מטייל בפרדס
New member
לכבוד שבת-קודש.
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד." (שמות כז, כ). מרמז לצדיקים שבדור, שהם כמו שמן זית זך, שהם זכים ונקיים מעבירות, ויכולים להאיר לאחרים את הדרך. כי שמן זית הוא מובחר מכל השמנים, כי בו שלהבת עולה מאליה, והשמן נמשך היטב אחר הפתילה. והוא מסמל את החומר האנושי הטוב ביותר. "ואתה תצווה את בני-ישראל, ויקחו..." – היינו תלמד אותם שייקחו תמיד דוגמא מהצדיקים, כיצד לנהוג. "להעלות נר תמיד" – שהצדיקים צריכים תמיד לעבוד את ה' ללא הפסק, ולהאיר לאחרים. "כתית" – פירש רש"י ז"ל: הזתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהא בו שמרים... – היינו שיהיו נקיים לגמרי, ללא שום תערובת של יצר-הרע ח"ו... ומשהו לכבוד פורים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת." (אסתר ה, א). מרמז לעניינים גבוהים, כי כבר ידוע העניין שלא מוזכר שם-ה' במגילת אסתר אפילו פעם אחת, וכל פעם שכתוב "המלך" – הכוונה למלכו-של-עולם. ופסוק זה מרמז לייחס בין בורא-עולם ובין כנסת-ישראל, שכאשר ישראל מקדשים את עצמם, הם יכולים להגיע לשיא ההתעלות הרוחנית. כי תחילת הפסוק מזכיר את מעמד הר-סיני, שגם בו נאמר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים...)" (שמות יט, טז). ו-"ותלבש אסתר מלכות"– שעם-ישראל קידש את עצמו, וכאילו לבש "בגדי מלכות", כי אסתר המלכה מסמלת את כלתו של המלך, היינו כנסת-ישראל. "ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית-המלך" – היינו כשעם-ישראל קרוב להקב"ה, ונמצא ב-"חצר-ביתו". "והמלך יושב על כסא-מלכותו בבית-המלכות, נוכח פתח הבית" – כי במעמד כזה של התגלות אלקים, מתגלה גם מלכותו ושליטתו בעולם כולו. וכך גם בזמן שבית-המקדש קיים, והכוהנים עובדים בעבודתם, והלויים בדוכנם... "נוכח פני הבית" – מרמז לבית-המקדש... "וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי, וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ." (שם ו, יא). היינו שבסוף הרשע תמיד נכנע לפני הצדיק, ומודה שלו מגיעה הגדולה, כי הצדיק, המלך חפץ ביקרו. כלומר שהקב"ה מחבב אותו במיוחד, ורוצה להראות לעיני כל שממנו צריך ללמוד וממנו צריך לקחת דוגמא, ושאפשר להגיע להישגים אמיתיים רק אם הולכים בדרך-ה'. "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת..." (שם ח, טו). היינו שהצדיק, כשהוא עומד לפני הקב"ה, צריך שיהיה "לבוש בבגדי מלכות", היינו שיהיו מחשבותיו טהורות, וכוונותיו לשם-שמים, ושיהיה גם טהור בגופו. כמו שנאמר: "וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק." (שם ד, ב). שה-"לבוש שק" מסמל אבל ועצבות, ואין לבוא לפני ה' ית' בעצבות ומתוך אבלות, אלא מתוך שמחה. כמו שאמרו רז"ל על דוד המלך, ששרתה עליו שכינה ורוח-הקודש, בזכות זה שהיה בשמחה... ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר..." (שם ח, טז) שבת-שלום ופורים שמח!
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד." (שמות כז, כ). מרמז לצדיקים שבדור, שהם כמו שמן זית זך, שהם זכים ונקיים מעבירות, ויכולים להאיר לאחרים את הדרך. כי שמן זית הוא מובחר מכל השמנים, כי בו שלהבת עולה מאליה, והשמן נמשך היטב אחר הפתילה. והוא מסמל את החומר האנושי הטוב ביותר. "ואתה תצווה את בני-ישראל, ויקחו..." – היינו תלמד אותם שייקחו תמיד דוגמא מהצדיקים, כיצד לנהוג. "להעלות נר תמיד" – שהצדיקים צריכים תמיד לעבוד את ה' ללא הפסק, ולהאיר לאחרים. "כתית" – פירש רש"י ז"ל: הזתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהא בו שמרים... – היינו שיהיו נקיים לגמרי, ללא שום תערובת של יצר-הרע ח"ו... ומשהו לכבוד פורים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת." (אסתר ה, א). מרמז לעניינים גבוהים, כי כבר ידוע העניין שלא מוזכר שם-ה' במגילת אסתר אפילו פעם אחת, וכל פעם שכתוב "המלך" – הכוונה למלכו-של-עולם. ופסוק זה מרמז לייחס בין בורא-עולם ובין כנסת-ישראל, שכאשר ישראל מקדשים את עצמם, הם יכולים להגיע לשיא ההתעלות הרוחנית. כי תחילת הפסוק מזכיר את מעמד הר-סיני, שגם בו נאמר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים...)" (שמות יט, טז). ו-"ותלבש אסתר מלכות"– שעם-ישראל קידש את עצמו, וכאילו לבש "בגדי מלכות", כי אסתר המלכה מסמלת את כלתו של המלך, היינו כנסת-ישראל. "ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית-המלך" – היינו כשעם-ישראל קרוב להקב"ה, ונמצא ב-"חצר-ביתו". "והמלך יושב על כסא-מלכותו בבית-המלכות, נוכח פתח הבית" – כי במעמד כזה של התגלות אלקים, מתגלה גם מלכותו ושליטתו בעולם כולו. וכך גם בזמן שבית-המקדש קיים, והכוהנים עובדים בעבודתם, והלויים בדוכנם... "נוכח פני הבית" – מרמז לבית-המקדש... "וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי, וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ." (שם ו, יא). היינו שבסוף הרשע תמיד נכנע לפני הצדיק, ומודה שלו מגיעה הגדולה, כי הצדיק, המלך חפץ ביקרו. כלומר שהקב"ה מחבב אותו במיוחד, ורוצה להראות לעיני כל שממנו צריך ללמוד וממנו צריך לקחת דוגמא, ושאפשר להגיע להישגים אמיתיים רק אם הולכים בדרך-ה'. "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת..." (שם ח, טו). היינו שהצדיק, כשהוא עומד לפני הקב"ה, צריך שיהיה "לבוש בבגדי מלכות", היינו שיהיו מחשבותיו טהורות, וכוונותיו לשם-שמים, ושיהיה גם טהור בגופו. כמו שנאמר: "וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק." (שם ד, ב). שה-"לבוש שק" מסמל אבל ועצבות, ואין לבוא לפני ה' ית' בעצבות ומתוך אבלות, אלא מתוך שמחה. כמו שאמרו רז"ל על דוד המלך, ששרתה עליו שכינה ורוח-הקודש, בזכות זה שהיה בשמחה... ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר..." (שם ח, טז) שבת-שלום ופורים שמח!
מגניב!! 