לכולכם...

[נוגעת, לא נוגעת]

לכולכם...

מאז היום השחור ההוא... חיי החברה ברשת נראו לי, פתאום, תפלים כל כך. כמעט ולא כתבתי דבר בשום פורום. כמעט ולא התכתבתי עם אף אחד בתוכנות המסרים המיידיות. כמעט ולא החלפתי דואל עם חברים. הכל כאילו עמד מלכת... ולא שאיבדתי שם קרוב יקר. אבל חשה שאיבדתי שם הרבה מן התקוה לטוב. מודאגת יותר מן הבאות מאשר ממה שקרה. מאוד רוצה לקוות לטוב, אבל... ומעדיפה לא לחשוב על העתיד, כדי להמנע מדיכאון. לגבי ההתמכרות שלי, היא עברה שיפט חזק לכיוון הוורקוהוליות בחזרה. מעין דרך להטביע את המחשבות.. ואם כבר ברשת, אז מתמקדת יותר, הרבה יותר, בעיבוי האתרים שהכנתי לסטודנטים שלי. הייתי רוצה לאחל לכולם שנה הרבה יותר טובה. ולשירז, מקווה שתהיי חזקה ותשרדי את הכאב. ולמען סיום מחוייך... אפיץ את ברכתה של בתי בת התשע... היא כתבה לי אגרת ברכה בזו הלשון: "מאחלת שנה של חוויות, ריגושים ואהבות, חברים וחברות והכי חשוב.. הרבה אהבה"

 

[מאדאם באטרפליי]

הגריד שלום, נדמה לי שמדובר ביום

שלישי השחור ולא יום שני כפי שכתבת אבל זה באמת לא משנה, כיף שנכנסת לפה קשה לי מאד לאחל שנה טובה השנה, אף פעם לא קרה לי דבר כזה כולם מברכים אותי כבר שלושה ימים גם במציאות הלא וירט וגם באינטרנט ונורא קשה להחזיר כרגיל שנה טובה כאילו לא קרה כלום המלים שנה טובה נתקעות לי בגרון מהססות, טעם של פחד, טעם של אי ודאות, טעם של אי אמונה, חוסר כוח לקוות, חוסר יכולת להיכנס לריטואל הקבוע של כל שנה אני לא יכולה יותר להגיד סתם מילים ברור שהמילים החיוביות נותנות אנרגיה חיובית אבל אני עוד אפופה באותו יום שחור, ועוד לא התעליתי מעליו יום טוב

 

[e-magine]

אני מבין אותך, ולמרות זאת,

אני טאומר שנה טובה וגם מתכוון לזה. ואני לא בא לכאן מפורום להרגיש טוב, איפה שתמיד רואים את חצי הכוס המלאה, אני באמת מאמין שיהיה יותר טוב. אשתו של השותף שלי (יש דבר כזה, אמרה לי לפני חצי שעה שהיא חושבת שלא יכול להיות יוטר גרוע ואני מרתי לה שמה שמחזיק אותי זה בדיוק הרעין שתמיד יכול להיות יותר גרוע בהרבה. אז קצת הומור, קצת אופטימיות, קצת תקוות וקצת חמלה לאנושות ונמשיך הלאה.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

הלוואי...

אני אופטימית בלתי נלאה... אבל נראה לי, שהפעם, יותר מאי פעם... יש מעין "הבטחה" לעתיד גרוע יותר. וזה מוביל אותי (למסקנה הרגילה שלי) - שצריך לחיות את הרגע - יותר מאי פעם... הפעם, המשפט "תמיד יכול להיות גרוע יותר" שאני, אגב, גם "מחזיקה ממנו" מקבל משמעות אחרת... אני מאחלת שנה טובה. ובאמת מייחלת לה... אם כי הפעם, קצת רואה שחורות, שלא כמנהגי. לפני כמה ימים, בעמוד הראשון של עיתון בגרמניה הופיעה על חצי עמוד - תמונה מהאסון. על החצי השני הייתה כתובת: ALLA, ARE YOU HAPPY אלוהים - האם אתה מרוצה?

 

[מאדאם באטרפליי]

לנוגעת לא נוגעת - מאד חזק

האר יו הפי אללה? משום מה זה מזכיר לי את הבדיחה וואלה הוא אכבר... ככה בסיבוביות אני מבינה שאני לא יחידה בתחושה המשונה הזאת, הכאילו ביזרית כתבנו שני אימיילים אחת לשנייה וניתן אני לא יודעת אם את עוד מופיעה על מסך הדואל שלי על כל פנים הייתי רוצה לדבר איתך קצת על אמנות בעיקר באימיילים אההההה (איי סי קיו עוד אין לי , כולם מתיאשים מלהוריד לי כי השרת זוחל) הממממממ, נזכרתי שאת האימייל האחרון כתבתי לך, תשובה לשאלתך, שאין לי שום שום קשר לבית ספר אורט ומאז בעצם לא ענית לי... שנה טובה לך.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

עניתי לך.. ../images/Emo13.gif

 

[שירז***]

נוגעת ולא נוגעת ../images/Emo75.gif

נדע לגעת בתקווה שקיימת , בחושך שמלווה אותנו השבוע הזה, נדע להפיק ממנו את האור, התקווה והחיים, ביום שאנו נתייאש לעולם טוב יותר ביום הזה הכל יהרס, אנו נהיה חזקים לשרוד , את כל הכאב, הסבל, ההרס, כי יהיה יום חדש, טוב יותר, יום שנקום בבקר ונגיד ,,,שרדנו לטוב ביותר, תקופה לא קלה, אף קשה עוברים אנשים, השנה כבר לא תהיה אותה שנה , אבל תסתכלי מסביב ותראי כמה כוח , אופטימיות את עדיין יכולה לקחת מסביבך, אם זה וירטואלי, ואם זה מציאותי, תראי אחרי כל השבוע מה אני כותבת לך כאן, יש שאומרים שאני אופטימית מדי, חזקה מדי, אבל זה לא ממש נכון , יש פחד, יש כאב, יש חולשה, ולכל אלה אני לא אתן לגבור עלי , וגם אתם לא תתנו לדברים שליליים להשתלט על חיינו, הרי הבחירה תמיד אצלנו ביד, אני אומרת ללכת על דרך המלך, לחיים יותר טובים כי לשקוע זה הדבר הכי קל, לצוף זה הקשה, ומשם תגיע הישועה, כולי תקווה שיהיה בסדר , צריך לקוות למרות הקושי, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע, כי תמיד נדע מאיפה לקחת את הכוח, עם כל העצב, הצער, אני בכל זאת אומרת שנה טובה עולם שנזכה לשנה הרבה יותר טובה מזו

 

[נוגעת, לא נוגעת]

את צודקת, שירז.

מעניין - בהזדמנויות רבות בחיי (אולי רבות מידי...) חוויתי כאב דומה ואבל; בזמנים כאלו הייתי - כפי שידידייך אמרו "אופטימית מדי, חזקה מדי" . האם הכאב מחשל?! נראה לי שכן. אחרת אי אפשר לתפקד בזמנים כאלו. וזו, כנראה, הדרך היותר טובה להתמודד עם מצבים כאלו. אולי בגלל זה "הרשיתי לעצמי" להתחבר ל"מרה שחורה". הייתה לי שיחה נהדרת עם חברה מאוד טובה שלי: (היא בת 62) כשתיארתי לה את תחושותי - היא סיפרה על מלחמת ששת הימים, כשגרה על הגבול עם מצרים. שלשה שבועות קודם לכן - כולם היו בחרדה עצומה לקראת הבאות. הגברים כולם היו במילואים. והיא עמדה וכיסתה את אפרסקי הבוסר על העץ בשקיות נייר. "השתגעת?!" - שאלה אותה בתדהמה השכנה "למה את עושה את זה?! - שיהיה למצרים יותר טעים?!" וחברתי ענתה: "כי אני מתכננת לחיות עוד חודש, עוד חודשיים ועוד הרבה זמן" והוסיפה: כל אחד צריך, בפינה שלו - לעשות למען חייו ויקיריו את הטוב ביותר - ולא לזרוע מרה שחורה סביבו, גם אם נדמה שאנחנו רואים ´סוף´ שמתקרב... אין ספק שהיא הוציאה אותי מצב הרוח הדיכאוני שאפף אותי.... ואבא שלי איחל אתמול בערב: לא אבקש הרבה... רק שנשב כך כאן שוב כולנו בשנה הבאה, אולי (בבקשה...) עם תוספת קטנה... (הוא התכוון לנין...

) אמן! שנה טובה!

 

[שירז***]

הכאב מחשל כן!

אנשים עם אופי יציב, לא כולם יכולים לעבוד משבר אחרי משבר, לא כולם יש בהם כוחות להתמודד, יש שנופלים, יש שקמים, ויש שנופלים ולא קמים , כל אחד מאוד אינבדואלי, אני מהמחושלים , אני חושבת שלכל אחד יש מטען בחיים שלו, השאלה מה נעשה איתו! אז נוגעת אני מאוד מקווה שיהיה לנו הכוח להיות מחושלים תמיד, עם כל הכאב מסביב,נדע לקום לבוקר חדש, שנה טובה ידידתי.... שיהיה רק טוב בחיים , אולי כמו שאבא שלך אמר יהיה איזה משהו חדש לעולם !

 

[e-magine]

לצערי הרב, אני מסכים עם זה.

אכן מחשל.