לכולן..

לכולן..



אני קוראת כאן את מה שאתן כותבות וקצת נפגעת, חשבתי אם לכתוב את זה או לא ובסוף החלטתי שכן, אני כותבת, כי זה מטרת המקום. יש פה גם אנשים ששוקלים באמת המון, כמוני לדוגמא, אני יותר מכפול מהמספרים שאתן רושמות. אתן מתייחסות אל עצמכן כאל פרות, ואני יודעת שזה נובע מזה שאתן מרגישות ככה באמת. אבל מה אני צריכה להרגיש בהשוואה??
 
אני איתך

אני איתך

אני משער שאני שוקל רבה יותר ממך בפעם האחרונה שהייתי דו סיפרתי זה עוד היה בתחילת התיכון, ומחזיק לך אצבעות
 
הי לך..



האמת היא שאם לא אכפת לך הייתי שמחה לדבר איתך יותר.. כי פה יחסית אין הרבה עם הבעיה שלנו.. ואני כן צריכה קצת מישהו שיבין, אני יודעת שאתה מבין מהשיר המדהים שכתבת.. הוא היה כל כך אמיתי וכל כך הזדהיתי איתו. אז זהו.. אשמח לשמוע ממך. בי ניב
 
צפרדעית הי



אני שוב עוברת וקוראת את הדברים, מבחינתי אוכל הוא לא דבר מגעיל ודוחה כל כך, אלא להיפך ולקרוא את הדברים שכותבים קצת פוגע בי. אני כן צריכה את תמיכתך אם את מבינה אותי. אני צריכה תמיכה של כאלה שמרגישים כמוני, כי אחרת אני ממש מרגישה פה לא בעניין.. אני או אנחנו, אם את מצטרפת שונות מאד מפה, מהיחס לאוכל, לגוף שלנו וההתייחסות שלהן וההשוואה אלי מכניס אותי דווקא לדיכאון. ואני די אדם חזק שלא בדכאון ומנסה ע``י מאבק, ע``י דיאטה להוריד את המשקל עודף שלי. אני מחפשת מישהו שיתמוך בי, יבין את מצבי וידחוף אותי בשעות הקשות. כמובן אם זה מצבך אני פה בשבילך גם, זה ממש ברור. בי בינתיים, אשמח אם תשמרי על קשר.
 

מאיה ה

New member
ניב, אני מצטערת



את צודקת, הכל פה מעוות ולא הגיוני. אני באמת לא רוצה להכנס לכל המספרים האלו, אבל עשיתי זאת רק כדי להמחיש עובדה מסויימת שנגעה למה שעלה כאן קודם. אבל הקטע החשוב הוא, שכולנו פה בעלות הפרעה שנוגעת לגוף ולדימוי שלנו. אל תירתעי מלהעיר אם את מרגישה פגועה, זו היתה הכוונה האחרונה שלי. גם ההרגשה הזו שלך היא חלק מהנושא של בעיות אכילה, ובתוך הנושא הזה ניכנסים גם הבולמוסים המלווים בההקאות וגם אלו שלא, וממש לא משנה מה המשקל שלך אם את מרגישה רע לגבי עצמך. וזה המקום להגיד זאת. את יודעת, לפני זה באמת רציתי לשאול מה רואים מהצד השני, מה ההבדלים ומה הקטעים הדומים שכולנו מרגישים וחולקים פה. ולעזעזל ההשוואות, כולנו כאן באותה קלחת.ושוב, סליחה אם פגעתי. מאיה
 
תודה מאיה



זה פשוט שאתה שומע כל מיני קללות והערות ביניים במשך החיים, ופה המקום שאתה מקווה מאד שזה לא יקרה. הערות כמו פרה, מלוות אותנו כל חיינו באמת מתוך כוונה לפגוע. ופה נוצר לי פתאום מצב שהשוותי את עצמי לכם וזה היה ממש לא לעניין. אצלי הבעיה היא אולי פשוטה, אני אוכלת, אני לא מוציאה את זה בדרכים אחרות.. רק אוגרת. בדומה אליכם זה מסיבות של רגש, אנחנו כאשר רע לנו או קשה או סתם שיעמום אנחנו פונים לאוכל. האוכל מרגיע, נותן הרגשה טובה, אבל אז נוצר מעין גלגל, אתה אוכל, אתה משמין, צוחקים עליך, אתה פגוע, אתה אוכל עוד.. טוב זהו, זה מהצד השני, או שלי.. ניב
 
למעלה