לכל החברים היקרים
קשה עלי הכתיבה כרגע... אני מניחה שרובכם שמעתם מה קרה כאן ובצ`אט בשבועות האחרונים. נכנס גבר מקסים אל הצ`אט וקנה את ליבות כמעט כל הנשים כאן...אני מודה ומתוודה שאת ליבי כנראה קצת יותר... התברר בסופו של דבר כי אותו גבר מקסים איננו קיים במציאות אלא היה פרי דמיון של בחורה לצורך פרויקט מחקר. שלבים רבים עבור עלי בעקבות גילוי זה... השלב הראשון הוא הכאב על אובדן הדמות שהיתה באמת מקסימה, אוהבת, מפלרטטת, מעניקה ושובת לב... השלב השני שעברתי הוא הכעס על אותה בחורה שבנתה והרסה את הדמות הזאת, ``שלקחה`` לי את הדמות הזאת. השלב השלישי הוא האכזבה מעצמי... איך בזמן כה קצר הצליחה בחורה זאת לרכוש את אמוני...לגרום לי לאבד כל אחיזה במציאות...וללכת אחריה בעיניים עצומות... השלב האחרון הוא שלב פקחון העיניים... להבין שהגבר המושלם לא נמצא...להבין שאסור לבטוח באיש.... להבין שכל אחד שרוצה להעניק יש מאחוריו אינטרס מובהק כלשהוא.... להבין שאסור לעצום עיניים. כל אחד מהשלבים שעברתי היה כואב... אפילו כואב מאוד.... כשדיברתי בטלפון לאחר הגילוי עם אותה בחורה כעסתי עליה באמת ובתמים שגרמה לי לעבור את כל השלבים הנ``ל ובמיוחד את השלב האחרון. השלב של פקחון העיניים. השלב הזה הוא בעצם השלב הקריטי... השלב שאותו לא רציתי לעבור, אני נמצאת כאן בשביל לעצום עיניים... בלשביל לזרום... בשביל הכיף שבאהבה הוירטואלית... בשביל להעניק ובשביל לקבל... ואת זה היא הרסה לי. ולך... לאותה הבחורה יש לי מספר מילים להגיד... את הגעת לכאן לשם הפרויקט של בעקבות רצח הנער בירושלים. שתדעי לך שיש הרבה סוגי רצח, לא רק רצח פיזי... את רצחת נפש... אני מקווה שתקבלי ציון גבוה על הפרויקט שלך.... עשית אותו במקצועיות ראויה לשמה... ובהצלחה רבה. ומילה אחרונה לכולם, לכל החברים הטובים גם כאן בפורום וגם בטלפונים שלא מפסיקים לצלצל ולתמוך תודה רבה רבה לכולכם מכל הלב. אני אלקק את פצעי ואחזור שוב אליכם בגירסה קצת שונה... יותר מפוקחת... פחות נאיבית... אבל אותה ליהי שוב תודה לכולכם, אני מעריכה ומוקירה אותכם מאוד.... אוהבת מאוד ליהי
קשה עלי הכתיבה כרגע... אני מניחה שרובכם שמעתם מה קרה כאן ובצ`אט בשבועות האחרונים. נכנס גבר מקסים אל הצ`אט וקנה את ליבות כמעט כל הנשים כאן...אני מודה ומתוודה שאת ליבי כנראה קצת יותר... התברר בסופו של דבר כי אותו גבר מקסים איננו קיים במציאות אלא היה פרי דמיון של בחורה לצורך פרויקט מחקר. שלבים רבים עבור עלי בעקבות גילוי זה... השלב הראשון הוא הכאב על אובדן הדמות שהיתה באמת מקסימה, אוהבת, מפלרטטת, מעניקה ושובת לב... השלב השני שעברתי הוא הכעס על אותה בחורה שבנתה והרסה את הדמות הזאת, ``שלקחה`` לי את הדמות הזאת. השלב השלישי הוא האכזבה מעצמי... איך בזמן כה קצר הצליחה בחורה זאת לרכוש את אמוני...לגרום לי לאבד כל אחיזה במציאות...וללכת אחריה בעיניים עצומות... השלב האחרון הוא שלב פקחון העיניים... להבין שהגבר המושלם לא נמצא...להבין שאסור לבטוח באיש.... להבין שכל אחד שרוצה להעניק יש מאחוריו אינטרס מובהק כלשהוא.... להבין שאסור לעצום עיניים. כל אחד מהשלבים שעברתי היה כואב... אפילו כואב מאוד.... כשדיברתי בטלפון לאחר הגילוי עם אותה בחורה כעסתי עליה באמת ובתמים שגרמה לי לעבור את כל השלבים הנ``ל ובמיוחד את השלב האחרון. השלב של פקחון העיניים. השלב הזה הוא בעצם השלב הקריטי... השלב שאותו לא רציתי לעבור, אני נמצאת כאן בשביל לעצום עיניים... בלשביל לזרום... בשביל הכיף שבאהבה הוירטואלית... בשביל להעניק ובשביל לקבל... ואת זה היא הרסה לי. ולך... לאותה הבחורה יש לי מספר מילים להגיד... את הגעת לכאן לשם הפרויקט של בעקבות רצח הנער בירושלים. שתדעי לך שיש הרבה סוגי רצח, לא רק רצח פיזי... את רצחת נפש... אני מקווה שתקבלי ציון גבוה על הפרויקט שלך.... עשית אותו במקצועיות ראויה לשמה... ובהצלחה רבה. ומילה אחרונה לכולם, לכל החברים הטובים גם כאן בפורום וגם בטלפונים שלא מפסיקים לצלצל ולתמוך תודה רבה רבה לכולכם מכל הלב. אני אלקק את פצעי ואחזור שוב אליכם בגירסה קצת שונה... יותר מפוקחת... פחות נאיבית... אבל אותה ליהי שוב תודה לכולכם, אני מעריכה ומוקירה אותכם מאוד.... אוהבת מאוד ליהי