נראה לי ש...
זה תלוי בעיקר ב: איך משתמשים בשיעורים. אני משער שיש מי שיפיק פשוט עולם ומלואו מקראטה, בעוד שקפוארה עבורו זה סתם ריקוד קשה עם מוסיקה מעצבנת שלא בא לו להשקיע את הזמן בללמוד את זה - ולעומתו יש מי שקראטה עבורו זה סתם אוסף של תלמידים פנאטיים הלבושים בלבן וקדים למורה בטקסיות אגב ביצוע של תנועות חדות ולא נעימות, בעוד שקפוארה עבורו תהיה מקור של אנרגיה, עוצמה אישית וחוכמת-חיים. כלומר, נראה לי שאפשר לבוא לכל שיעור, כולל קראטה/קפוארה, מתוך גישה שתביא להתפתחות אישית ולהנאה, או מתוך גישה חסרת-תועלת. לסיכום, נראה לי שהדבר תלוי מאוד בהתאמה של האדם להפקת "דברים טובים" מקראטה או מקפוארה. שלך, בן