המשך הרב אבינר - מחלוקות בחזל
ב"דרך חיים" למהר"ל (עמ' רנט), על המשנה כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, שוב מביא את הענין של אדון כל המעשים. יש אדון אחד וממנו כל המעשים שהם הפכיים, מים ואש הפכיים ושניהם עושים רצון ד'. אחר כך מביא המהר"ל קושיה - בגיטין ו: ומי איכא ספיקא קמי שמיא? זה לגבי פילגש בגבעה, יש מחלוקת אמוראים מה מצא שבגללה עשה את המעשה, האם נימא מצא או זבוב מצא. רבונו של עולם אומר כשתי הדיעות. איך יכול להיות ספק בשמים? אומר המהר"ל: זו מחלוקת במציאות, כי אי אפשר גם זבוב וגם נימא, ואיננו יודעים מה היה, אבל רבונו של עולם ודאי יודע מה היה ואם כן לא יכולה להיות מחלוקת על זה. לכן פה שאלה הגמרא האם יש ספק אצל רבונו של עולם. אבל אצלנו אנו מדברים כשיש אפשרות להבנות ובחינות שונות בענינים מסוימים. אם מישהו הילוה כסף לחברו וחברו כופר בהלואה, אי אפשר לומר שזו מחלוקת ויש פנים לכאן ולכאן, כי או שהילוה או שלא הילוה. וכן יש מחלוקת בגמרא האם גובה המזבח היה עשר אמות או שלושים אמות, ואי אפשר לומר שיש בזה בחינות שונות, אלא כנראה שכחו. חרב בית המקדש, עבר הרבה זמן ושכחנו. ודאי הקדוש ברוך הוא יודע מה היה, אבל איננו יכולים לומר שמצד מה היה המזבח עשר ומצד מה שלושים. ובמקרה שלנו אי אפשר לפסוק למעשה כשתי הדיעות ולכן בוחרים בדיעה שיותר קרובה אל האמת, כשם שאדם קרוב יותר לד' מאשר בהמה, אבל הכל מד'. יש גוף המחלוקת ויש בירור המחלוקת. גוף המחלוקת זו תורה, בירור המחלוקת זו ההלכה למעשה. ב"עולת ראיה" א, של - תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מקשה המקשן: מה זאת אומרת, הרי תלמידי חכמים מרבים מחלוקת, וכל פעם שחכם אומר משהו יש חכם שאומר להיפך? אומר הרב ז"ל: לכל דיעה יש מקום. השלום, אין פירושו שכולם חושבים אותו דבר, אלא משמעות השלום היא שלכל דיעה יש מקום, והשלום הוא למצוא את מקומה של כל דיעה. משל לבנין שמורכב מחלקים שונים. אחד רוצה לבנות בית ומזמין חומרים שונים - חול, חצץ, אבן, בלוקים, זכוכית, עץ. אולי תחליט ממה אתה בונה? אני בונה מכולם כי לכל דבר יש מקום. אבל מי שעושה את דלת השירותים מזכוכית ואת דלת הכניסה מאבן, משהו פה לא בסדר. מהיכן הביא את משל הבנין? כי כתוב בהמשך: אל תקרי בניך אלא בוניך, אלה בונים אמיתיים. סיכום השקפתנו - השקפתנו אינה ניגודית, זאת אומרת או זה או זה, אלא יכול להיות גם זה וגם זה. גם לא קיצוניות הפוכה שזו אחדות מטשטשת, לומר שהכל אותו דבר. אי אפשר לומר שאביי החולק על רבא זה אותו דבר ולא כדאי להרבות מחלוקות בישראל. אנו מדברים על ריבוי אחדותי, אחדות המורכבת מהרבה צדדים. כעת נביא כמה הוכחות מהראשונים. יש משנה מפורסמת בעדויות א, ה השואלת - למה נכתבו דברי היחידים עם דברי המרובים, הרי ההלכה היא כדברי הרבים? עונה המשנה - שאם יראה בית דין את דברי היחיד - יסמוך עליו. אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, וזה קשה למצוא, ואם כן זה גורם קפאון סופי לפסיקה ההלכתית, אבל אם כבר הייתה מחלוקת אז בית הדין שבא אחר כך יכול לסמוך על דברי היחיד. זה החידוש. אם היית אומר שאין הלכה כמותו, הפירוש הוא - דבריו בטלין ומבוטלין כעפרא דארעא, ואם כן אין מה לעשות. אבל אין זה כך, אלא זו דיעה וזו דיעה, אבל הולכים אחר הרוב, ואמנם יכולה להיוצר מציאות בה הרוב השתנה. בבית דין קטן אי אפשר להמציא דבר חדש ולחלוק על בית דין גדול שקדם לו, אבל איני ממציא דבר חדש כי שתי הדיעות קיימות במשנה. זה מאפשר לנו להפוך את הרוב. אני הקטן לא יכול לחלוק על גדול, אבל כאשר יש מחלוקת בין גדולים מותר לי להחליט. שאלה: והרי זה הוכרע בדור הקודם? תשובה: השאלה היא מה פירוש ההכרעה. הכרעה אין כונתה שזה מבטל את דעתו של היחיד. המשנה מחדשת שזה לא נקרא לחלוק על בית דין. גם בזה יש מחלוקת ראשונים, האם זה בהוכחות או גם בגזרות. הראב"ד אומר שזה רק בגזירות, דהיינו שאם בית דין הביא הוכחה ואתה מביא הוכחה הפוכה, גם אם אתה קטן אתה יכול לבטל דבריו. אבל אם הוא גזר זה משהו אחר, כי זו אינה הוכחה. לראב"ד אם זה הוכחות אז אפשר לבטל דברי בית דין יותר גדול. לא ניכנס למחלוקת הזאת ודי לנו כרגע בענין הזה. אומר רבי שמשון משאנץ על המשנה: "שאם יראו בית דין דברי היחיד, כגון האמוראים שפסקו הלכות, וכשרואים טעם היחיד יכולים לפסוק כמותו". אף פעם לא ראיתם שהאמוראים פוסקים כדעת יחיד שבין התנאים? יש הרבה דוגמאות לכך. צריך הוכחות לכך אבל זה אפשרי. "שאם נשתקעו דבריו לא היו האמוראים יכולים לחלוק בהדיא עם התנאים שהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין". נשתקעו דבריו, דהיינו שבוטלו לגמרי. "ואף על גב שלא נתקבלו דברי היחיד בזמן ראשון ולא הסכימו רבים עימו, כשיבוא דור אחר ויסכימו רבים לטעמו יהי הלכה כמותם" כלומר, כל זה מבוסס על החידוש שכאשר הרוב מכריע נגד המיעוט הוא אינו מבטל דברי המיעוט ומוכיח מכל וכל שהם טעות. "שכל התורה נאמרה כן למשה, פנים לטמא ופנים לטהר, ואמרו לו: עד מתי נעמוד על הבירור", ד' אמר לו: יש פנים לטמא ולטהר, הוכחות על כל דבר לכאן ולכאן. ואמר משה רבנו: ומה עם ההלכה? "ואמר להם - רבונו של עולם - אחרי רבים להטות, מיהו אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כיון שאלו ואלו דברי אלוקים חיים אז רבונו של עולם מלמד פנים שונות, ולכן דברי המיעוט אינם בטלים ומבוטלים אלא הולכים אחרי הרוב, אבל רוב ומיעוט יכולים להתחלף. כשהתורה אמרה אחרי רבים להטות, כונתה הייתה - הרוב האחרון, אבל ברור שהרוב האחרון אינו יכול לחלוק על הסנהדרין הקודם כי זו המצאה של דבר שלא היה מעולם, ומי שיאמר אחרת הוא אפיקורוס. כתוב ב"פתחי תשובה" שמי שאומר שהוא מחמיר בביטול בשישים הוא אפיקורוס, כי אין שום דיעה אחרת בגמרא.
