירוקות. "לחיי הגשם הראשון" היא ענתה, מחזירה לי מבט. לגמנו, כל אחד מהכוס שלו. עוד לגימה. ועוד אחת קטנה. הכוסות הוחזרו למקומם על הבר והסתכלנו אחד על השניה, שותקים בפעם הראשונה באותו ערב. הושטתי את ידי אל פניה מלטף את לחיה בגב כף היד. היא המשיכה להסתכל עלי, עיניה הירוקות חודרות לי לאישונים, לא מצמצה לרגע. כמה שניות לאחר מכן, מתעלמים מהמעטים שישבו לידנו, התנשקנו בלהט שלא היה זכור לי מזמן. נדמה היה שתיכננו את זה שנים. הנשיקה, כמו גם המגע, היתה נעימה ויחד עם זאת לוהטת. מאותו הרגע עמדה באויר תשוקה מדהימה, כזאת שיכולה להיות בין גבר ואישה שרוצים אחד את השניה כמה שיותר מהר. כשהברמן ניגש לשאול אם אנחנו רוצים עוד משהו, ענינו ביחד בלי היסוס: "חשבון!" את הדרך לאוטו עשינו בצעדים מוזרים, מנסים תוך כדי להרגיש אחד את השניה כמה שיותר .. לחבק, לגעת, לנשק... הגשם, כמו שהבטחתי, פסק, וריח הטיפות על הכביש מהול בריח הלילה של דרום תל אביב עמד באויר. ליד האוטו היא נעצרה לרגע, חיבקה אותי חזק ולחשה לי באוזן "ערן..." המשך בקרוב (נראה לי מחר ...)

 

[bugbuster]

לא מחכה ומחכה למחכה איפוא שיהיה

כרומנטיקן חוסר תקנה - הללו הראשונים מספיקים. נהדרים. תיאורי הפגישות העיוורות, הילוכי מלצריות חטובות.. מילת התשובה היחידה - עצום. ההמשך..? מה יחודש לי לאחר מיכן? עוד תיאור מגע חדירה לשילוביו ומיפרטיו הטכניים המפורטים?

טוב.. מדבר מתוך קינאה.. תרתי משמע...

עוד עוד... אלא מה...

אצא לי לשוטט במאורות זימה

 

[מחכה איפה שתהיי]

../images/Emo140.gif תודה

ואולי אני אצליח להפתיע ... אבל האתגר לא קל כך או כך, את המשפט הראשון בפרק השלישי אתה נתת לי...

 

[מחכה איפה שתהיי]

ללא גבולות (3)

"לא רוצה עוד סתם זיון, רוצה משהו חדש, רוצה משהו מטורף, רוצה לרחף, בוא נעשה משהו, שבלי קשר למה שיקרה מחר, זה יהיה לילה שלא אני ולא אתה נוכל לשכוח" שתיים וחצי בלילה, חורף באויר, חרמן מתמיד, רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם להסתער על הדבר הכל-כך מושלם שעומד מולי, והיא, פותחת עלי את זוג עיני השקד שלה וממשיכה, "אני מרגישה שיש לך את זה. קח אותי ערן, בוא נחצה את הגבול של כל מה שאנחנו מכירים" החזקתי את ראשה בין שתי ידי, ונשקתי לה במצח. נשקתי לה באף, לחיים, סנטר, צואר, אחחחח איזה צואר, עורה החלק הגיב לי בנועם, והנשיקות הפכו רטובות יותר ויותר, מידי פעם חולף על שפתיה ברפרוף. נשענים עדיין על האוטו שפתותינו סירבו להפרד, המשכנו להתנשק בלהט, שוכחים מהכל, מהמקום, מהשעה, מעוברי האורח המשונים שחלפו על פנינו מידי פעם, עסוקים אחד בשני כאילו הזמן פסק מלכת. כשנכנסו לאוטו השעון הראה עשרה לשלוש. מדהים איך הזמן טס כשנהנים. מפקד בצבא משך תקופה, וכמה תפקידי ניהול בחיים, לימדו אותי מעט על תוכניות, יעדים, מטרות, ועבודה בשלבים. האלכוהול שזרם בדמי אמנם קצת האיט את קצב המחשבה, אבל מרגע שידעתי מה אני רוצה, התוכנית קיבלה מהר מאוד צבע וצורה. "10 דקות זוזי!" פקדתי עליה בטון של מ"פ, נותן לה עוד נשיקה על הדרך .... היא עלתה הביתה, וכמו שסיכמנו אחרי 10 דקות (או קצת יותר...) היתה חזרה באוטו אחרי מקלחת, בגדים חדשים, ריח גן עדן, ותיק גב. "יש הכל ?" שאלתי , מסתכל לתוך המחשוף הנדיב בחולצה האדומה שהיא בחרה, מחשוף שלא השאיר הרבה מקום לדמיון לגבי מידת החזיה שלה. "C" אמרתי לעצמי, עיני עדיין חוקרות את האזור... "כן, המפקד!" היא אמרה בקול של חיילת טירונות מוסיפה הצדעה. "משוחררת", הצדעתי לה חזרה, תוך כדי שאני מניע את האוטו לעבר היעד הבא. עוד תחנה קצרה אצלי בבית, ואנחנו בדרך לתחנה הסופית. נשענת עלי באוטו מלטפים אחד את השני ונוסעים שוב ברחבי תל אביב, מנצלים כל רמזור לרשום עוד נשיקה וחיבוק. מעגל הנסיעות שהתחיל כמה שעות קודם לכן, עת אספתי את ענת לבליינד דייט, החזיר אותנו בפעם השלישית באותו ערב למקום בו הכל התחיל. כמעט ארבע בבוקר, והפאב נעול וחשוך. את המפתחות, ואישור למה שרצינו, קיבלנו כמה דקות קודם לכן, באחת התחנות במסע שלנו. מצאנו את ניר, בעל המקום שסגר את הלילה עם חברים לא הרחק משם. שיחה קצרה עם אפרת, והיא קיבלה ממנו את מפתחות המקום בלווי קריצה. "דיר באלאק, מחר בבוקר אני רוצה את המקום בדיוק כמו שקיבלתם אותו" הוא הוסיף .. נכנסנו ונעלנו אחרינו את הדלת. חושך מוחלט שרר במקום. אפרת התנפלה עלי בחיבוק. נישקתי אותה והדפתי אותה מעלי. "יש לנו הרבה עבודה פה" נזפתי בה. ולא נשאר לנו הרבה זמן. התפצלנו, כל אחד ידע בדיוק את תפקידו בכוח. כמו מבצע צבאי מדוקדק עבדנו כל אחד משך כרבע שעה נפגשנו במרכז הפאב מסתכלים אחד על השניה, מסתכלים סביבינו, ושוב אחד על השניה. "זה מדהים" היא אמרה, "פשוט מדהים" הנהנתי, "צודקת..." המשך בקרוב

 

[מחכה איפה שתהיי]

ללא גבולות (4 ואחרון)

ניר, בעל המקום, היה מן הסתם בהלם אם הוא היה מגיע עכשיו. אבל ניר לא היה פה. רק אפרת ואני, שותקים מביטים בגאווה במה שעשינו. דמיינו לעצמכם את טירת החלומות שלכם. דמיינו לעצמכם את חדר השינה בטירת החלומות הזאת. את הגודל, את הצבעים, את הריחות, את מוסיקת הרקע, את התפאורה, את האוירה. הדמיון והפנטזיות של אפרת שנכרכו בשלי הולידו לנו ארמון כזה יש מאין. שם, בפאב על גדות רחוב הירקון, עם חלונות גדולים שמשקיפים לים, בנינו לנו את חדר החלומות שלנו בדרך להגשמת הפנזטיה המדהימה שהתחילה רק כמה שעות קודם לכן. במרכז המקום חוברו שתי ספות, מסביבם מעגל קטן נקי מכל חפץ,מן רחבת ריקודםי פרטית שלנו. מסביב סודרו כל השולחנות המקום במעגל גדול עם פתח אחד מול החלון. על השולחנות ועל אדן החלון בערו עשרות נרות בשלל צבעים צורות וריחות. קרן אור דקה, אחת בלבד האירה כדור מראות שתלינו בדיוק מעל המיטה המאולתרת, הפיצה על הקירות מסביב את מאות הנקודות שסבבו ללא הרף משתלבות בצל של שנינו שהוטל על הקירות. ריח קטורת עמד באויר, על מסכי הטלוזיה הענקיים שהיו במקום שרו לכבודנו לסירוגין סטינג, לו ריד, פיטר גבריאל ועוד רבים אחרים... על אחד השולחנות עמד בקבוק יין, ושתי כוסות. שם במרכז, עמדנו לנו חבוקים, רוקדים סלאו באדיבות המוסיקה שברקע, מסתכלים סביב, מריחים את הריחות , סופגים את הצלילים, מסניפים את האוירה ובעיקר נושמים אחד את השני שוב ושוב... בשש בבוקר, עמדנו שם מול החלון מביטים אל הים אחרי שעה ומשהו של סקס מטורף. שם, על הספות, על הבר, מתחת לבר, על הכסאות, על הרצפה הקרה, השתוללנו, צעקנו, גמרנו ושוב התחלנו, מתערבבים שוב ושוב אחד בשניה, מנצלים כל דקה מהארמון הזמני הזה. הפשטנו אחד את השניה לאט לאט, מקפידים להוריד כל פעם רק פיסת לבוש אחת, ומענגים את חלק הגוף שנחשף פעם אחר פעם. בטן, גב, כתפיים, החזה המדהים שהתגלה מתחת לחזיה השחורה שלה, רגליים, כפות רגליים, מנשקים באדיקות כל פיסת גוף... ירדנו אחד לשניה, מצליחים להגיע לגבהים חדשים. היא מצצה באדיקות מביאה אותי כל פעם מחדש על סף גמירה ומרגיעה, בניגוד אליה, הבאתי אותה לגמור כמה וכמה פעמים עוד לפני שחדרתי אליה. וכשחדרתי בפעם הראשונה, שם , על הספה במרכז הפאב, היא גנחה בקולי קולות, ויכולתי להרגיש כל שריר מגופה מקבל אותי אליה. הזדיינו בטירוף חושים, גופותינו רוקדים יחד בתאום מושלם, מרגישים, מנשקים, נושכים, נושמים, צובטים, שוב מתנשקים... האוירה עשתה לנו את זה. הרגשנו בתוך חלום. אפרת, כמוני, לא נתנה למבוכה לחדור לרגע, והרגשנו כי זה המקום לממש יחד כל מה שרק נרצה. חקרנו אחד בגופו של השניה, מצליחים למצוא שוב ושוב את נקודות העונג אצל השני. שמן מסאג'ים ארומטי שהבאתי מהבית, נוצל במלואו. דקות ארוכות עיסיתי את כתפיה, גבה רגליה, מרגיש את כל גופה מתפתל תחתי. הזמרים ברקע התחלפו מעבירים את המיקרופון מאחד לשני, ואנחנו שוב ושוב, מחפשים מקום נוסף בתוך הארמון הזה לעוד ועוד סקס. הזדיינו בעמידה, בשכיבה, בישיבה, היא עלי, אני מעליה, את המשרה השניה שלב כמדריכת כושר אי אפשר היה לפספס. גם בגלל הגמישות, וגם בגלל הגוף המדהים שהיה לה. כאילו לקחו את האיבר המושלם מכל בחורה עלי אדמות והרכיבו את כולם יחד באפרת. היא היתה מודעת לגופה, לגמישות שלה, וניצלה את זה שוב ושוב כדי להגיע לתנוחות שמעולם לא חלמתי לנסות. הצעקות שלי ושלה ברקע, נבלעו בקירות המוארים, מהדהדות בחלל ארמון הסקס הפרטי שלנו. מותשים ומסופקים יותר מתמיד עמדנו שם מול החלון חבוקים, משקיפים על הים שהחל להפוך משחור לכחול עם עלות השחר. ברקע שר לנו לו ריד את perfect day ואנחנו, לא ידענו לאן כל זה מוביל, איך יראה המחר, ומה יהיה מחרתיים. דבר אחד היה ברור לשנינו, את הלילה הזה לא נשכח לעולם... Just a perfect day drink Sangria in the park And then later when it gets dark, we go home Just a perfect day feed animals in the zoo Then later a movie, too, and then home Oh, it's such a perfect day I'm glad I spend it with you Oh, such a perfect day You just keep me hanging on You just keep me hanging on סוף

 

[bugbuster]

מקורי, אין ספק... וקצת רכילות..?

מה אם בת הזוג המפוצצת? מה הקשר? להיות יותר חפרן? מציצן... וואאווו..!

אני ממשש מחורפן.. טוב, אם אין תשובה..

אצא לי לשוטט במאורות זימה... (שב"ש)

 

[הנסיכה של הכוכב]

רומנטי וקוסם

אהבתי את העדינות והחום קראתי בנשימה אחת ונהנתי מכל מילה ומכל משפט רומנטי ומקסים ואמיתי לא משהו שלא ניתן למימוש מקווה שנהנת מהכתיבה לפחות כמו שאני נהנתי מהקריאה