מק לר זה בא מתוך הקרביים
לפחות אני יודעת שאני פתאום מרגישה שיר שמתחיל להתדקלם לי בראש. הוא עולה מלמטה, מהקרביים עובר דרך הלב, היישר לראש. אני כותבת אותו וזהו. מניחה אותו על המדף וחוזרת אליו כעבור זמן מה. כששככה הסערה, סערת הרגשות. קוראת מנתחת, מותחת ביקורת, מוחקת ומתקנת ושוב מניחה לו לזמן מה. ושוב קוראת ושוב מבקרת , עד לשביעות רצוני. לעתים נדירות, אבל קורה, שאני חוזרת לשיר פעם ושוב פעם ומוצאת אותו מושלם בעיני, וכך הוא יוצא. קסנדרה