לכולם
בחוץ יורד הגשם והרוח שורקת ובתוך הבית, ליד תנור, יושבת וכותבת ולצידי – כלבי שלי, אהובי, שחור וגדול בני-אדם איכזבו, ובו מצאתי הכל הכל? חיי הפכו לשיגרה מונוטונית, מן חיי עצלות נלוזים קמה בבוקר, עייפה מסיוטים, מתלבטת שעות אם לנסוע ללימודים (משפטים...) כך מתלבטת עד שהזמן במילא עובר לא מצליחה להחליט וזה כל יום חוזר תיכננתי לנסוע, להיות בכמה שיעורים, אבל לא הצלחתי לעבור את הקטע של הבגדים – יכולה ללבוש רק – אבל רק מה שנוח ולהתלבש בכלל אין לי כוח וכל היום עסוקה בתיכנונים – מתי להתרחץ? זו סוגייה חשובה, במיוחד למי שכל היום לבוש בבגדי-שינה מתי לצאת עם הכלב? איזו טירחה! ומה אכלתי היום? חשוב לדעת בקפידה – הגוף חייב להיות נקי מבפנים ויש כל-כך הרבה מאכלים מסוכנים וחושבת – רק שלא אצטרך להיפגש עם אנשים אין לי כוחות לסתם דיבורים בערב תמיד אותה ההתלבטות – לקחת את הכדורים? זו טעות? אולי עדיף לחזור לימים של פעם? בלי שינה בלי אוכל, אבל עם טעם טעם הפחד וריח האימה ניחוחות ההרס, כאב ובחילה הרבה כפולות של 4, הרבה בדיקות של התנור, אסור? נשמע נורא? לפחות ידעתי מי אני, היתה לי הגדרה ידעתי שהעצב הוא שלי והאימה היא ידידה כן, אחרי כל-כך הרבה שנים אני והפחד הפכנו חברים טובים... אז... בחוץ יורד הגשם והרוח שורקת ובתוך הבית, ליד תנור, יושבת וכותבת ללכת לישון? להישאר ערה? דומה כי הכל איבד מטרה עוד יום עובר, יום של שיגרה אין בי עצב, אבל בוודאי שאין גם שמחה.
בחוץ יורד הגשם והרוח שורקת ובתוך הבית, ליד תנור, יושבת וכותבת ולצידי – כלבי שלי, אהובי, שחור וגדול בני-אדם איכזבו, ובו מצאתי הכל הכל? חיי הפכו לשיגרה מונוטונית, מן חיי עצלות נלוזים קמה בבוקר, עייפה מסיוטים, מתלבטת שעות אם לנסוע ללימודים (משפטים...) כך מתלבטת עד שהזמן במילא עובר לא מצליחה להחליט וזה כל יום חוזר תיכננתי לנסוע, להיות בכמה שיעורים, אבל לא הצלחתי לעבור את הקטע של הבגדים – יכולה ללבוש רק – אבל רק מה שנוח ולהתלבש בכלל אין לי כוח וכל היום עסוקה בתיכנונים – מתי להתרחץ? זו סוגייה חשובה, במיוחד למי שכל היום לבוש בבגדי-שינה מתי לצאת עם הכלב? איזו טירחה! ומה אכלתי היום? חשוב לדעת בקפידה – הגוף חייב להיות נקי מבפנים ויש כל-כך הרבה מאכלים מסוכנים וחושבת – רק שלא אצטרך להיפגש עם אנשים אין לי כוחות לסתם דיבורים בערב תמיד אותה ההתלבטות – לקחת את הכדורים? זו טעות? אולי עדיף לחזור לימים של פעם? בלי שינה בלי אוכל, אבל עם טעם טעם הפחד וריח האימה ניחוחות ההרס, כאב ובחילה הרבה כפולות של 4, הרבה בדיקות של התנור, אסור? נשמע נורא? לפחות ידעתי מי אני, היתה לי הגדרה ידעתי שהעצב הוא שלי והאימה היא ידידה כן, אחרי כל-כך הרבה שנים אני והפחד הפכנו חברים טובים... אז... בחוץ יורד הגשם והרוח שורקת ובתוך הבית, ליד תנור, יושבת וכותבת ללכת לישון? להישאר ערה? דומה כי הכל איבד מטרה עוד יום עובר, יום של שיגרה אין בי עצב, אבל בוודאי שאין גם שמחה.
