חרדוני ארץ הקודש
בספר "מסע תענוגות בארץ הקודש" של מארק טוויין משנת 1867 אוזכרו באופן פיוטי החרדונים, שכידוע נהנים להתחרדן גם על חורבות. להלן הקטע אודותיהם:
"לטאות אפורות, יורשות החורבן, הקברים והשממה, הזדחלו אנה ואנה בין הסלעים או רבצו דומם והתחממו בשמש. במקום שם שרר השגשוג ודעך; מקום שם פרחה התהילה ושקעה, מקום שם שכן היופי ונגוז, מקום שם שררה השמחה והתחלפה בתוגה; מקום שם פיכו החיים בהוד והדר, והדממה והמוות כבשו את מעוזיהם - שם יסתופף לו השרץ הזה וישים לקלס את גאוות האדם. עורו כעין האפר; והאפר הוא סמל התקוות שנגוזו, של השאיפות שהיו לאפס ולאין, של אהבות שנקברו. לו היה מסוגל לדבר, כי אז היה אומר: בנו מקדשים - אני אמלוך בהריסותיהם; בנו ארמונות - אני אשכון בהם; הקימו ממלכות - אני ארש אותן; קיברו את חמדת-עיניכם - אני אראה את התולעים במלאכתן; ואתם העומדים כאן ביום הזה והוגים עליי מוסר-השכל: גם על גוויותיכם אזחל אני אחרון".
מצ"ב האיור המופיע בגרסתו האנגלית של הספר לצד פסקה זו.