לכולםםםםםםם

[lali37]

ואיך שכחתי ../images/Emo24.gif../images/Emo101.gifותרגישי טוב

 

[benjamin angel]

לכולםםםםםםם

יש פורום חדש ופצצתייייי על ג'סטין אז כל המעריצות ועריצים להכנסססס וגם מי שלא תוך שניה תתאהבו, פורום פצצההה

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo41.gifניצלו"ש../images/Emo41.gif../images/Emo32.gif

אני עייפה מדי בשביל לפרט, אז זאת רק תזכורת לעצמי לכתוב כאן מחר על הטקס אש.

תודה ולילה טוב.

 

[פינקילושה]

טקס אש../images/Emo70.gif

קבוצה ד'=אסון מהלך על 40 רגליים.

הגיעו 17 חניכים מתוך 20, ואח"F עוד אחד הגיע, זה דווקא די טוב, אבל מסכן הגרון שלי.

אלו היו היומיים הכי עמוסים שלי בערך.

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo42.gif../images/Emo163.gifטקס אש../images/Emo70.gif../images/Emo163.gif../images/Emo42.gif

שמש זה הדבר הכי קרוב לאש שמצאתי כאן.

למרות שזה היה בכלל בערב.

וול, אנחנו, בתור חמישיסטים (חמישיות! או לא להיות! או לא להיות! חמישיות!

), מכינים לטקס אש, שהוא טקס פתיחת שנה, כתובת אש! אם זה אומר למישהו משהו, הכנו את הסמל של הצופים- החבצלת הזאת שכתוב למטה 'היה נכון'.

אניווי, כל הסיפור התחיל בכלל ביום רביעי (בגלל זה גם לא כתבתי כמעט בימים האחרונים.

) - היום עבודה הראשון.

הפעם הוא היה קצר, היינו בשבט מ- 16:30 עד 19:00 בערך, והכנו המווון נחשים!

(נחשים = לוקחים חוט ברזל ממש ארוך ועבה, קושרים את שני הקצוות שלו למה שזה לא יהיה. פורשים עליו יוטה, מעמידים ילדים משני הצדדים, אך לא אחד מול השני, וכשאומרים "שלוש, ארבע, ו..." כולם מתחילים לגלגל את היוטה ממש חזק קדימה. אחרי שכולם גילגלו ממש חזק קדימה, אומרים שוב'פם "שלוש, ארבע, ו...", ואז מושכים את היוטה לקצה, תוך כדי גלגול, אחרת הכל יהרס. אחרי שהיוטה המגולגלת מתוחה ממש חזק, לוקחים מיליון חוטי ברזל דקיקים שמורידים לך מלא נחושת שלא יורדת על הידיים, וקושרים את היוטה. כמובן שבסוף צריך תיקונים, ואז מספר ילדים הולכים לקשור עוד מיליון חוטי ברזל. ככה עושים עם המון יוטות, עד שכל החוט ברזל עטוף, וזהו הנחש.

) ביום חמישי, שוב- היינו בשבט בערך שעתיים וחצי - שלוש, והמשכנו להכין נחשים.

רק שהפעם- טאם טאם טאם!

התחלנו להכין גם רשת!

בעיקרון אמורים לקבל רשת בשביל הכתובת אש, אבל בגלל שהיה מחסור ברשתות קיבלנו חצי רשת, ואת השאר היינו אמורים להשלים עם רשת מוזרה וקטנה, ושתי וערב (ככה כותבים את זה בכלל?

), שזה הדבר הכי מעצבן בעולם!

אז התחלנו לחבר את כל הרשתות יחד, שזה אומר לקחת חוטי ברזל קטנים, ופשוט לקשור הכל יחד- שוב- ידיים מלאות נחושת שלא יורדת.

ביום שישי העניינים התחילו להיות רציניים.

הגענו לשבט ב- 15:30, ובהתחלה לקחו אותי לצוות תערוכה (לא ממש הכנו את התערוכה, פשוט בנינו להם את המבנה שעליו הם הדביקו את הדברים של התערוכה.

), שזה היה נורא נחמד, כי לכפות זה כיף!

ככה שבאותו יום לא הייתי ממש בשבט, כי את התערוכה בנינו כבר למעלה במגרש הענקי ההוא.

אח"כ סחבו אותי חזרה לשבט, לעזור לגמור את הרשת ולחבר את הנחשים בצורה של החבצלת.

כשסיימנו, הגיע אחד הקטעים שאני בחיים לא אשכח!

היינו צריכים לסחוב את כל הרשת מהשבט למגרש. עכשיו, המגרש נמצא במרחק של בערך 200-300 מ' מהשבט (אני חושבת, אני גרועה במרחקים.

), ובכל זאת כל העסק הזה לקח שלושת רבע שעה.

אתם בטח שואלים את עצמכם- איך

טוב, זה פשוט מאוד- זה מה שקורה כשהרשת שוקלת 100 טון בערך.

היינו בטח איזה 50-60 ילדים שסחבו את הרשת, וזה עדיין היה כל כך כל כך כבד!

חוצמזה, הרשת הייתה ענקיייייייית, אז כל הזמן נתקענו בעצים ועמודים בדרך, וכמעט נשברה כל הרשת.

ובהתחלה, כשרק יצאנו מהשבט, נתפסה ליד היד בין הרשת לשער הברזל- אווץ'.

אניווי, למרות הכאבים העזים, סחיבת הרשת הזאת הייתה אחד הדברים הכי מצחיקים שהיו לי בצופים!

במיוחד הסוף... בגלל שלא יכולנו לעבור דרך השבילים שמובילים למגרש (הרשת הייתה גדולה מדי.

), היינו צריכים לפרוץ דרך הצד- כלומר, כל השיחים והעצים.

באותו שלב, אני עמדתי בתוך הרשת (ביו כאלה שהחזיקו מהצדדים, והיו כאלה שעמדו מתחת לרשת, דודו.

), בין האמצע לסוף ככה. ואז הגענו לקטע של העצים, ופתאום- טראח!

השורה שמאחורי השורה שאני עמדתי בה (זה לא היה ממש שורות, כן?

) עזבה את הרשת או הורידה אותה או משהו, והרשת נפלה לשורה שלי על הגב! ייאי!

אל נא תשכחו, כמו שכבר ציינתי- הרשת הזאת היא פאקינג כבדה!!

והאנשים שמקדימה ממש רצים, אל תשאלו אותי למה, ואני עם הרשת על הגב, עם הראש עוד שניה בתוך האדמה, רצה, מי יודע לאן?

אז המצב שהייתי בו היה כזה- אני עם רשת על הגב ששוקלת בערך 50 קילו, ככה שאני לא יכולה לקום. אנחנו הולכים בבוץ בין שיחים ועצים, אבל אני לא רואה לאן. האנשים רצים, אז גם אני צריכה לרוץ, ולהתשדל מאוד לא לנפול- דבר שמאוד קשה לעשות במצב שהייתי בו.

ואז הגענו לירידה, שהיא מלאה בבורות כאלה, ואז באמת כמעט נפלתי...

זה אולי נשמע טרגי למדי, אבל זה היה כ"כ מצחיק

כל העניין הזה עם הרשת על הגב נמשך פחות מדקה, וזה היה פשוט כ"כ מוזר... הרגשתי כאילו אני בחלום או משהו.

זה היה נורא הזוי כזה, וכן- מצחיק בטירוף!

רוני אמרה שפרצנו לשם כמו קומנדו ימי או משהו, עם מורל אדיר והכל!

כי פשוט הגענו לשם, מאושרים שסופסוף הגענו, והתחלנו לעשות מורל ממש חזק, וזה היה כ"כ כיף!!

|מסטול| אבל לא, העבודה עוד לא נגמרה.

נשארתי שם עד 21:00 בערך (וגם, הלכתי רק כי אימא ואבא יצאו ולא היה מי שישאר עם עומר.

), ואחרי הרשת עוד הספקנו לגמור את התערוכה, ולחבר את כל הרשת לסנדות הענקיות (שאיתן עוד יהיו תקלות בהמשך.

) שחיכו לנו שם.

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo163.gif../images/Emo42.gifהמשך../images/Emo70.gif../images/Emo42.gif../images/Emo163.gif

(ארגגג... הכל התחרבש שם.

) למחרת, יום שבת, חזרנו למגרש הענקי ב- 11:00 בבוקר, מוכנים לעבודה!

גמרנו לחבר את הרשת לסנדות, והכנו גם רשת שלמה משתי וערב ולתשעיסטים (הבוגרים.) כי אנחנו נחמדים ומסונג'רים.

אח"כ, העמדנו את הכתובת אש הענקית שלנו, והיינו מאוד גאים בעצמנו!

ב- 13:30 שיחררו אותנו הביתה להפסקת אוכל.

15:30- באק טו דה שבט.

חילקו אותנו לקבוצות- מנפטים (אלה ששופכים דלק על כל הכתובות אש, ואח"כ מסריחים. אני רציתי להיות שם.

), מדליקים (אלה שמדליקים את הכתובות אש.

) וסדרנים (אלה שמסדרים את הכל לפני ובהמשך דואגים שכל הגדודים יעמדו כמו שצריך וזה.. שם אני הייתי.

) אז בהתחלה הלכנו (הסדרנים, אחרי כמה דקות השלמתי עם העובדה שאני כזאת!

) לשבט לסחוב משם ארגזים עם פנסינים (נרות בתוך שקיות עם חול, רק שכשאנחנו סחבנו אותם עוד לא היו שם נרות.

), שזה נוראאאאאאאא כבד!

ואז סידרנו אותם במגרש שם, כמו שאמרו לנו, ושמנו בהם נרות וקיפלנו אותם יפה.

אח"כ, לא היה לנו מה לעשות, אז ניקינו.

איכשהו השעה נהייתה כבר 18:00, ואצנו רצנו לנו לתיקים ללבוש חאקי.

אחרי החאקי, עשינו אסיפה כל הסדרנים והסבירו לנו מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות וחילקו לכל שלישיה גדוד שהיא צריכה להיות איתו. אני הייתי עם ז', הגדוד הכי מופרע בעולם.

לא נורא, רב העבודה השחורה הייתה למדריכים.

אניווי, לפני זה השלישיה שלי עזרה לרון (המדריך שלנו לשעבר והיום מרכז צעיר בשבט.

) לסדר את כל העניבות שמחלקים בטקס.

סידורים אחרונים (להדליק את הנרות של הפנסינים.

) והנה הגדוד שלנו מגיע.

הובלנו את הגדוד למקום שלו, וניסינו לסדר אותם, מה שלא כ"כ הלך.

ואז הגיעה הבשורה המרה- השמועה החלה להתפרץ.

בזמן שהורידו את הכתובת אש שלנו בשביל לנפט אותה, אחת הסנדות נשברה!!

כולם נכנסו לפאניקה קטנה, אבל אז עברה שמועה חדשה שמטפלים בזה עכשיו והכל יסתדר, וכולם נרגעו.

ב- 19:15 בערך אמרו לכל הסדרנים לחזור למקום שהגדוד שלנו עמד, ואז הטקס התחיל!

הייתה מסכת ששרה שירים של אלאדין (

) וערוץ הילדים, והייתה חלוקת עניבות למדריכים ורשג"דים ומרכזים ומחסנאים וכולם.

רב הכתובות אש לא דלקו משהו (היה מחסור בדלק.

), והחבצלת שלנו דלקה רק באמצע ובצדדים בקושי (

), אבל לא נורא, משומה היינו עדיין נורא גאים בעצמנו.

אולי בגלל כל המחמאות של השכב"ג.

תם הטקס.

אבל המלאכה עוד מרובה, צריך לפרק הכל!

מי שאמר שאם כולם יעבדו זה ייקח חצי שעה- שקרן בן שקרן.

מ- 20:00 וקצת עד 22:45 פירקנו.

כשחצי מהזמן אין אור, ומסתובב בין כולם קאטר וחצי בערך, ורב העבודה היא לפתוח את כל החוטי ברזל שמחברים בין הרשתות והנחשים והכל- חצי שעה זה כמו דקה.

אניווי, למרות שזה מייאש ומתסכל ורוני התחילה להתחרפן ולשיר שירים מעצבנים (ד"א, היא מדריכה.

) ולנקות זה מעצבן וגל ואני אפילו שברנו רשת אחת מרב עצבים (ככה לפחות אנחנו חושדות.

), היה משעשע ביותר!

למרות שבסוף היה טיפה מעצבן כי הלכנו כמה ילדים לסחוב את הרשת האחרונה (ושוב כל הזמן נתקענו בעצים ועמודים, למרות שהיה הייתה הרבה יותר קטנה והרבה יותר קלה.

) ובדיוק כל שאר הגדוד ירד לשבט לשיחת סיכום, והחברות שלי השאירו את התיק שלי גלמוד במגרש הענקי, ואז ט' הייתה פוסטמה כי כששאלתי אותן אם הן הביאו את התיק שלי היא התחילה לצעוק עליי - מה אני מתלוננת והוציאה עליי את כל העצבים שלה, והיא שוב עיצבנה אותי כי בזמן האחרון היא ממש מעצבנת.

ואני רק שאלתי לתומי אם הן הביאו את התיק שלי.

לא חשוב, גם נועה אמרה שהיא הייתה מגעילה אז החלטתי להבליג.

בכלופן, אח"כ מצאתי את התיק שלי והוא היה בריא ושלם, אז הכל טוב.

אחרי זה, ריטל נועה ואני הלכנו למרכז טאגור (שזה בין המגרש לבית שלי, זה כ"כ כיף לגור 5 דקות מהצופים!

) וקיבלנו פיצה מילדים רחומים ונחמדים, ואז נהיינו עוד יותר רעבות.

אה, ואז ריטל הלכה הבייתה ואני הלכתי עם נועה לספריית וידיאו כי היא רצתה לקחת סרטים ליום כיפור, ואז... חציתי את הכביש והגעתי הבייתה ב-23:20 בערך.

וזהו, אחרי משהו כמו 20 שעות בשבט ב- 4 ימים מסכנים, אין לנו עכשיו פעולות שבועיים וחצי כי המדריכים נוסעים לפולין ואז יש חופש סוכות, והאמת?

זה יהיה נורא מוזר.

חוי, אני בטוחה ששכחתי מלא דברים שרציתי לכתוב, אבל אני מקווה שלא השתעמעמתם יותר מדי.

ובגלל שאני במצברוח נדיב כל מי שקרא עד הסוף מקבל ממני שאריות נחש שרוף (זה מרגיש כמו בוץ שחור מתפורר.

) ו-

ענקי

לאב יא!

 

[Gilmore Girl Rules]

ייאי.../images/Emo9.gif

אנלא מאמינה שקראתי את הכל

ואת משתמשת בהמווון...סמיילים...אייקונים - כמיטב המסורת!

הממ. נשמע מעניין. אפילו הבנתי את הקטעים שקשורים לדברים של-צופים-שאפחד-שלא-בצופים-לא-אמור-להבין! אכן, יש לי השכלה מהבית

ובגלל שאני מגעילה ולוקחת את צומת ה

לאנוכי, אז, אמ, אני אספר לכם מה אני עושה עכשיו...לא בעצם...אני אספר לכם רק על היום. אוקי דוקי. אמממ...אז היום התעוררתי...

העירו אותי בעצם

ב-7 ורבע. עכשיף, היום אני אמורה להתחיל ב-8:00 (

), אני אמורה להתעורר בערך ב-6:00, כי ב-7:15 אני כבר אמורה להיות על האוטובוס.

אוטובוס...משהו-בוס...הוא נוסע בטירוף... ...הממ. [אין לי מושג למה אני לא עושה רווחים כפולים, תאלצו להסתדר.

] אז ככה. התעוררתי [כמו שאמרתי, בעצם העירו אותי] והבטן כאבה לי נוראאאא

אז אמרתי לאמאבא שהבטן כואבת לי נוראאאא

אבל הם לא הרשו לי להשאר בגלל שהפסדתי המווון ביצפר בזמן האחרון

מה שנכון

אבל כאבה לי הבטן

אז אחרי שגם בכי מיוסר

[הבטן כאבה לי!

] לא הואיל, נסחבתי אחרי נאור לתחנת האוטובוס (שמצויה 3 שניות אוואיי מביתי). טופי. עלינו על האוטובוס כשהוא הגיע (אחרי די הרבה זמן, יחסית), והאוטובוס היה כזה מגעיל שקופץ כל הזמן!

ואז כשירדנו מהאוטובוס, אמרתי לנאור שממש כואבת לי הבטן

וגם היה אמור להיות לי מבחן במתמטיקה, אבל הגענו לביצפר ב-9:10, ושיעור המתמטיקה הראשון שלי היה ב-8:00, שיעור שני היה ספורט, ושלישי שוב מתמטיקה.

אז אמרתי לנאור, שאני לא מרגישה טוף

ממש. אז הוא אמר לי להבריז מטמטומטיקה [אחרי שהתבכיינתי שאינני יכולה לעבור את המבחן ככה

]...אבל אז הוא חשב שוב ואמר לי להבריז. אז אמרתי, טוף. ואז הוא אמר לי שבעצם אם תמרה (המורה לטמטומ') תראה שבאתי לכל השיעורים חוץ מלשלה היא תרביץ לי (טוב, אז הוא לא אמר את זה בדיוק ככה...

)...אז הוא הציע לי להבריז מהכל. אז אמרתי, טוף. נאור הלך לו לבניין י"ב (מבצר השמיניסטים), בזמן שאני ישבתי בחוסר-מעש על הדבר-הזה-שהוא-כמו-גדר-אבל-מאבן ליד הפרחים (

), בטני כואבת והראש מזכיר לי שהוא קיים (כזכור, אני לא אמורה להרגיש אותו, אלא רק לדעת שהוא שם

). אז הוצאתי את פלאפוני מהתיק במאמץ רב ["0...3...5..."], וחייגתי לביתי. אבי ענה. "הלו?" "הלו אבא." "כן מיכל./?" "*מתחילה למלמל המוון זמן על כל המצב, חצי מתה*" "הממ." "כן." "את רוצה לבוא הבייתה?" "יס פליז." "טוב." "ביי."

אני בכיתי איזה שעה בבית, ורק אחרי שעברתי את הנסיעה מהגיהנום הוא מסכים שאני אחזור

בעעע.

אז יצאתי מהשער בדיוק כשהשומר הפנה את גבו לצד השני (אני די בטוחה שמותר לי לצאת, בעצם, אני לגמרי בטוחה שמותר לי לצאת, אבל עדיין לא מובן לי למה ביום ההוא כשאשרו לי לצאת מהביצפר מוקדם, נתנו לי פתק ללת לשומר שיתן לי לצאת

), והתקדמתי לאט-לאט לעבר תחנת האוטובוס. אבוי, אפילו ההליכה במעבר הקצרצר בין שני הכבישים [באמת שאין לי איך לתאר את זה

] לא הואילה

תמיד כשאני עוברת שם הרוח מנשבת באופן קריר משהו ומסביב יש עצים ושמיים וזה נראה נורא מוסתר כזה, ואני מרגישה ממש טוף בעודי מתעלמת מהעטיפות שפזורות על הרצפה פה ושוב... אבל הפעם - היה לי חם ומגעיל וכואב אפילו שם

מ'זה לא פייר.

הממ. אז חיכיתי יותר מחצי שעה בתחנת האוטובוס [עברו שם 3 של 43 בינתיים, רק אוטובוסי החליט לאחר לו]...ספרתי.

ודווקא היום לא הבאתי דיסקמן/ספר

[סיימתי את "המצאת הבדידות" של פול אוסטר ואת "יער נורווגי" של הרוקי מורקמי - מומלצים בטירוף!

] ארג. ואז חזרתי הבייתה. וזהו. אה, מצאתי קצת הנאה בכניסה לSeeU והכנסת תמונות ביטלסיות לכרטיסישי שלי, אבל אחרי שיצאתי שנייה מסייו ונכנסתי שוב - המורה לספרות/מידענות שלי הייתה אונליין!

והיו אמורים להיות לי 2 שיעורים איתה היום והיא מעצבנת

אז לא התחברתי שוב. רבאק. אבל כן מצאתי מישהי שהתמונה בכרטיסישי שלה היה של צ'אד

וזה מהווה את הרגע ה

יסטי של הודעה זו

ויומכיפור? זה כבר ממש סיפור

[אני מודעת לעובדה שבעצם לא אמרתי כלום בהודעה הזו]

 

[Gilmore Girl Rules]

גאדמיט!

תבריזו

זה כואב לכם?! שיו! אני לוחצת על הריפרש שעות! (המממ...בערך) וכואב לי הראאאש! ואמא לא מסכימה לתת לי משהו חוץ ממרק! נמאס! נמאס! מתי תבינו שמרק זה זדוני

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo24.gif

אם זה מעודד אותך, אני במחזור.

למרות שזה דווקא לא נורא, ובכלל לא כואבת לי הבטן.

לא חשוווווווב...

תרגישי טוב בובונית!

ואני מאוט גאה בך שקראת הכל!

המסורת אימפריה!!

למרות שאני דווקא הרגשתי שלא היו בהודעות האלה כ"כ הרבה אייקונים.

הו וול.

 

[Gilmore Girl Rules]

יוו, פתאום חשבתי -

בפורום כמו שלנו, יכולים להיות שרשורי מחזור ענקיים

ייצוג גברי נשאר?

וירדן - את דפוקה?

ואני שואלת את זה עם כל האהבה של הלב!

(ע"פ, כל הבקשות של הלב מילדים סורגים...? בורים!

ובחזרה לשאלה-) כי ההודעות האלו היו מוצפות אייקונים!

אבל לזכותך ייאמר, שאת היית ההשראה שלי, כתבתי היום בפורום שתי הודעות ענק! כאלו שמברברים בהם על יום שהיה לנו וכו'? אז כתבתי גם את זה וגם את יומכיפור. את החיית את הפורום...בערך

העניקי לעצמך ח"ח בשמי

 

[lali37]

גמני

הייתי במחזור. בדיוק עבר לי... אבל לא כאב לי בכלל. רק אחרי שנגמר התחילה לכאוב לי הבטן, אבל מסיבות אחרות...

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo12.gif

כואב לי הגב.

והיד.

 

[lali37]

אפעם אפעם אפעם

לא הבנתי את זה שלאנשים כואב הגב במחזור... כאילו מה הקשר ל[URL='http://']‏גב[/URL]

 

[Gilmore Girl Rules]

אני די בטוחה שלאנשים לא יכול...

...לכאוב הגב במחזור. כי אין לאנשים מחזור

הממ...אני דווקא כן מבינה

הכל איכסה כשיש מחזור בכלופן

אה, אבל, היום! איזה טופייי! בעודי נכנסת לאוטו בשביל לשים פעמיי לרופא, מה אני שומעת? את A Day in the Life! ברדיו!!! אתם יודעים כמה זה נדיר?! ואז, ישר אחרי זה, את Imagine!

ועכשיו כולם לסגוד יחד איתי ל-88 FM

אויייש, שוב שכחתי להקשיב ל106 FM ביום שני בין שש לשבע!

יש תכנית על הביטלס

אה, ואם מישהו קולט את 106.4 FM, תקשיבו תקשיבו תקשיבו! רבקה בן-דוד שולטת ויש המון ביטלס

-וזאת אמרה ילדה ששומעת רדיו רק כשמסיעים אותה לאנשהו, אם לא שומעים בדיסקמן באותו הזמן. אני והידע הנרחב שלי

[כ-כ-ה נרחב, כ-כ-ה!]

 

[Gilmore Girl Rules]

אה ואם מדברים על נדיר:

אני לא זוכרת מתי זה היה, נראה לי שבראשון בצהריים, אני ואבאשלי ישבנו על הספה בסלון (בינתיים רק הדר וכרמל זכו לראות אותה

). בכלופן, ראינו VH1, והייתה איזושהי תכנית על אבבא. טוף. לגיטימי. היה את Super Trouper או איך שלא קוראים לזה ואחרי זה עוד שיר שאני לא זוכרת את שמו כרגע...התייאשנו ואבא העביר לVH1 Classic. מה יש בVH1 C? את Super Trouper!

(<--אשכרה נראיתי ככה

) זה היה מ'זה מוזר! והרציתי לאבאשלי על הסבירות שדבר כזה יקרה

אז הוא השתעשע בזפזופ (

) מערוץ לערוץ

מוזר

 

[לגונה סגולה]

A day in the life...../images/Emo99.gif../images/Emo57.gif

וקניתי את האוסף הכחול! יאיי!

 

[Gilmore Girl Rules]

אינדידיאו../images/Emo99.gif

למרות שהאלבומים יותר יאפים

כי לכל אחד יש אווירה כזאת משלו

וגם יש בסביבות ה-13, אז עדיף כבר להוציא רק על זה ולא על אוספים רגילים

האוספים של האנתולוגיה לעומת זאת...

 

[לגונה סגולה]

צודקת.../images/Emo11.gif../images/Emo57.gif

אבל אם להיות הוגנים, לא אני קניתי את הדיסק... קיבלתי לחג.

ורציתי להחליף אותו ל "Magical mystery tour", אבל כבר עברו שבועיים...

הו, וול. גם האוסף הכחול שווה שמיעה, בהחלט.

 

[PURPLE CHICKEN]

אוח, אולי כי...

יש אנשות שהרחם שלהן יותר קרוב לגב?

לא סתם, אין לי מושג למה כואב לי הגב.

תשאלי את הגב שלי.

מה שבטוח, אין קשר בין המחזור לבין היד הכואבת והכחולה שלי.

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo6.gif../images/Emo70.gif

אני מעדיפה לוותר על שרשורי המחזור.

רחוק מהעין- רחוק מהלב.

טוב, צ'מעי- כל דבר זה יחסי.

אני רצינית!

לפעמים יש לי הודעות שיש בהן ממש מעט אייקונים (מיכל: "יש חיה כזאת?"

), אבל הן נראות לי צבעוניות למדי, ולפעמים יש הודעות שנראות לי חסרות אייקונים, אבל בעצם יש בהן די הרבה.

לול, אני שמחה להיות השראתך.

אני גם שמחה שהחייתי את הפורום (בערך.

), ואני מעניקה לעצמי ח"ח בשמך!

*נסקלת*