אאאאאאאאה!!!!
כל-כך עיצבנה אותי ההודעה שלך, אין לך מושג. בהתחלה חשבתי שזה אפילו לא שווה תגובה אבל עד שסיימתי לקרוא כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי. זה כל-כך ברור שמעולם לא התנסת בכאב אמיתי, כזה שגומר לך את כל המצברי אנרגיה בגוף, כזה שמשאיר אותך חגרת כוחותנפש להתמודד עם החיים, שאפילו עדיף עליו חתך, כי הכאב הפיזי פחות כואב מהכאב בפנים. אני בספק אם היית מסוגלת להתמודד עם כאב כזה, היית קופצת מהקומה השביעית אחרי יום אחד של דיכאון כמו שאני מרגישה רוב החיים שלי. כבר כמה פעמים הצלחתי (ואני בטוחה שאני לא היחידה) לצאת מהדיכאון ולראות את היופי בחיים, אבל הוא רודף אותי לאן שאני הולכת ובסוף תמיד יש נפילות. צריך כוחות נפש עדירים כדי להתמודד עם מה שאנשים פה בפורום מרגישים ואם חיבוק ויקטואלי או כמה מילים טובות נותנים את הכוחות האלה, מי את שתשפטי? מה שאני באמת לא מבינה זה מה את עושה בפורום הזה אם לא מעניין אותך לחלוק ולא מעניין אותך לעודד? מי צריך צומי עכשיו? בשביל מה ההודעה הזאת אם לא בשביל צומי? לפחות אנחנו, ה"דיכאוניים" מקבלים את התצומת לב בצורה לגיטימית ולא בצורה של פגיעה וזלזול ברגשות של אחרים. מקווה שיהיו לך חיים טובים ושתלמדי להיות קצת פחות שיפוטית ויתר רגישה למישהו חוץ להתחת של עצמך.
