לכולנו יש מגבלות.
חלקנו "נתקעים",חשים בלתי-מסוגלים להתגבר על המכשולים שהחיים שמו בדרכנו.חלקנו משגשגים בזכות הסביבה מאתגרת. המאבקים שלנו מעדנים את האופי שלנו והופכים אותנו לבנ"א גדולים אף יותר ממה שהיינו,מחושלים וחזקים אף יותר. ולפעמים, ללא קשר למה שאנו עושים בפועל,איננו מצליחים להתרומם מעל התנאים שנולדנו לתוכם.כשאנו לבדנו איננו יודעים כיצד לרתום את הכלים הנחוצים כדי להתקדם בשבילים במסע שלנו. אדם במצב זה צריך להחליט:האם אני נשאר במקום שבו אני נמצא,בלתי מוגשם אולם יודע כי עשיתי כמיטב יכולתי,או שאני הולך לבקש עזרה?! האם אני יוצר קשר עם אדם המסוגל לראות מעבר לשדה הראייה המוגבל שלי ומאפשר לו למשוך אותי למעלה ביחד אתו?! האם אני מושיט את היד אל היד המושטת?! כן,נכון,כולנו יודעים שעלינו לשאוף ולהשתדל כל הזמן.אבל,פנייה לאדם אחר בבקשה לסייע לנו להגיע לפוטנציאל הטמון,סיוע בקבלת כלים הנמצאים מעבר לגבול הראיה שלנו,הבקשה הזו היא מעשה הדורש מידה גדולה של ענווה,במיוחד אם אותו אדם הוא חבר טוב/עמית טוב לעבודה/בן הזוג. כזה היה המקרה של רבקה ויצחק בתחילת נישואיהם. תחילת הפרשה מספרת לנו על היחסים המשפחתיים של יצחק ורבקה:"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם;אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה". כולנו מודעים כי אברהם היה צדיק גדול בדורותיו,אולם מי היו בתואל ולבן הארמיים??? בפרשות השבוע שיבואו נטיב יותר ויותר להכיר את לבן ואת מעשיו הרעים.המדרש גם יספר לנו סיפורים גם על מעשיו הרעים של בתואל.אבל כעת,מי יודע מיהם??? ולמרות הסביבה המשפחתית השלילית הזאת קראנו בשבוע שעבר על הדרך שבו רבקה השפיעה מחסדה ומטוב לבה על עבד אברהם,אליעזר,כשהשקתה גם את גמליו. רש"י מספר לנו שהסיבה היחידה לאזכור שושלת היוחסין של רבקה כאן היא כדי לשבחה:"להגיד שבחה,שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם". ברור כי היא התעלתה מעל התנאים שלתוכם נולדה!!! אולם,מגבלותיה מתבררות במשפט הבא:"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". הייתכן,שרק יצחק התפלל למען יכולתם להביא ילד לעולם??? האם יש ביכולתכם לדמיין אישה הנאבקת לפרי בטן ואינה שופכת את לבה בתפילותיה שלה??? רש"י מבטיח לנו כי אין ספק שאף היא התפללה.רש"י מאיר לנו עפ"י התלמוד,כיצד הם עמדו איש-איש בפינתו והתפללו לאלוקים שיברכם בילד. אולם,למרות שרבקה הייתה פעילה ולמרות שהם פעלו יחד בתור זוג כדי להתגבר על קשייהם,מדוע תפילתו של יצחק היא היחידה המוזכרת והיחידה הנענית בתשובה ברורה ומפורשת??? רש"י מסביר כי "אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, לפיכך נכתב וייעתר לו, ולא וייעתר לה".והסבר זה של רש"י,מעלה שאלה בפני עצמה:האם יש הבדל איכותי בתפילותיהם של רבקה ויצחק??? מפרשים חכמים כי כן.למעשה אכן כך הדבר. רבקה חשבה שיש לה מגבלות.היא לא גדלה בביתם של אנשים יראי שמים.כיוון שנולדה עם איכויות פנימיות מסוימות היה עליה לעשות מאמץ מודע להיות טובה ולעשות את הדבר הנכון,מתוך מאבק תמידי בנורמות הסובבות אותה. יצחק היה מוקף בצדיקים מאז נוצר ברחם אמו.שום דבר לא עיכב אותו מלצמוח לגבהים רוחניים.הוא קיבל רק עידוד וצמיחה תמידיים. כיצד יכלה תפילתה של רבקה אפילו להתקרב למדרגת תפילתו של בעלה?! למעשה,מה שהגביל את רבקה היה המחשבה שהייתה בלבה כאילו יש לה מגבלות. הרבי מליובאוויטש מסביר,כי בעוד רבקה התפללה לאלוקים בשמה של שושלת היחסים המפוארת של בעלה,הנה יצחק התפלל בשם צמיחתה המופלאה של רבקה ובשם הפוטנציאל המתמיד שלה. הוא אמר לאלוקים:"אנא אלוקים,אשתי גדלה בבית של רשעים אך היא כה צדקת שלבטח היא ראויה להתברך בילד". התורה מספרת לנו שתפילתו של יצחק הייתה היחידה שהתקבלה לא מפני שהוא היה מי שהיה,אלא מפני מי שרבקה הייתה. תפילתה של רבקה הייתה בלתי-אפקטיבית משום שהיא לא בטחה מספיק באיכויותיה שלה וביכולתה שלה לצמיחה. היא לא יכלה להשיג את התפקיד הראוי לה עד שהייתה מסוגלת לראות את עצמה מבעד לעיניו של בעלה,שהיא אישה בעלת יכולת פנימית להגיע לגבהים עצומים של רוחניות,הודות ולמרות הרקע שלה. בדיוק כפי שיצחק היה מסוגל להביט אל מעבר לרקע של רבקה ולראות את איכויותיה המדהימות שיהפכו אותה לשותפה האידיאלית בכינון העם היהודי,כך הייתה רבקה מסוגלת לראות כיצד יצחק יעזור לה להגשים את מה שלא עלה בידה לעשות לבדה. הוא,על בסיס החינוך הטהור שזכה לקבל,יוכל לפתוח את תודעתה לגובהי הרוח שאליהם היא הייתה מסוגלת להגיע,ושלגמרי לא הייתה מודעת להם בשל הרקע שממנו באה. הוא ידע,כי בגלל המקום שממנו היא באה והחינוך שקיבלה היא עברה דרך ארוכה מאוד של צמיחה רוחנית,הרבה יותר ממה שהוא עצמו היה עתיד לחוות אי-פעם. וכעת,כשהיו להם רגשות הכבוד והענווה ההדדיים האלה,הם בורכו בילד. לעתים קרובות כדי לדעת מי אנחנו באמת ולמה אנו מסוגלים,עלינו לראות את עצמנו מבעד עיניו של אדם אחר. ובסופו של דבר,המגבלות האמתיות היחידות שלנו הן אלה שאנו מטילים על עצמנו.
חלקנו "נתקעים",חשים בלתי-מסוגלים להתגבר על המכשולים שהחיים שמו בדרכנו.חלקנו משגשגים בזכות הסביבה מאתגרת. המאבקים שלנו מעדנים את האופי שלנו והופכים אותנו לבנ"א גדולים אף יותר ממה שהיינו,מחושלים וחזקים אף יותר. ולפעמים, ללא קשר למה שאנו עושים בפועל,איננו מצליחים להתרומם מעל התנאים שנולדנו לתוכם.כשאנו לבדנו איננו יודעים כיצד לרתום את הכלים הנחוצים כדי להתקדם בשבילים במסע שלנו. אדם במצב זה צריך להחליט:האם אני נשאר במקום שבו אני נמצא,בלתי מוגשם אולם יודע כי עשיתי כמיטב יכולתי,או שאני הולך לבקש עזרה?! האם אני יוצר קשר עם אדם המסוגל לראות מעבר לשדה הראייה המוגבל שלי ומאפשר לו למשוך אותי למעלה ביחד אתו?! האם אני מושיט את היד אל היד המושטת?! כן,נכון,כולנו יודעים שעלינו לשאוף ולהשתדל כל הזמן.אבל,פנייה לאדם אחר בבקשה לסייע לנו להגיע לפוטנציאל הטמון,סיוע בקבלת כלים הנמצאים מעבר לגבול הראיה שלנו,הבקשה הזו היא מעשה הדורש מידה גדולה של ענווה,במיוחד אם אותו אדם הוא חבר טוב/עמית טוב לעבודה/בן הזוג. כזה היה המקרה של רבקה ויצחק בתחילת נישואיהם. תחילת הפרשה מספרת לנו על היחסים המשפחתיים של יצחק ורבקה:"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם;אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה". כולנו מודעים כי אברהם היה צדיק גדול בדורותיו,אולם מי היו בתואל ולבן הארמיים??? בפרשות השבוע שיבואו נטיב יותר ויותר להכיר את לבן ואת מעשיו הרעים.המדרש גם יספר לנו סיפורים גם על מעשיו הרעים של בתואל.אבל כעת,מי יודע מיהם??? ולמרות הסביבה המשפחתית השלילית הזאת קראנו בשבוע שעבר על הדרך שבו רבקה השפיעה מחסדה ומטוב לבה על עבד אברהם,אליעזר,כשהשקתה גם את גמליו. רש"י מספר לנו שהסיבה היחידה לאזכור שושלת היוחסין של רבקה כאן היא כדי לשבחה:"להגיד שבחה,שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם". ברור כי היא התעלתה מעל התנאים שלתוכם נולדה!!! אולם,מגבלותיה מתבררות במשפט הבא:"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". הייתכן,שרק יצחק התפלל למען יכולתם להביא ילד לעולם??? האם יש ביכולתכם לדמיין אישה הנאבקת לפרי בטן ואינה שופכת את לבה בתפילותיה שלה??? רש"י מבטיח לנו כי אין ספק שאף היא התפללה.רש"י מאיר לנו עפ"י התלמוד,כיצד הם עמדו איש-איש בפינתו והתפללו לאלוקים שיברכם בילד. אולם,למרות שרבקה הייתה פעילה ולמרות שהם פעלו יחד בתור זוג כדי להתגבר על קשייהם,מדוע תפילתו של יצחק היא היחידה המוזכרת והיחידה הנענית בתשובה ברורה ומפורשת??? רש"י מסביר כי "אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, לפיכך נכתב וייעתר לו, ולא וייעתר לה".והסבר זה של רש"י,מעלה שאלה בפני עצמה:האם יש הבדל איכותי בתפילותיהם של רבקה ויצחק??? מפרשים חכמים כי כן.למעשה אכן כך הדבר. רבקה חשבה שיש לה מגבלות.היא לא גדלה בביתם של אנשים יראי שמים.כיוון שנולדה עם איכויות פנימיות מסוימות היה עליה לעשות מאמץ מודע להיות טובה ולעשות את הדבר הנכון,מתוך מאבק תמידי בנורמות הסובבות אותה. יצחק היה מוקף בצדיקים מאז נוצר ברחם אמו.שום דבר לא עיכב אותו מלצמוח לגבהים רוחניים.הוא קיבל רק עידוד וצמיחה תמידיים. כיצד יכלה תפילתה של רבקה אפילו להתקרב למדרגת תפילתו של בעלה?! למעשה,מה שהגביל את רבקה היה המחשבה שהייתה בלבה כאילו יש לה מגבלות. הרבי מליובאוויטש מסביר,כי בעוד רבקה התפללה לאלוקים בשמה של שושלת היחסים המפוארת של בעלה,הנה יצחק התפלל בשם צמיחתה המופלאה של רבקה ובשם הפוטנציאל המתמיד שלה. הוא אמר לאלוקים:"אנא אלוקים,אשתי גדלה בבית של רשעים אך היא כה צדקת שלבטח היא ראויה להתברך בילד". התורה מספרת לנו שתפילתו של יצחק הייתה היחידה שהתקבלה לא מפני שהוא היה מי שהיה,אלא מפני מי שרבקה הייתה. תפילתה של רבקה הייתה בלתי-אפקטיבית משום שהיא לא בטחה מספיק באיכויותיה שלה וביכולתה שלה לצמיחה. היא לא יכלה להשיג את התפקיד הראוי לה עד שהייתה מסוגלת לראות את עצמה מבעד לעיניו של בעלה,שהיא אישה בעלת יכולת פנימית להגיע לגבהים עצומים של רוחניות,הודות ולמרות הרקע שלה. בדיוק כפי שיצחק היה מסוגל להביט אל מעבר לרקע של רבקה ולראות את איכויותיה המדהימות שיהפכו אותה לשותפה האידיאלית בכינון העם היהודי,כך הייתה רבקה מסוגלת לראות כיצד יצחק יעזור לה להגשים את מה שלא עלה בידה לעשות לבדה. הוא,על בסיס החינוך הטהור שזכה לקבל,יוכל לפתוח את תודעתה לגובהי הרוח שאליהם היא הייתה מסוגלת להגיע,ושלגמרי לא הייתה מודעת להם בשל הרקע שממנו באה. הוא ידע,כי בגלל המקום שממנו היא באה והחינוך שקיבלה היא עברה דרך ארוכה מאוד של צמיחה רוחנית,הרבה יותר ממה שהוא עצמו היה עתיד לחוות אי-פעם. וכעת,כשהיו להם רגשות הכבוד והענווה ההדדיים האלה,הם בורכו בילד. לעתים קרובות כדי לדעת מי אנחנו באמת ולמה אנו מסוגלים,עלינו לראות את עצמנו מבעד עיניו של אדם אחר. ובסופו של דבר,המגבלות האמתיות היחידות שלנו הן אלה שאנו מטילים על עצמנו.