לכולם!
מצחיק שאת ההודעה הראשונה מזה כבר כמה זמן נאלצתי להשתמש בכוחותיי ה"ניהולים" <אמחוק את ההודעה כשאצליח להיכנס לשרת של תפוז> זו גם הייתה ההודעה האחרונה. >לא כולל זאת> הגעתי לכאן ביולי אוגוסט. ימי החופש הגדול של הילדים, וחופשת הסמסטר שלי. עברתי המון מאז. שהגעתי לכאן עדיין היו שאריות שנאה, עדיין לא ידעתי מה אני רוצה, ובכלל מי אני. הייתי מעבירה כאן במקום הזה דיונים עצמיים ומחשבות על חלומות של ילדים ושל מבוגרים, ומצאתי פה מקום בשביל להתפתח. הרבה זמן עבר. כל מי שהכרתי כאן נתן לי משהו. וברור לי שכמו אלה שלא מכאן, גם ממכם למדתי, והחכמתי וגם בזכותכם, אלה שבקשר עדיין ואלה שלא, קיבלתי את עצמי. לא ידעתי המון דברים שהגעתי לכאן. עדיין מחפשת את משמעות האהבה, עדיין מחפשת את משמעות החברות, באתי לכאן, לפגשים, להכרויות, וביקשתי שתלמדו אותי. ביקשתי שכולם ילמדו אותי. אך כמו שהבנתי בחודשים האחרונים- נפגעתי כי ביקשתי משהו כאשר לא ידעתי בעצם מה הדבר שאותו חיפשתי. אז סליחה על דברים מסויימים, ותודה שמכך כן הבנתי, ויותר טוב לי היום. כן הבנתי משמעויות. חלק מזה שלפעמים פשוט צריכים להרגיש, וכשמרגישים משהו, כבר יודעים בעצם מה הצעדים שרוצים לעשות. השנתיים האחרונות מבחינה נפשית לא תמיד היו קלות. התמודדתי עם הרבה, אבל בהחלט יכולה לומר שגדלתי מזה. והתבגרתי בעקבות כל הנקודות הקטנות והנפילות שהעלו אותי גבוה כל כך למקום בו אני מאושרת להיות, וגאה בעצמי על ששם. זה לא נגמר. המלחמה לאושר תמיד ממשיכה, בין כל הכאבים הקטנים והגדולים שלפעמים פוקדים את חיינו. אבל יודעת משהו אחד. לא אפסיק ללכת. תודה לכם, על מי שאתם. מאמינה בכל אחד שיש בו את הכוח, כמו שמאמינה בעצמי. כבר לפני שהכינוי שלי נהיה כחול, כבר הרגשתי שזה לא בשבילי יותר, הכתיבה בפורומים. זה שירת מטרה, שכבר לא קיימת עבורי. הכחול קצת עיכב. אבל בשבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי יותר ויותר פשוט בהרגשה של "לא רוצה", "לא צריכה", "אין טעם" וכמובן שלא אמשיך במשהו שלא מעוניינת יותר לעשות. יכלתי פשוט לעזוב, כמו שאחרים עשו כאן, אבל הייתי חייבת לומר תודה על דברים, וסליחה על דברים אחרים, ממי שכאן. אז תודה. וסליחה. שני, שבגלל שלא הצליחה להיכנס לכתובת של המנהלים, לא מוציאה את השם הכחול. נ.ב אני עדיין אעקוב אחריכם, ועד שגילגיל יחזור או שימצא אדם אחר, אשמש כמנהלת באופן טכני, כמו למחוק הודעות פוגעות
תשמרו על עצמכם, ותצמחו. ואחד על השני רק אהבה. זהו. לבינתיים.
מצחיק שאת ההודעה הראשונה מזה כבר כמה זמן נאלצתי להשתמש בכוחותיי ה"ניהולים" <אמחוק את ההודעה כשאצליח להיכנס לשרת של תפוז> זו גם הייתה ההודעה האחרונה. >לא כולל זאת> הגעתי לכאן ביולי אוגוסט. ימי החופש הגדול של הילדים, וחופשת הסמסטר שלי. עברתי המון מאז. שהגעתי לכאן עדיין היו שאריות שנאה, עדיין לא ידעתי מה אני רוצה, ובכלל מי אני. הייתי מעבירה כאן במקום הזה דיונים עצמיים ומחשבות על חלומות של ילדים ושל מבוגרים, ומצאתי פה מקום בשביל להתפתח. הרבה זמן עבר. כל מי שהכרתי כאן נתן לי משהו. וברור לי שכמו אלה שלא מכאן, גם ממכם למדתי, והחכמתי וגם בזכותכם, אלה שבקשר עדיין ואלה שלא, קיבלתי את עצמי. לא ידעתי המון דברים שהגעתי לכאן. עדיין מחפשת את משמעות האהבה, עדיין מחפשת את משמעות החברות, באתי לכאן, לפגשים, להכרויות, וביקשתי שתלמדו אותי. ביקשתי שכולם ילמדו אותי. אך כמו שהבנתי בחודשים האחרונים- נפגעתי כי ביקשתי משהו כאשר לא ידעתי בעצם מה הדבר שאותו חיפשתי. אז סליחה על דברים מסויימים, ותודה שמכך כן הבנתי, ויותר טוב לי היום. כן הבנתי משמעויות. חלק מזה שלפעמים פשוט צריכים להרגיש, וכשמרגישים משהו, כבר יודעים בעצם מה הצעדים שרוצים לעשות. השנתיים האחרונות מבחינה נפשית לא תמיד היו קלות. התמודדתי עם הרבה, אבל בהחלט יכולה לומר שגדלתי מזה. והתבגרתי בעקבות כל הנקודות הקטנות והנפילות שהעלו אותי גבוה כל כך למקום בו אני מאושרת להיות, וגאה בעצמי על ששם. זה לא נגמר. המלחמה לאושר תמיד ממשיכה, בין כל הכאבים הקטנים והגדולים שלפעמים פוקדים את חיינו. אבל יודעת משהו אחד. לא אפסיק ללכת. תודה לכם, על מי שאתם. מאמינה בכל אחד שיש בו את הכוח, כמו שמאמינה בעצמי. כבר לפני שהכינוי שלי נהיה כחול, כבר הרגשתי שזה לא בשבילי יותר, הכתיבה בפורומים. זה שירת מטרה, שכבר לא קיימת עבורי. הכחול קצת עיכב. אבל בשבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי יותר ויותר פשוט בהרגשה של "לא רוצה", "לא צריכה", "אין טעם" וכמובן שלא אמשיך במשהו שלא מעוניינת יותר לעשות. יכלתי פשוט לעזוב, כמו שאחרים עשו כאן, אבל הייתי חייבת לומר תודה על דברים, וסליחה על דברים אחרים, ממי שכאן. אז תודה. וסליחה. שני, שבגלל שלא הצליחה להיכנס לכתובת של המנהלים, לא מוציאה את השם הכחול. נ.ב אני עדיין אעקוב אחריכם, ועד שגילגיל יחזור או שימצא אדם אחר, אשמש כמנהלת באופן טכני, כמו למחוק הודעות פוגעות
תשמרו על עצמכם, ותצמחו. ואחד על השני רק אהבה. זהו. לבינתיים.