שנה מאותו יום, אותו ערב עליז ומלא שמחה. שנה שבה זהרו בתקווה, כל צבעי הקשת במנסרה. "נותר לי כל כך מעט זמן להיות איתו", אמרת.... וכבר לא יודעת מה לומר לך יותר כי המילים אינן. נגה.
There are things for which silence is best Not because there is nothing to say But because some things are too deep for words ברדקיסטית...מקווה שלא יהיה אכפת לך...
סופסוף ים הבית שלנו נוסטרום מארה השמש בענן בא לכתוב לך בקוד הישן: "להב כסף פולש בעדנת האור חלומות רכסים מתכסים בכפור" אלהים אולי אין אבל שמש יש ושמיים ובעודה ביפעתה לפני שעת החרטה לפני ששומם לפני שריק לפני ששומם וריק הים |נתן יונתן - 1973| זה בערך, מה שרציתי לומר.