ומשהו שנכתב.
באחת הפעולות, היתה סדנת יצירה. כולם אמרו מה הם מרגישים, על התמונות, השירים. לי יצא כזה: --- ושוב המבול שוטף את התעלה כוחותינו נשפכים כמו דם ופו הדוב אונס את בת הים הקטנה שיר ארס לתמימות שנשכחת ועוצמת עיניים ומשוועת לשכוח לחלום חלומות תמונות נצרבו שם, בראש, בזדון? נשרפת בכמיהה משובחת וחושבת עליו וחושבת על פעם וחושבת ולא מצליחה להפסיק הטירוף מי יידע להסביר? הדבר עוד יביא לי כאן נחת נושכת שפה, טעם של דם? מתענגת, עבר, עכשיו שרים רקוויאם תמימות ממולחת. ---