n u t e l l a
New member
לך...
אני שונאת אותך. הלוואי ויכולתי. אני שונאת אותך בגלל מה שאני עוברת עכשיו. שונאת אותך על לילות ללא שינה,על עייפות,על עצבים מיותרים שאני מוציאה על אחרים בגלל שרע לי בגללך. שונאת אותך שהחזרת אותי למקום ההוא. לבדידות הזו,ללבד הזה,לתחושת הריקנות האיומה הזו שבחיים לא תהיה מסוגל להבין,הרי אתה כל כך אטום. החזרת אותי לנקודה שבה אני חוששת לאהוב,חוששת להתקרב ולהיקשר. החזרת אותי למקום ההוא ואני נמצאת שם ואני כל כך לבד שם. שונאת אותך על החלל הגדול שהותרת. שונאת אותך על החור הגדול שאני מרגישה שנפרץ לי בתוך הגוף וקשה לי לנשום. שונאת אותך על זה שאני לא מצליחה לשכוח אותך ואני כל כך רוצה. שונאת אותך כי אתה קיים.אתה עדיין שם.בכל רגע בחיים שלי,בכל מחשבה,בכל צעד. אתה עדיין שם כשאני רוצה לדבר עם מישהו ולשתף אותו במה שקורה לי. אתה עדיין שם ורק אתה וזה אוכל אותי. שונאת אותך על כך שכרגע אני זוכרת רק את הדברים הטובים ממך,זוכרת רק כמה טוב היה לנו ביחד ובקלות כואבת ואכזרית שכזו,שוכחת לרגע למה בכלל עזבתי אותך. שונאת אותך כי אתה כל כך חסר לי,כי אני מתגעגעת אליך,לחיבוק שלך,לידיעה שאתה שם. שונאת אותך על כאב עצום שמסרב להרפות. אני שונאת אותך כי נדמה שקל לך. שונאת אותך כי אני יודעת שטוב לך.זה נשמע נוראי,אני יודעת אבל חלק בי רוצה להאמין שאני חסרה לך,שקשה לך ואתה כואב,בדיוק כמוני. שונאת אותך כי הדמעות האלה הן בגללך ואין יום שהן מרפות ממני. שונאת אותך כי אהבת אותי הכי בעולם. שונאת אותך כי זה לא היה מספיק. שונאת אותך כי אחרי כל מה שעברנו ביחד,הגיע לי יותר ממך.הגיע לי יותר ממה שיכלת לתת לי,יותר אולי ממה שרצית לתת. שונאת אותך כי אני רוצה לעבור את זה. שונאת אותך על הדברים הנוראיים שאני כותבת לך כרגע. אתה,שאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר בעולם,הראשון שנפתחתי בפניו וידע עליי מה שאף אחד לא יודע עליי עד היום. אתה שגרמת לי להבין שבכי נובע לא רק מעצב ומכאב. אתה הבן אדם הראשון שעשה אותי באמת מאושרת. אתה אותו בן אדם שהשאיר אותי לשחות במים העמוקים האלה לבד. שונאת אותך כי סירבתי להכיר במציאות. שונאת אותך כי לרגע לא עיכלתי עד כמה זה יהיה קשה ועד כמה זה יכאב. שונאת אותך כי אני עדיין דואגת לך,כל כך רוצה לדעת מה קורה איתך,כל כך רוצה לדבר איתך. אני מתגעגעת לחיוך היפה שלך,לעיניים הטובות שלך וכמה שהיה לי קשה עם זה,כן,גם לילד שבך. אתה כל כך חסר לי.אתה עדיין כל כך חלק ממני,ממה שאני,ממה שאני מרגישה. לא מצליחה לתת לך לצאת ממני.לא מסוגלת להרפות וכל כך רוצה. וכלזה,כל כך מעייף אותי,שואב ממני את כל הכוחות. אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה. אני לא יודעת איך קמים בבוקר לחיים אחרים לגמרי. שום דבר לא מצליח למלא את החלל הזה,שום אדם,שום דבר. שונאת אותך כי אתה זר לי. שונאת אותך כי הכאב, תחושת האובדן והגעגוע מתעלים מעל כל רגש אחר. לא מכירה אותך כל כך אכזרי,כל כך קר,כל כך מרוחק ומנוכר.לא אתה.לא אותך הכרתי.לא שלך הייתי. אני אוהבת אותך וכן,אני כל כך רוצה לשנוא אותך.
אני שונאת אותך. הלוואי ויכולתי. אני שונאת אותך בגלל מה שאני עוברת עכשיו. שונאת אותך על לילות ללא שינה,על עייפות,על עצבים מיותרים שאני מוציאה על אחרים בגלל שרע לי בגללך. שונאת אותך שהחזרת אותי למקום ההוא. לבדידות הזו,ללבד הזה,לתחושת הריקנות האיומה הזו שבחיים לא תהיה מסוגל להבין,הרי אתה כל כך אטום. החזרת אותי לנקודה שבה אני חוששת לאהוב,חוששת להתקרב ולהיקשר. החזרת אותי למקום ההוא ואני נמצאת שם ואני כל כך לבד שם. שונאת אותך על החלל הגדול שהותרת. שונאת אותך על החור הגדול שאני מרגישה שנפרץ לי בתוך הגוף וקשה לי לנשום. שונאת אותך על זה שאני לא מצליחה לשכוח אותך ואני כל כך רוצה. שונאת אותך כי אתה קיים.אתה עדיין שם.בכל רגע בחיים שלי,בכל מחשבה,בכל צעד. אתה עדיין שם כשאני רוצה לדבר עם מישהו ולשתף אותו במה שקורה לי. אתה עדיין שם ורק אתה וזה אוכל אותי. שונאת אותך על כך שכרגע אני זוכרת רק את הדברים הטובים ממך,זוכרת רק כמה טוב היה לנו ביחד ובקלות כואבת ואכזרית שכזו,שוכחת לרגע למה בכלל עזבתי אותך. שונאת אותך כי אתה כל כך חסר לי,כי אני מתגעגעת אליך,לחיבוק שלך,לידיעה שאתה שם. שונאת אותך על כאב עצום שמסרב להרפות. אני שונאת אותך כי נדמה שקל לך. שונאת אותך כי אני יודעת שטוב לך.זה נשמע נוראי,אני יודעת אבל חלק בי רוצה להאמין שאני חסרה לך,שקשה לך ואתה כואב,בדיוק כמוני. שונאת אותך כי הדמעות האלה הן בגללך ואין יום שהן מרפות ממני. שונאת אותך כי אהבת אותי הכי בעולם. שונאת אותך כי זה לא היה מספיק. שונאת אותך כי אחרי כל מה שעברנו ביחד,הגיע לי יותר ממך.הגיע לי יותר ממה שיכלת לתת לי,יותר אולי ממה שרצית לתת. שונאת אותך כי אני רוצה לעבור את זה. שונאת אותך על הדברים הנוראיים שאני כותבת לך כרגע. אתה,שאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר בעולם,הראשון שנפתחתי בפניו וידע עליי מה שאף אחד לא יודע עליי עד היום. אתה שגרמת לי להבין שבכי נובע לא רק מעצב ומכאב. אתה הבן אדם הראשון שעשה אותי באמת מאושרת. אתה אותו בן אדם שהשאיר אותי לשחות במים העמוקים האלה לבד. שונאת אותך כי סירבתי להכיר במציאות. שונאת אותך כי לרגע לא עיכלתי עד כמה זה יהיה קשה ועד כמה זה יכאב. שונאת אותך כי אני עדיין דואגת לך,כל כך רוצה לדעת מה קורה איתך,כל כך רוצה לדבר איתך. אני מתגעגעת לחיוך היפה שלך,לעיניים הטובות שלך וכמה שהיה לי קשה עם זה,כן,גם לילד שבך. אתה כל כך חסר לי.אתה עדיין כל כך חלק ממני,ממה שאני,ממה שאני מרגישה. לא מצליחה לתת לך לצאת ממני.לא מסוגלת להרפות וכל כך רוצה. וכלזה,כל כך מעייף אותי,שואב ממני את כל הכוחות. אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה. אני לא יודעת איך קמים בבוקר לחיים אחרים לגמרי. שום דבר לא מצליח למלא את החלל הזה,שום אדם,שום דבר. שונאת אותך כי אתה זר לי. שונאת אותך כי הכאב, תחושת האובדן והגעגוע מתעלים מעל כל רגש אחר. לא מכירה אותך כל כך אכזרי,כל כך קר,כל כך מרוחק ומנוכר.לא אתה.לא אותך הכרתי.לא שלך הייתי. אני אוהבת אותך וכן,אני כל כך רוצה לשנוא אותך.
