אין קיצורי דרך
אף פעם לא היו קיצורי דרך, רק שמסתכלים מרחוק, נראה כאילו אפשר לקצר את הדרך, אבל במבט מקרוב, נעלמים קיצורי הדרך. איני יודעת מתוך איזה אסוציאציה חשיבתית, נזכרתי באגדה על סיזיפוס, קראתי עוד הפעם, ופעם נוספת ושוב חשבתי על אותה אבן אחת של סיזיפוס. אבן אותה גלגל במעלה ההר כל יום, מאיפה היה לו כוח, לקום כל בוקר ולהתחיל מחדש, מאותו מקום בו התחיל אתמול. היום התחלתי להבין את התשובה, בכל יום הוא סלל לו דרך חדשה אל הפסגה, בכל יום הוא למד יותר את ההר, ורק תפילה אחת הייתה בליבו שלא יגמרו לו הדרכים אל הפסגה.
