צוואה
אני, אפילוג, בדעה צלולה, עם מעט חום, הרבה צמרמורות והמון נאחס, כותבת צוואתי זו, בכף רגלי השמאלית, בהכרה מלאה, ומתוך רצון שלא ליצור פילוג בעם – אני מורישה בזאת: לאילה – את העתון של מחר לזיוי – את תיבת המסרים לשחקנית – את הפרגוד לגימל – את הטור השביעי למתחילן מהמלין – את כל העכברות ללי-אור – את התותים למוניקה – את סופטי לסופטי – את מוניקה לאריה (שפרש זמנית) – את שעון הפלסטיק שלי, שידע שדקה שעברה, תהיה גם מחר בשעון. לבוס, שזה מקרוב הגיע, אני מורישה את מפת הירח והכוכבים, (הוא היחיד שיודע להגיע לשם בלי סולם...) עם הכחול, אגב, אני מתכוונת להיקבר...