לכל משתתפי הפורום

[זהות]

לכל משתתפי הפורום

במהלך היומיים האחרונים נכנסתי לכאן כי רציתי לכתוב , אך כשקראתי אתכם הרגשתי כאילו הגעתי למסיבה סגורה . קלישאה נבובה היא משתתפת בצערכם אך אני כותבת לכם מכל הלב - כאב לי מאוד לקרוא אתכם . אני יודעת שכשכאבתי את כאבי האישי הוא היה כל כך ממוקד לא עניין אותי כהוא זה השתתפותו של זה או אחר בצערי . כשחלף זמן מה והתחלתי לרצות לצאת מעצמי ולחלוק את כאבי התאכזבתי לגלות מה מועטה יכולתם של רבים מהסובבים להכיל את כאבי , את געגועי . פתאום הבנתי שהרבה אנשים לא מתכוונים לשמוע באמת מה שלומי כשהם שואלים לשלומי . איני בטוחה בבחירת המילה "טוב" אך אני חושבת ש"טוב" שיש חדר כזה שמאפשר למי שיש ולמי שאין עם מי לחלוק אובדנים וכאבים . חשתי צורך עז לשתף אתכם .

 

[trini]

איתך../images/Emo23.gif

 

[shanibi]

מה שלומך? (באמת מתעניינת!!) ותרגישי

חופשי לכתוב כשאת רוצה. יש פה אנשים טובים!

 

[nypx]

לכי לישון כבר,,,,,

בסוף תאחרי .... ואם את לא רוצה אז לפחות תשתי

או אולי קצת

ותטעיני את הפלאפון ביסלי כבר אכלת ? לילה טוב

 

[shanibi]

../images/Emo24.gif אתה בנאדם טוב ../images/Emo140.gif../images/Emo39.gif../images/Emo142.gif

 

[זהות]

שלומי ...

רע , וכשקראתי את הודעתו של אשחר חשתי עצב עמוק . מהו הדבר האמיתי ? כאב אמיתי ? לא רציתי להגיב על דבריו אך הם היו קשים מנשוא עבורי . למישהו כאן יש מונופול על כאב ?.????????????????????? איני רוצה להתעמת או להשוות אובדנים וכל אחד כאן , אני מניחה , חווה אובדן אמיתי , מאוד סובייקטיבי אך זהו אובדנו . אובדני מאוד אמיתי ופתאום יש לי הרגשה שאולי אין כאן באמת מקום לכולם... מישהו כאן עושה שקילה ומדידה של כאב . עצוב ... תודה לך על התענינותך , אני קוראת אתכם הרבה אך ממעטת לכתוב ואכן התרשמתי שיש כאן לא מעט אנשים אנושיים .

 

[אחת מהצד]

צר לי על הכאב שלך

וחושבת.. כמו שאמרת.. שכאב של הנשמה הוא דבר שלא ניתן להשוואה. וכשכואב.. כואב. וזהו. וזה תמיד הדבר אמיתי. ולכל אחד יש את הזכות לראות את הכאב שלו ככאב הכי גדול והכי בלתי נסבל והכי כואב. גם לך יש את "הזכות" הזו. וגם לאחרים. ואם מצערת אותך שפיטה של מישהו.. אז יקירתי.. את בהחלט יכולה להפגע. יחד עם זאת, את יכולה לבחור להבין מאיפה הדברים נאמרו. נדמה לי שתגלי שהם נאמרים מאותו מקום שאת כתבת. יש כאן מקום לכל מי שחווה אובדן וכואב לו. וכל אחד צריך להרגיש חופש לפרוק פה בלי צנזורה ובלי לחשוב מה יגידו ואיך יתייחסו. כי פה יש אוזניים שמבינות בדיוק.. ומסוגלות להכיל. ואם זה מה שהאיש מרגיש.. אז זה מה שהוא מרגיש. וזה בסדר. למה את צריכה לקחת את זה באופן אישי? שבת שלום לך יקירה שלי אחת מהצד

 

[זהות]

...תודה , אחת ../images/Emo7.gif

 

[זהות]

החלטתי ...

בכל זאת להוסיף כמה מילים למרות שבימים האחרונים הרגשתי שזה לא ממש המקום בשבילי ... למרות הרתיעה הגדולה שיש לי מהמכשיר הזה בכלל ומכתיבה בפרט , כשנכנסתי לכאן לאחר היסוסים רבים , הרגשתי הקלה , ההתכתבויות איתך ועם גריני עשו לי טוב , הרגשתי שאתן מאוד מבינות את אובדני למרות שאין לי שמץ של מושג מהו אובדנכן . להפתעתי הרבה הרגשתי חופשיה מאוד לפרוק את כאבי ולחלוק אותו , תגובותכן חיממו את ליבי והקלו עלי להמשיך ולכתוב אך מערב יום הזכרון הרגשתי שוב ושוב שחדר זה הפך ל"מסיבה סגורה " ולכאבי אין כאן מקום ! כתיבתו של אשחר1 הכאיבה לי במיוחד ושיתקה אותי .

 

[גריני]

מקום לכאב

זהות יקרה, אני מרגישה את הקושי שלך ומאוד מבינה אותך. אבל רוצה להוסיף את "5 האגורות" שלי: יש כאבים מסוגים שונים לאנשים שונים, בתקופות זמן שונות. אני לא רואה איך אפשר "לכַמת" כאב - להעמיד אותו כאילו באיזו סקלה שתמדוד למי כואב יותר ולמי פחות. כשלמישהו כואב - אז זה כואב! וייתכן שלעוד מישהו כואב - אז גם לאחר כואב. נקודה! אני שמחה על כך שמצאת את עצמך במקום הזה, על כך שאת מסוגלת לפרוק כאן חלק מהמעמסה הרגשית שלך. אני מקווה שתמשיכי לעשות כך. ראי - יש בפורום משתתפים רבים - כל אחד מגיב להודעות שהוא רוצה להגיב, ומסיבות אלו או אחרות - נמנע מלהגיב לאחרות. אנחנו אנשים שונים, שבאים ממקומות שונים, בעלי מגוון של דעות - גם אם מה שמקשר ביננו הוא שכול ואובדן. בהודעה הראשונה שאני כתבתי כאן "התנצלתי" על כך שאני - בתחושה שלי - לא חוויתי את אותו האובדן הנורא שאחרים בפורום מדברים עליו. זה לא הפריע לי "להתחבר" לכאב של (לפחות חלק) מחברי הפורום - ממקומות אחרים בחיים שלי. עוד משהו שאני רוצה לספר לך ולאחרים: בחוג מכרי הקרוב יש 2 נשים בנות אותו הגיל (בערך) עם סיפור חיים דומה: שתיהן התאלמנו בגיל צעיר יחסית, שתיהן איבדו בנות (שנפטרו צעירות ממחלת הסרטן). נשים אלה מהוות עבורי דוגמא חיה לאיך "היסטוריה" דומה מביאה אנשים שונים לתפקודים שונים - הן כ"כ שונות בתפקוד שלהן: האחת שרויה בדכאון עמוק מזה שנים, השניה "מחוברת לחיים" - נפגשת עם חברות, מבלה וכו´ - ואני בטוחה שהיא כואבת לא פחות..... אז, כן - הודעתו של אשחר היא קשה וכואבת מאוד! ועם כל ההבנה לכאבו - זוהי דרכו שלו - זו לא בהכרח דרכם של אחרים ודווקא באי הפורום הזה יכולים להבין - שיש דרכים שונות להתמודדות עם השכול וכבר דיברנו על כך לא מעט - שאין דרכים "נכונות" יותר או פחות, איש איש בדרך שמתאימו לו! ואנו כאן כדי לתמוך האחד בשני - בדרך בה כל אחד מאתנו בוחר! להרגשתך ש: "מערב יום הזכרון הרגשתי שוב ושוב שחדר זה הפך ל"מסיבה סגורה " - אומר שזה טיבו של יום הזכרון - הוא ממקד את הכאב לסוג אחד של אובדן. אבל כותבים (וקוראים) פורום זה גם אנשים שיקיריהם אבדו בנסיבות אחרות, אז אין להם מקום כאן - לדעתך? שלך, גריני

 

[אחת מהצד]

כל פעם

שמתעורר פה דיון בנושא "הזכויות" והרגשת השייכות אני מגלה עוד משהו. אז תודה לך. וכבר נמאס להגיד שכל מי שרוצה להיות חלק ולהשתתף בפורום, יכול להצטרף שהרי זה פורום פתוח.. ולא הסלון הפרטי של אף אחד.. אז ספציפית.. חושבת שיש פה מקום שווה וחשוב גם לבני הזוג "החדשים" של אלה שאיבדו. גם כי ההתמודדות שלהם עם האובדן של בן/ת הזוג שלהם קשה, כואבת ומורכבת. וגם כי לצד השני (אלה שהתאלמנו) יש הרבה מה ללמוד כאן מהם, על עצמו ועל בן/ת הזוג שלו. הסתבכתי קצת עם הזכר והנקבה אבל ברור שזה לכולנו.. אז תרגישי טוב יקירתי. וזה

כי את.. את. שלך באהבה גדולה.

 

[קולינרית]

יש מספיק כאב לכולם

הי זהות- הזדהיתי מאוד עם דברים שכתבת, לא מזמן איבדתי בן זוג יקר שהיה גם בן, אח מפקד חבר שכן תלמיד פקוד אחיין ועוד המון דברים. בכל מהלך ימי השבעה יכולתי לראות בעיקר את הכאב שלי, ושל ההורים והקרובים ביותר. ככל שעבר הזמן ( ולא עבר כמעט זמן אבל זה נראה המון ) הצלחתי להבין עוד כמה אנשים כואבים את מותו, וכל אחד שהצטרף, כל אחד שבא ואמר לי כמה קשה לו חיזק בי את ההבנה ( שהיתה כבר קודם ) איזה אדם נפלא הוא היה, כמה אנשים שרק עברו לידו באיזשהו פרק בחיים נשארו כואבים את חסרונו. והרשימה ארוכה עד מאוד.. פתאום אני מצליחה לחשוב שאמנם אני ישנתי איתו בלילה אך היה לו נהג שנסע איתו שעות ברכב, יש לו פקידה שבילתה איתו שעות רבות, יש לו חיילים שהעריצו אותו ועוד המון אנשים שמתגעגעים. בעיני לכל אחד הכאב שלו, והוא לא בהכרח קשור לקרבה הפורמלית, ואין כאב אחד מבטל את השני.