לכולם ובמיוחד למאיה!

[רוני_(-:]

לכולם ובמיוחד למאיה!

טוב, את זוכרת מה אמרת לי ישר כשהגעתי לכאן? ללכת לטיפול? טוב, חשבתי כבר יומיים איך להגיד את זה, אבל ההורים שלי גילו את הכל...כל ההקאות...ההרעבות העצמיות...אני לא יודעת מה הם חושבים... אבל ביקשתי ללכת לטיפול והם אמרו שהם יחפשו פסיכולוג...אז רק שתדעו... רוני העצובה

 

[הדבורה מאיה]

רוני יקירתי...

כן...אני זוכרת מה שאמרתי לך. וכן...אני עדין חושבת שזה מאוד חשוב. וכן...אני שמחה מאוד שלמרות כל הקושי את תלכי לטיפול. הפחד מהידיעה של ההורים ומהגילוי שלהם את הבעיה נראה לפעמים נורא ואיום... עד כדי כך שכשזה כבר מגיע והם כבר יודעים...הכל נראה קטן יותר ופחות נורא ממה שחשבנו. רוני, ההורים שלך דואגים לך. הם לא רוצים שתסבלי...הם לא עושים זאת מתוך כעס. הם רוצים לעזור לך...אבל לא יודעים כל כך איך. ואת יודעת מי יכול לומר להם ולהבהיר את הנקודה הזו? את. והם יהיו מאושרים אם תשתפי אותם במה שעובר עליך. הפחד שאת חשת קודם..הפחד של אי-הידיעה הנוראי הזה...זה מה שעובר עליהם עכשיו. הם כל כך רוצים להבין...כל כך רוצים לעזור...כל כך רוצים שתסבירי להם איך ומה הם יכולים לעשות כדי להקל עליך. ואת התשובה לכך רק את יכולה לספק להם. והם גם יהיו אסירי תודה לך אם תראי להם שאת איתם ולא נגדם. הם לא רוצים להיות נגדך. הם רוצים להיות איתך. השאלה היא איפה את מחליטה להציב אותם...יחד או כנגד. אם תבחרי ביחד - תגלי שיש לך בני ברית נאמנים המוכנים לתמוך ולעזור לך במאבק הזה...רק תגידי איך וכמה. אם תבחרי בנגד - תעשי את הכל הרבה יותר קשה גם לך וגם להם. כרגע את היא זו שתחליט מי הוא האויב העומד מולך. המחלה הזו שעושה לך כל כך רע...או אלו הרוצים לתמוך ולסייע לך במלחמה נגד אותה מחלה. מקווה כל כך שתחליטי להעזר בהם ולא ללכת נגדם... ורוצה שתדעי ותזכרי תמיד שגם אנו פה כדי לסייע לך במלחמה הזו. אל תהי עצובה ילדתי... אולי עכשיו תוכלי להפנות את הכוחות שלך למאבק האמיתי ולא להסתרה שמכלה אותם. זהו תחילתו של מסלול חשוב מאין כמותו. ואני כאן כדי ללוות אותך לכל אורכו. אבל יותר ממני...נמצאים כאן הוריך. אפשרי להם לתת לך יד ולסייע לך לעבור אותו. הם יכולים לעזור לך והמון. והם מחכים רק לסימן ממך...לתשובה חיובית...אפילו חלקית. ובקשה לתחילת טיפול...זה כבר סימן נהדר. אוהבת אותך יקירתי. וגאה בך על כך שעשית את הצעד הראשון. בואי נתחיל ללכת... והגבול הוא השמיים. אני.