כדי לחסוך לך לינקים...
אנסה לסרוק ולהעלות. בינתיים ציטטא על חשבון: כשהיה בן 35, בעל משפחה, מגובש בעמדותיו, פתח את חייו לסימני שאלה. "קראתי יותר בעיון דברים שנכתבו בעיתונות כנגד המתנחלים, ושמתי לב שמושגים כמו הומניזם, מוסר מערבי, מושגים שלא היכרתי ולא היו חלק מעולמי, חוזרים על עצמם. זה עורר בי עניין. בעיתון 'נקודה' בו עבדתי בהתנדבות גם כעורך, יצא לי לערוך מאמרים של משה בן-יוסף, היסטוריון, מפא"יניק, איש א"י השלמה, חילוני, איש אשכולות שכתב כמה ספרים, אבל לא הצליח להשתבץ באף מסגרת אקדמית, ועבד עד סוף ימיו כפקיד במשביר. מאוד הערכתי את דעותיו, את עומק ידיעותיו ואת כתיבתו, והתחלתי לשאול אותו שאלות על הומניזם. הוא שמח לשוחח אתי, הביא לי ספרים, קראנו יחד מאמרים, עד שבשלב מסוים הציע שאקרא את קאנט. בתקופה ההיא לא היה לי מושג מה זה פילוסופיה ומי זה קאנט, אבל הסקרנות לא נתנה לי לוותר. קראתי את 'ביקורת התבונה הטהורה', שזה טקסט קשה מאד, ואמרתי לעצמי שאם התמודדתי עם התלמוד, אתמודד גם עם זה. התרשמתי עמוקות מהאבחנות החדות שלו, זו הייתה התרגשות אינטלקטואלית מדהימה. ברגע שהבנתי את קאנט, אמרתי לעצמי: תשמע, אתה אידיוט, טמבל גמור. כל חייך לא השתמשת נכון בשכל שלך. בחינוך שקיבלת תמיד שמו את קאנט החכם הזה במחנה הנגדי לך, ואתה לא ידעת כל השנים על קיומו. לא רק שהוא משמר את המוסר המערבי, הוא גם גרמני, גם אנטישמי וגם חילוני, כל מה שמנוגד לי, אבל האיש הזה הוכיח לי שאני חייב לחשוב על כל חיי מהתחלה". מבוהל מהסערה שחדרה לחייו, חזר למקורות הרוחנים שמהם ינק. הקריאה בתנ"ך בעיניים קאנטיות גרמה לו להיפרד לאט-לאט מהאלוהים היהודי, שליווה את חייו מינקות. "גיליתי פרצוף אחר של אלוהים, שאיכשהו התחבר לפרצוף של אבי הפרטי, שזה אומר אגו מנופח, רצון לשלוט, תאוות כוח אין-סופית. הכל חייב להיות כמו שהוא רוצה, אחרת הוא מעניש. כשבני ישראל התלוננו שאין להם בשר וקצה נפשם במזון המדבר, הוא חיסל 30 אלף מהם; כשבנו עגל זהב, שוב היה הרג רב. כשאני קורא את הסיפורים האלה בגיל 35, אני שואל את עצמי האם זהו האלוהים שהערצתי כל חיי, והאם אני רוצה עדיין להיות אתו בקשר. יחד עם זה, אני קורא יותר ויותר ספרי פילוסופיה, בהם מופרכות כל ההוכחות לקיום אלוהים. אני עובר תהליך לא קל של הכרה בכך שכל הדברים שהאמנתי בהם הוכחו כשטויות, ואני מרגיש עוד יותר אידיוט בעיני עצמי. "התמלאתי כעס גם כלפי אחרים, שהביאו אותי למקום הזה, על הבזבוז שבזבזתי על עבודת ה', לימוד התורה, התנחלויות לא חוקיות, מאמרים על צדקת דרכנו, ושאלתי את עצמי: וכל זה למען מה? ("ירד מן הגבעות" / ענת מידן, "7 ימים" 4.7.2003).
