צועניה אדומה
New member
לכתוב וללכת.
"באתי לכתוב וללכת" היא אומרת בכניסה לביתו כשהוא פותח עבורה את הדלת.
"אחרי זה אלך".
הוא לא אומר מילה, רק מצביע אל עבר הסלון, שם בצדו הימני עומד לו השולחן נקי מחפצים,
מלבד עט ודף נייר. היא מתקרבת ומתיישבת על הכיסא, מקרבת אותו אל השולחן והיד שלה תופסת בטבעיות את העט.
"לא", הוא אומר, "תניחי את זה. היום המילים שלך ישמשו אותי אחרת".
היא מניחה ומבט של שאלה בעיניה, מחשבות מתרוצצות בראש.
"חכי בסבלנות, אני כבר מגיע".
היא ממשיכה לשבת, על אף שהגרון שלה זועק מים, והיא יודעת שהצעדים למטבח יהיו טעות מרה,
אז בולעת קצת רוק, יושבת שתוקה.
הוא חוזר וידיו מאחורי גבו.
"שתי הידיים מאחורי הכיסא. קדימה".
בהתחלה תמיד מקנן בה איזה חשש קל, אולי הפעם יילך רחוק מדי, או ישכח, אבל היא יודעת שכשההתמסרות אליו עוטפת אותה, היא נזכרת בכל מה שהיא זקוקה לו.
הוא מתכופף, קושר את הידיים שלה האחת לשנייה ונושק לכל כף יד בעדינות. לכל כף יד הוא לוחש "היום אתן נחות. היא זו שתעבוד".
וכך, כשהוא מחלק אותה לאיברים עובדים ואיברים נחים, הפנים שלו מתקרבות אל שלה וצבע העיניים הבהיר מקבל גוון כהה יותר.
הוא פותח את פיו. "המילים שלך ייצאו היום דרך השפתיים. את תדברי ואני אכתוב עבורך. ובסוף, כשהתוצאה תהיה מושלמת, רק אז תוכלי לכתוב. תוכלי לכתוב על עצמך שאת שייכת לי".
"באתי לכתוב וללכת" היא אומרת בכניסה לביתו כשהוא פותח עבורה את הדלת.
"אחרי זה אלך".
הוא לא אומר מילה, רק מצביע אל עבר הסלון, שם בצדו הימני עומד לו השולחן נקי מחפצים,
מלבד עט ודף נייר. היא מתקרבת ומתיישבת על הכיסא, מקרבת אותו אל השולחן והיד שלה תופסת בטבעיות את העט.
"לא", הוא אומר, "תניחי את זה. היום המילים שלך ישמשו אותי אחרת".
היא מניחה ומבט של שאלה בעיניה, מחשבות מתרוצצות בראש.
"חכי בסבלנות, אני כבר מגיע".
היא ממשיכה לשבת, על אף שהגרון שלה זועק מים, והיא יודעת שהצעדים למטבח יהיו טעות מרה,
אז בולעת קצת רוק, יושבת שתוקה.
הוא חוזר וידיו מאחורי גבו.
"שתי הידיים מאחורי הכיסא. קדימה".
בהתחלה תמיד מקנן בה איזה חשש קל, אולי הפעם יילך רחוק מדי, או ישכח, אבל היא יודעת שכשההתמסרות אליו עוטפת אותה, היא נזכרת בכל מה שהיא זקוקה לו.
הוא מתכופף, קושר את הידיים שלה האחת לשנייה ונושק לכל כף יד בעדינות. לכל כף יד הוא לוחש "היום אתן נחות. היא זו שתעבוד".
וכך, כשהוא מחלק אותה לאיברים עובדים ואיברים נחים, הפנים שלו מתקרבות אל שלה וצבע העיניים הבהיר מקבל גוון כהה יותר.
הוא פותח את פיו. "המילים שלך ייצאו היום דרך השפתיים. את תדברי ואני אכתוב עבורך. ובסוף, כשהתוצאה תהיה מושלמת, רק אז תוכלי לכתוב. תוכלי לכתוב על עצמך שאת שייכת לי".
